מאת: ארז מגור

בשנה שעברה (תשס"ט) החלה המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה להפעיל מסלול מואץ לתואר שני. במהלך סמסטר א' נשלח מייל ממזכירות המחלקה אל מספר מצומצם של תלמידים מצטיינים משנים ב' וג' של התואר הראשון אשר הזמין את אלו למפגש בו הובהרו פרטי המסלול. בפגישה זו הציג ראש החוג – פרופסור גד יאיר – את התוכנית אשר תאפשר למשתתפים בה לסיים את לימודיהם לתואר ראשון ושני בתום ארבע שנים. התוכנית מאפשרת למעשה לסטודנטים המעוניינים להמשיך לתואר שני במחלקה להתחיל את המסלול עוד בשלבי התואר הראשון וכך, בסופו של דבר, למנוע את "מריחת" התואר.

רוב הסטודנטים לתואר שני במחלקה, כך מסתבר, אינם מספיקים כיום לעמוד בכל דרישות התואר במסגרת השנתיים המיועדות לכך ולעיתים רבות נאלצים למשוך אותו אל תוך שנה שלישית ואף רביעית. ישנם שלושה מכשולים עיקריים אשר לרוב עומדים בפני סיום הלימודים ותחילת העבודה על התזה: עמידה במכסת נקודות הזכות הדרושות (כיום 34), מציאת נושא לתזה, ומציאת איש סגל מהמחלקה אשר מוכן להנחות את תהליך המחקר. המסלול המואץ נבנה בצורה המאפשרת לסטודנטים להתחיל ולהתמודד עם שלושת המכשולים הללו כבר במהלך התואר הראשון.

את המסלול הרשמי – אשר החל בסמסטר ב' של שנת תשס"ט – התחילו אחד-עשר סטודנטים: תשעה משנה ב' ושניים משנה ג'. במסגרתו נדרשו חברי התוכנית להשתתף בשני קורסים של תואר שני (בהיקף כולל של 8 נ"ז). קורסים אלו, אשר הינם קורסים ייעודיים למסלול המואץ ויועברו במתכונת דומה גם השנה הם "הישראלים: קודים תרבותיים עמוקים וביוגרפיה אישית" של פרופסור גד יאיר – קורס במתכונת של סמינר בו התקיים מחקר קבוצתי על התרבות הישראלית, מחקר אשר כלל ביצוע תצפיות וראיונות על בסיס שבועי וכתיבת עבודה מסכמת אשר התבססה על החומר האמפירי שנאסף במהלך הקורס; ו"הסוציולוגיות שלנו: בחינה רפלקסיבית של מאפייני הדיסציפלינה הסוציולוגית" של טליה שגיב וזהר גזית – קורס הנע לסירוגין בין שיעורים פרונטאליים וסדנאות בהן נעשים צעדים ראשונים בעריכת מחקר מקורי הכוללים בחירת נושא, יציאה לשדה, איסוף ועיבוד ממצאים וניסוח שאלת מחקר.

בשנה שעברה זכו שני קורסים אלו להצלחה גדולה, כאשר התרומה המשמעותית ביותר שלהם הייתה קיומו של תהליך למידה וכתיבה משותף אשר התבצע בקבוצה קטנה ואיכותית. הקורסים לא התקיימו בצורה של לימוד פרונטאלי כמו רוב הקורסים המוצעים במהלך התואר הראשון, אלא כללו שיתוף של הגשות, כתיבה ודיונים סביב חומרי הקריאה ונושאי השיעור השונים. הקורס של טליה וזהר, לדוגמה, התמקד בלימוד של מיומנות כתיבה ומחקר ואף עודד לחפש ולחשוב על נושא מקורי לתזה, כאשר המטלה המסכמת בקורס כללה כתיבה של הצעת מחקר מסודרת.

בנוסף לקורסים עצמם, זכו חברי המסלול להכוונה ותמיכה רצופה גם ברמה האישית, וזאת על-ידי ראש החוג, טליה וזהר – אשר דלתם הייתה פתוחה תמיד, במהלך הסמסטר וגם לאחריו. השנה אף הסתיימה באירוע מיוחד בו התאפשר לכל תלמיד בתוכנית להציג נושא אותו הוא מעוניין לחקור בהמשך הלימודים, כמו גם לקבל תגובות והערות מחבריו למסלול ומנציגי המחלקה.

 

מאיצים לבד

לעומת זאת, עם כניסתו של המסלול אל שנתו השנייה, תש"ע, החל להתגלות כי התוכנית חסרה מסגרת המשכית ואף פועלת ללא חשיבה לטווח הארוך. הסימנים הראשונים לבעיה התגלו במהלך הרישום לשנה הנוכחית, כאשר נוצרה אי-ודאות אצל חברי המסלול לגבי האפשרות להירשם לקורסי חובה של תואר שני. הסתבר כי עד אותה עת טרם התקבל אישור מטעם הפקולטה לאפשר לחברי המסלול להשתתף בקורסי חובה של תואר שני כבר במהלך שנה ג' של התואר הראשון. משום שרוב נקודות הבחירה כבר מומשו במסגרת הקורסים של המסלול בשנה שעברה, הדבר היווה איום על סיום המסלול כמתוכנן – כיוון שהתכנון היה להמשיך ולצבור גם השנה נקודות זכות מהתואר שני. רק בצורה זו, באופן תיאורטי לפחות, יכול סטודנט המשתתף בתוכנית למצוא את עצמו בתחילת שנתו הרביעית באוניברסיטה עם אפשרות להשלים את כל יתר הנקודות הדרושות. ברגע האחרון הושג האישור המיוחל, והתאפשר לחברי התוכנית לנשום לרווחה ולהירשם לקורסי חובה של תואר שני בשנה הנוכחית. אולם אז התברר כי הניסיון לקיים גם השנה קורס ייעודי לחברי התוכנית, שיאפשר פיתוח לתזה – רעיון אשר צמח מתוך יוזמה של חברי התוכנית ונענה בחיוב על-ידי המחלקה – לא יצא אל הפועל עקב מספר נרשמים נמוך. למרות שבמקרה זה ניתן להאשים הן את הסטודנטים והן את המחלקה, המצב בפועל הוא העדר המשכיות בין שנה א' לשנה ב' של התוכנית, דבר המותיר את חבריה ללא מסגרת מאחדת.

לבסוף, ראוי לדון באחת השאלות המרכזיות בנוגע לתוכנית: עד כמה מאפשר המסלול את השלמת שני התארים בארבע שנים? למרות שעוד מוקדם לקבוע סופית, נראה לי כי כבר כעת ישנן סיבות רבות להטיל ספק בדבר. המסלול אמנם מאפשר לצבור את כל הנקודות הדרושות לשני התארים תוך ארבע שנים1, אך נראה כי המחלקה אינה דואגת להמשיך ולסייע לסטודנטים בשנה השנייה במסלול להתמודד עם שני המכשולים אותם הזכרתי תחילה – מציאת נושא ומנחה לתזה. נושאים אלו נשארים אחריותם הבלעדית של הסטודנטים, ללא תמיכת אף גורם במחלקה הדוחף או מלווה את התהליך. לדעתי, אחריות זו לא צריכה להיות מוטלת על הסטודנטים בלבד, וזאת כיוון שבמסלול המנסה להשיג בשנה אחת את שלרוב מושג בשנתיים או יותר, הכוונה שוטפת ומסגרת נוקשה הינם חיוניים.

בנוסף לאלו, גם הנושא הכלכלי מהווה גורם בעייתי. היות והמסלול אינו מְלֻוֶּה בשילוב כלשהו של מלגת לימודים או הבטחה למשרת תרגול או מחקר במחלקה, חובת המימון נופלת על הסטודנטים עצמם, הנאלצים להתמודד עם הצורך לממן שני תארים, הראשון והשני, במקביל. אם נוסיף לזה את העובדה כי תלמידי המסלול המואץ נאלצים לשלם שכר-לימוד מלא של תואר שני (200%) גם אם יצליחו לסיים אותו בשנה אחת, ניתן לראות שגם המציאות הכלכלית אינה עוזרת לחברי המסלול לעמוד במסגרת הזמן אליה הם שואפים. חברי המסלול אולי יסיימו תואר ראשון ושני בארבע שנים, אך ישלמו כאילו סיימו אותם בחמש. בהתחשב במצב העניינים היום, נראה לי כי יידרשו לפחות שנתיים על מנת לסיים את כל חובות התואר השני ולא שנה אחת כמו שהובטח. אם המחלקה באמת מעוניינת שתלמידי המסלול המואץ יסיימו את לימודיהם בארבע שנים, עליהם לפתור נושאים אלו בעתיד, או, לחילופין, לשקול להוריד מעט את הציפיות הגבוהות ולהימנע מלפרסם את התוכנית כמסלול של ארבע שנים.

למרות זאת, לדעתי ישנן מספיק סיבות טובות לבחור להשתתף במסלול המואץ. הערך המוסף של המסלול, כמו גם והעובדה שהוא אכן מבטיח את סיום התואר השני מוקדם מהרגיל (בחמש שנים במקום בשש או יותר), עולים בהרבה על חסרונותיו. ראוי לזכור שלמרות החסרונות שהוזכרו, התוכנית הינה עדיין בחיתוליה ולכן ישנה עוד אפשרות ממשית לשנות ולשפר אותה בעתיד. בנוסף יש לציין כי המחלקה, וראש החוג במיוחד, תומכים בתוכנית ומחויבים להצלחת הסטודנטים הנמצאים בה, וכתוצאה מכך, פתוחים להערות ולשינויים. לטובת הקוראים המתעניינים באפשרות להצטרף לתוכנית בעתיד, חשוב לציין כי המסלול המואץ מהווה ניסיון ייחודי הכולל סגנון למידה והכוונה אישית שאין לו אח ורע בחוגים אחרים בפקולטה. הצטרפות למסלול בשנה ב' יוצרת למעשה מצב של "אין מה להפסיד" וזאת משום שבמקרה של פרישה לאחר שנה ניתן להמיר את נקודות הזכות שנצברו לנקודות של תואר ראשון וכך להוריד מהעומס של שנה ג'. לפיכך, אני עדיין סבור שהמסלול המואץ לתואר שני הינו יוזמה רצויה, התורמת לשיפור מיומנות המחקר והידע האקדמי של הלומדים בה, ואף מאפשרת הזדמנות לגשש וללמוד קצת יותר על מהות התואר השני בסוציולוגיה או אנתרופולוגיה, וזאת לפני שבאמת מתחייבים אליו.

 

1ראוי לציין כי הנושא בעייתי יותר עם תלמידי מגמת ארגון, אשר למעשה אינה מכירה בנקודות אשר נצברו במהלך השנה הראשונה של המסלול, וזאת משום שכל הנקודות של מגמה במסגרת התוכנית החדשה הינן חובה, והמגמה אינה מאפשרת הכרה בנקודות בחירה.

 

תגובת המחלקה: המחלקה רואה חשיבות גדולה בתוכנית המואץ וכן בהמשכיותה. לגבי קורס ההמשך שבוטל, היינו שמחים אם הוא היה מתקיים, אך הסטודנטים לא נרשמו אליו ולכן הרעיון נפל.

 

*ארז מגור הינו סטודנט שנה שלישית לתואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ולתואר ראשון ביחסיים בין לאומיים וכמו כן סטודנט במסלול המואץ לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.