טקסים ודת

dsc_0446_1_01.jpg

היַטְרָה למָאנימַהֵש (yātrā to Manimahesh)

דניאל זוהר

"היַטְרָה הזו עבורי היא הזדמנות לחוות עלייה לרגל, חוויה אנושית-תרבותית ראשונה במעלה. כמו בירושלים בזמן הבית, כמו במכה בחג'. אלפים מצטופפים בשבילים צרים, מטפסים במדרונות חלקלקים, נרטבים בגשם בטורים נרגשים. קריאות טקסיות נשמעות מעת לעת. נשים בלבוש צבעוני, נערים וזקנים, נזירים ואנשי דת לבושים בלבוש מסורתי ציורי. שירה וקולות תיפוף עולים מעברי בשביל... מסביב מפלים מרשימים. עשרות דוכנים מוכרים מזכרות, תשמישי קדושה ומאכלים מסורתיים. אפילו דוכן לצחצוח נעליים יש כאן, באמצע שביל הררי מכוסה בוץ וצואת חמורים או מאובק לפרקים!" (30/8/2019).

המשך קריאה >
אופס! נראה שמשהו השתבש. נסו לטעון את העמוד שוב

מן ההר אל העם – העדה השומרונית והקרבת זבח הפסח

אופס! נראה שיש תקלה בטעינת התמונה, לחצ.י על הקישור שוב.

"ועשית ככל אשר יורוך"? שינויים במבני סמכות וכוח חרדיים בצל הקורונה

מאת: אברהם לפאיר

הימים ימי קורונה. טלטלה כלכלית, חברתית ומנטלית אינה פוסחת על אף אחד ואחת שחיים בימים אלו בצל המגפה, בהיעדר הידיעה כיצד ומתי ייגמר המשבר ומה יהיו תוצאותיו. כיוצא המגזר החרדי וכסטודנט למדעי החברה, אני מתעניין מאוד במתרחש בחברה החרדית בימים אלו. משיחות רבות שניהלתי עם קרובי משפחה חרדים, עלו אמירות שונות שהציתו את "הדמיון הסוציולוגי" שלי וחשתי צורך לנסות ולהבין את המתרחש בחברה החרדית בימים אלו. בכתבה הבאה אתמקד בזרם הליטאי של המגזר החרדי ואנסה לבחון כיצד עשוי משבר הקורונה להשפיע על מבני הכוח בתוכו. אנסה לבדוק האם מגפת הקורונה תהווה גורם מטלטל לתפיסות העולם החרדיות כלפי הממסד הרבני, והאם השלכותיה על המגזר הליטאי תהיינה רחבות בהרבה מהנראה לעין.

המשך קריאה >
אופס! רעננו את הדף :)

שובו של הדיבוק

מאת: פרופ' יורם בילו

ב- 22 באפריל 1999 הוציא המקובל רבי דוד בצרי דיבוק מאישה תושבת דימונה בטקס ארוך שנערך בישיבת השלום בירושלים. קלטות וידיאו של טקס הגירוש הופצו ברחבי ישראל וכיכבו בעצרות של חזרה בתשובה ובאספות פוליטיות של ש"ס לקראת הבחירות הקרבות. האירוע, שקטעים ממנו הוקרנו בערוצי החדשות בטלוויזיה, עורר מחלוקת רבה וזכה לדיונים סוערים בעיתונות. ב-6 במרס 2019 הציג אמנון לוי בתכניתו בערוץ 13 קטע מצולם מטקס דרמטי של הוצאת דיבוק מנער בנתניה ולאחריו ראיון עם המגרש, הרב מנשה אמון. בתווך, בעשרים השנים שחלפו בין שני הטקסים הללו, הופיעו באמצעי התקשורת דיווחים נוספים על גירושי דיבוקים, הן על ידי המקובלים הנזכרים והן על ידי אחרים. הצטברות המקרים אינה מותירה מקום לספק: מחלת האיחוז (possession) היהודית הקלאסית, שנעלמה מן הזירה הציבורית בתחילת המאה העשרים, חוזרת אליה במפנה המאות האחרון ולאחריו. שובו של הדיבוק מזמין דיון בנסיבות החברתיות והפוליטיות שבהן הפרעות תלויות-תרבות מפציעות, שוקעות ועולות-שוב. ברוחו של מישל פוקו, ניתן לשרטט את הגניאולוגיה של הדיבוק החל מלידתו - גם אם הידיעות על מותו הוכחו בינתיים כמוקדמות מדי.

המשך קריאה >
The image failed to load. Please try refreshing the page.

בין מוצרי סדקית להלכות עמוקות/ דרשת הרבנים בראי בורדייה

מאת: אליעזר היון

הגמרא במסכת סוטה דף מ מספרת:

רבי אבהו ורבי חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא [נקלעו למקום מסויים], רבי אבהו דרש באגדתא, רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא [רבי אבהו דרש בדברי אגדה, ורבי חייא דרש בדברי הלכה עמוקים]. שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דרבי אבהו [עזבו כולם את דרשתו של רבי חייא לטובת דרשתו של רבי אבהו]. חלש דעתיה [של רבי חייא, שנפגע מנטישת הציבור]. אמר ליה [רבי אבהו]: אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לשני בני אדם אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סדקית. על מי קופצין, לא על זה שמוכר כל מיני סדקית? כל יומא הוה מלוה רבי חייא בר אבא לרבי אבהו עד אושפיזיה משום יקרא דבי קיסר [עד אותו יום, נוהג היה רבי חייא ללוות את רבי אבהו לאכסנייתו כדי לכבדו, לפי שהיה מקורב רבי אבהו לבית הקיסר], ההוא יומא אלוויה רבי אבהו לרבי חייא בר אבא עד אושפיזיה [באותו יום ליווה רבי אבהו את רבי חייא לאכסנייתו כדי לכבד אותו ולפייסו],ואפילו הכי לא איתותב דעתיה מיניה [לא התיישבה דעתו של רבי חייא מנסיון פיוסו של רבי אבהו].

ובתרגום חופשי:

סיפור זה מאופיין בשני רבדים – הערכי והאישי, ולאורך כל שלביו נדמה כי חלים מעברים בין שני המישורים הללו, כאשר רבי אבהו מנסה לפייס את רבי חייא ולהציב בפניו מענה על שני ההיבטים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

"במותם ציוו לנו את החיים": זיכרון, תקווה ושותפות גורל בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני

מאת: נועה נוימארק

זה שלוש עשרה שנה עורכים "פורום משפחות שכולות" וארגון "לוחמים לשלום" טקס זיכרון ישראלי-פלסטיני. בטקס זה חולקים יחדיו, ישראלים ופלסטינים, את השפעות השכול על חייהם הפרטיים והציבוריים. תכניו מבוססים על חוויות חיים של בני שני העמים מן המפגש המתמשך עם הסכסוך הלאומי העקוב מדם. הטקס התקיים בשנתו הראשונה בתאטרון "תמונע" בתל-אביב, ביוזמת בומה ענבר, אשר בנו נפל בלבנון בשנת 1995. מאז התרחב הטקס והשנה נערך בגני יהושע בפני כששת אלפים צופים. מטרת טקס זה היא להזכיר שמלחמה איננה מצב נתון שאינו בשליטתנו, אלא היא תוצר מעשה ידי אדם.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

בני שבט מיטנדוטס: יומן שדה

מאת: מיטל וינסטוב

בני שבט "מיטנדוטס", המשתייכים לקלאן מרושת ומפותל ששמו "הטיסרבינואה תירביעה", הם שבט נדיר הידוע במבטם המזוגג, דתיותם האבסולוטית ובדפוסי התנהגות דיכוטומיים וקיצוניים, הכוללים מזג קוטבי המשלב פרצי צחוק וכעס רוטן ללא הכר. מצאתי כי בני השבט הם יצורים חברתיים ביותר בעלי מערכת חברתית מסועפת, המחולקת למספר קלאנים מרובה אשר לעיתים מתלכדים זה בזה ויוצרים מערכת מורכבת של שיתופי פעולה. אולם, על אף היותם חברותיים במיוחד למראית עין, מצאתי כי חלקם נוטים להתנתק בפתאומיות מקבוצותיהם ולהתבודד, זועמים על כל הפרעה, כחלק מאופיים הקוטבי. דפוס זה מכונה על ידם "למידה" והוא מגיע בפתאומיות. טרם הגעתי לאבחנה אחר החוקיות של דפוסים פראיים אלו הנראים בלתי נשלטים, כמעיין טרנס אליו מגיע הפרט המבודד במהלך ניסיונו המאומץ לתפקד לפי כללי הסדר החברתי של בני השבט, ללא ראציונאל הגיוני העומד מאחורי מעשיו.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

שקשוקה לכריסמס

מאת: אלונה שץ

יומיים לאחר שחג המולד נחגג באופן רשמי ברחבי העולם בקול תרועה, ובאופן צנוע יותר צוין בישראל, נכחתי במסיבת חג מולד של סטודנטים יהודים חילוניים בירושלים. הוזמנתי למסיבה על ידי חברה, שאירחה אותה בדירתה הסטודנטיאלית הקטנה יחד עם שלושת שותפיה. המסיבה היתה אירוע חברתי לא מחייב, וכללה כשלושים צעירים יהודים ששתו, עישנו, אכלו, רקדו ודיברו באווירה משוחררת.  ציון חג המולד בירושלים היהודית ועל ידי קהל שרובו ככולו מורכב מיהודים, דרש התאמות שונות לסביבה הגאוגרפית ודמוגרפית בה נחגג, ומתוך כך סמלי החג הופקעו ממשמעותם הדתית המקורית, ואומצו כסמלים של תת-תרבות ישראלית הרואה את עצמה כאלטרנטיבית, ושונה מסביבתה. בעיני, המקרה מעלה שאלות על שייכות ושרטוט גבולות בחברה הישראלית, ומדגים את העיבוד התרבותי שכרוך בזליגה ואימוץ של פרקטיקות מתרבויות שונות.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

זר לא יבין זאת

מאת: נופר גואטה

"אם תנחת עכשיו חללית באמצע הסלון, מה יהיה הדבר הכי מפחיד שיכול לצאת ממנה?"

את השאלה הזו שאל אותי השותף שלי, כאשר הוא ניסה להסביר לי את המושג "אל-ביתי". "לא יודעת", גמגמתי כתשובה, "מפלצת? חייזר?"

"הדבר הכי מפחיד שיכול לצאת משם זה את עצמך".

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

"לרקוד סביב העיקר": רציונליות ורגש בנראטיב הישראלי על "הבנאליות של הרוע"

מאת: דפני ענבר

השנה התלבטתי כיצד לסמן את יום הזיכרון לשואה. בטקס סטודנטיאלי? ברגע עוצר-הזמן של הצפירה בה אעמוד, בדרך לסופר או בקומה הרועשת של הספרייה או סתם בבית לבדי, ואחטף משגרת היומיום לתרגול מדיטטיבי של זיכרון? אני שואלת את עצמי מה אני בוחרת לזכור וכיצד אני חבה זיכרון זה לסבי וסבותי, לסביהם וסבותיהם ולשאר יהודי עמי אשר נספו בשואה.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

עמדה נערה מול הכותל: נשות הכותל ומלחמתן על חופש דת

מאת: מעין לוינסון

יהי רצון מלפניך, ה’ אלוהינו ואלוהי אמותינו ואבותינו, שתברך את קבוצת התפילה הזאת ואת כל קבוצות המתפללת בה, הן ומשפחותיהן וכל אשר להן, ואת כל קבוצות התפילה לנשים ואת כל נשות ובנות עמך בית ישראל…

ועל אחיותינו, כל נשות ובנות עמך בית ישראל, זכנו לראות בשמחתן ולשמוע את קולותיהן בשירות, זמירות ותשבחות לפניך, ולא תושתק עוד אישה או בת בעמך ישראל או בכל העולם כולו. אלוהי משפט, זכנו למשפט צדק וישועה בקרוב, לקידוש שמך ולתיקון עולמך, ככתוב: “שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך, ה’”…

כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים. אמן, סלה.

(מתוך תפילת נשות הכותל)

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

פסח, שבועות וסוציולוגיה לא סוציולוגית

מאת: ישי פרלמן

לפי המסופר בספר שמות, מעמד הר סיני התרחש בתחילת חודש סיוון, ממש סמוך למועד שבו נחוג היום חג השבועות[1]. מכיוון שכך, חג השבועות קיבל במסורת היהודית הכרה כיום מתן תורה, וביום זה מתקיימים שיעורי תורה בקהילות רבות (כפי שאפשר לראות לדוגמה בקטע מהסרט ”הערת שוליים” שבו מציגים את החוקר הבן). אם כן, ליל הסדר וחג הפסח מתקשרים לזיכרון התרבותי של העבדות ושל יציאת מצרים, ואילו חג השבועות מתקשר בזיכרון התרבותי למעמד הר סיני ומתן תורה. החלק הראשון של כתבה זו יציג את התזה הסוציולוגית של Soloveitchik, המתארת את משמעות קיומם של צמד החגים האלה בזיכרון התרבותי היהודי ופונקציית שילובם יחדיו לסולידריות החברתית. אפשר כמובן לתת פרשנויות שונות מהפרשנות הזאת, אך אני מביא אותה מכיוון שלטעמי היא מעניינת. בחלק השני אכתוב מעט הרהורים משלי שלא קשורים באופן ישיר לתוכן התזה הראשונית.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

אהבה, כריזמה ושביתת הסטודנטים

מאת: גיא שלו

עבודת המאסטר של גיא שלו, אשר נכתבה במסגרת המחלקה, זכתה במקום הראשון בתחרות עבודת התיזה המצטיינת של האגודה הסוציולוגית הישראלית לשנת 2013 . לבקשת פקפוק, תמצת גיא את עיקרי עבודת התיזה שלו והרי היא לפניכם. ברכות חמות מכל המערכת!

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

קטניות בפסח – לוגיקה משפטית כמגדירה זהות

מאת: ישי פרלמן

יש יהודים שנוהגים שלא לאכול חמץ בפסח כזכר ליציאת מצרים. הרעיון הכללי הוא שמכיוון שכשבני ישראל יצאו מעבדות לחירות במהירות, בצקם לא הספיק לתפוח, ולכן לשבוע ימים גם בני בניהם יאכלו רק לחם שלא הספיק לתפוח – מצות. חמץ מוגדר בהלכה רק כתוצרים של חמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמת ושיפון). אך איסור הנספח לאיסור אכילת חמץ בחג הפסח הוא איסור על אכילת קטניות, והוא כולל איסור על אכילת אורז וכן מיני קטניות (כמו שעועית, סויה ועדשים). שני האיסורים הללו הם איסורים שבמסגרת ההלכה, והם מנומקים ברציונל הלכתי משפטי המסתמך על מקורות משפטיים ראשוניים כמו הגמרא, שו"תים וספרי פסיקה. אך לעומת האיסור על אכילת חמץ, אשר יש יהודים מכל העדות שנשמעים לו, לאיסור אכילת קטניות נשמעים רק יוצאי עדות אשכנז. אין מדובר בתופעה של דתיים שמחמירים מאוד ומקפידים שלא לאכול קטניות לעומת אנשים שמחמירים פחות ונוהגים לאכול קטניות בשל מדד דתיות פנימי,[1] אלא מדובר בהלכה שמבחינה בין עדות. אשכנזים מחויבים שלא לאכול קטניות בפסח, ואילו לספרדים מותר.[2]

המשך קריאה >