מתוך המחלקה

אופס! נסו לרענן את הדף :)

כמה מחשבות על חווית המתרגל

מאת: נעם גבריאלי

אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שנתקלתי בהם כמתרגל בשנה שעברה, כמו גם כבודק של דפי חושב השנה, הוא הצורך להתמודד עם מה שבתחום הסוציולוגיה של העצמי מכונה הפסיכולוגיזציה של הסטודנטים. פסיכולוגיזציה הינו תהליך שעבר העצמי בתרבות המערבית בעשרות השנים האחרונות, בו  הפכו החיים עצמם להתרחשות פסיכולוגית הנמדדת במונחים של עולמו הפנימי של הפרט – נעים, מהנה, מעצבן, מפחיד, טראומה וכיף. קנה מידה פנימי זה הופך לעיקר, ואילו כל קנה מידה אחר המתייחס לעולם החיצוני של הפרט (נכון, אמיתי, הגיוני, ראוי) הופך משני ורלוונטי הרבה פחות להתנהלות האדם בעולם.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

הרווארד מחכה לי

מאת: שירי קטלן

יום שני בבוקר. מכללת תל אביב יפו. הכנס הסוציולוגי השנתי של האגודה הסוציולוגית הישראלית. אני מגיעה קצת לפני תחילתה של מליאת הפתיחה, מתמקמת באופן אסטרטגי מול הבופה העשיר, ותוך כדי ארוחת טעימות מדפדפת בתוכנית הכנס, מחפשת שמות מוכרים. מאוניברסיטת בן-גוריון זיהיתי את אורי רם ולב גרינברג, מחיפה את עוז אלמוג, סמי סמוחה ואסף דר, מאוניברסיטת תל אביב את משה סמיונוב ודני רבינוביץ' (ואלו רק השמות שאני הכרתי), מהאוניברסיטה העברית.... לקח לי קצת זמן למצוא את הדוברים מהאוניברסיטה העברית. הסיבה היא שמסגל המחלקה הייתה דוברת אחת בכל הכנס - פרופ' ברברה אוקון. אמנם מיכל פרנקל הייתה יושבת ראש במושב עם הרצאות של תלמידי מוסמך ודוקטורט, ומיכאל שלו היה מתדיין באחת המיני-מליאות, אך דוברת מסגל המחלקה הייתה אחת ויחידה.

על המעורבות, או העדר המעורבות, של המחלקה באגודה הסוציולוגית הישראלית כבר נכתב בעיתון זה לאחר הכנס האחרון, ואיני רוצה להתעמק בעניין זה, או בשאלה האם החלטת המחלקה לארח את כנס האגודה בשנה הבאה היא סימן לשינוי בגישה זו או לא. ברצוני להתייחס לשאלות שמעלה רביד נבו בגליון זה, בקשר לאדישות וחוסר המעורבות של הסטודנטים ולטענות, שגם הן חזרו בעיתון זה כמה פעמים, על אופי האווירה במחלקה. רביד תוהה מדוע הסטודנטים לא מעורבים? מדוע אין ועד חוגי? מדוע מועדון הסרט לא הצליח? מדוע בלתי אפשרי למצוא מתנדבים לועדת מורים תלמידים? אני רוצה להציע הסבר: התשובה טמונה בחוסר המעורבות של המרצים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

למה פראג? הוראה חווייתית על ההיסטוריה של עצמנו

מאת: פרופ' גד יאיר

את הקורס הזה – "לקחים בפראג: שבר הנאורות בהגות הגרמנית" – יכולתי ללמד גם בהר הצופים. יכולתי להורות את "החומר" למשתתפים בו, יכולתי גם לבחון אותם בתום הקורס. אבל לא יכולתי ללמד אותם. לא באמת. לא כפי שאני מבין למידה. ואני מבין דבר ושניים בהוראה ובלמידה. אז בדף הקצר הזה – אני כותב אותו במלון בפראג עוד לפני שהקבוצה מגיעה – אני מסביר מדוע ולמה פראג. ואני מקווה שכתיבה זו לא רק תסביר מדוע אני מלמד בפראג מזה ארבע שנים; אני מקווה שהיא תניע פרופסורים נוספים להכריע לטובת הוראה חדשנית, מאתגרת ורלוונטית. כמה מן הדברים שנאמרים בקורס – על המודרניות, על החיצוי הגרמני, על הענייניות של מי שאלוהים אינו עימו – מסבירים למה צריך למצוא "הילות של קדושה" כדי לייצר חווית למידה שיש בה ערך של ממש. ובפראג יש קדושה והרבה הילות. ואנחנו פה כדי לגעת בהילה. כדי לתת חיים ב"רעיונות מתים" וכדי לטעת בלומדים חוויה חד-פעמית של אקדמיה משמעותית.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מדריך המתרגלת הצעירה לגלקסיה

מאת: נועה ברגר

השעה ארבע אחר-הצהריים. אני עומדת בכיתה הקטנה שאין בה הרבה אוויר (או שאולי לי אין הרבה אוויר?) ולצערי גם אין בה מחשב או כסא בשבילי – לסטודנטים דווקא יש גם מחשבים וגם כסאות. בארבע השורות הארוכות שמולי ישובים 40 אנשים שאני לא מכירה, חלקם לא צעירים ממני בהרבה (אם בכלל) ושותקים. איזה שקט. אני חשה רצון עז להתיישב על הכסא הכתום הריק שמולי, בשורת הסטודנטים הראשונה, או סתם ללכת הביתה. אבל אני לא עושה לא את זה ולא את זה, והשיעור מתחיל. לשמחתי, הכיתה שקטה משחשבתי. לצערי, הם כנראה המומים, ולא צוחקים מהבדיחות שכתובות במערך השיעור המפורט שלפני. וכך עוברת לה שעה וחצי שמרגישה כמו חמש.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

בקיעים בבקיאות: בעקבות מבחן הבקיאות בקורס 'חברה בישראל'

מאת: תמר יגר || הביא לדפוס: אלעד אור

תחילת חודש דצמבר התקיים בקורס 'חברה בישראל', קורס חובה לתלמידי שנה ג' בתואר הראשון, מבחן בקיאות על נתונים ומושגים הקשורים לחברה בישראל. המבחן כלל כ-175 מושגים בני 5-10 שורות שעסקו באירועים, גופים ואישים שונים מזוויות היסטוריות, פוליטיות, חברתיות ותרבותיות מגוונות בישראל. בנוסף, המבחן כלל קובץ בן 30 עמודים של נתונים סטטיסטיים שונים. לסטודנטים ניתנה הזדמנות להוסיף נתונים או מושגים לקובץ הבחינה מתוך תרגילים שהוגשו בחודש נובמבר, ואכן, כ-5% מהקובץ התבסס על מידע שאספו סטודנטים מהשנתון הנוכחי ומשנים קודמות. במהלך הלמידה למבחן התעוררו אצל סטודנטים רבים בשנתון רגשות קשים, שכללו כעס על היקף החומר לבחינה, על אופייה כ"בחינת שינון", על מושגים שלא נכללו בקובץ ("איך יכול להיות שאין את 'ההתנתקות'"?) ועל טעויות שנעשו בחלק מהמושגים. לדברי המרצה, פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי, נשלחו לצוות הקורס פניות רבות ששטחו תלונות אלו והציעו תיקונים מבניים ותוכניים למבחן. בשיעור שלאחר המבחן אף הודיעה המרצה כי היא תקיים בחודשים הקרובים 'יום הצעות' בו יוזמנו התלמידים להעלות את רעיונותיהם לשיפור המבחן לטובת השנים הבאות.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

האנתרופולוגיה כמדע? הפיתול בין המובנה לראשוני

מאת: פרופ' זלי גורביץ

ההצהרה על מחיקת המילה "מדע" מהגדרת המשימה של האנתרופולוגיה משקפת התלבטות ארוכת שנים לגבי המדעיות של האנתרופולוגיה החברתית-תרבותית. שאלה היא אם מחיקת המילה מדע היא הכרחית, או שניתן לנסח אחרת את הפעילות שוחרת הדעת הקרויה אנתרופולוגיה, שהיא מדע, גם אם במובן אחר, כפי שאנסה לטעון להלן.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

הצד הלא נכון של האוהל || זרקור אתנוגרפי

מאת: אמיר בן כהן

עברו כבר שבועיים מאז שהגעתי למונגוליה, ואחרי כמה ימים מטורפים – שבהם לא מצאתי דקה לכתוב, וגם מזג האוויר לא כל-כך אפשר זאת – שוב אני יכול סוף-סוף לכתוב.

מדי פעם אני חושב לעצמי שראיתי כבר די הרבה ממונגוליה, כיוון שעשיתי כברת-דרך ארוכה בשבועיים האחרונים, ולכאורה, "כיסיתי" משהו מהשטח האין-סופי של מדינת הענק הזאת. אבל המציאות טופחת על פניי בכל פעם שאני מנסה לטעון כך לעצמי, ומוכיחה לי שאולי ראיתי כמה מקומות – אבל את מונגוליה איני מכיר. 

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

המחלקה בעידן התמימות: אריק כהן על המחלקה בשנות ה-50

מאת: פרופ' אריק כהן

בשנה האקדמית 1954-55, עדיין עולה חדש יחסית ומשוחרר טרי מארבע ארבע שנות שירות צבאי, התחלתי את לימודי במחלקה. נחתתי היישר אל תוך הפשטות  פרסוניאניות מסתוריות, אותן לימד תוך כדי מציצת סוכריות שמואל נוח אייזנשטדט, אשר למרות גילו הצעיר כבר החל לאבד את קולו בגלל מחויבויות הוראה רבות מדי. הפשטות אלו אוזנו במידת-מה על-ידי יונינה גרבר-טלמון ז"ל במסגרת קורס על "מוסדות השוואתיים", אשר הכניס אל תוך האווירה האליטיסטית מרכיב אנתרופולוגי מעשי ויומיומי, גם אם מעט מינורי. את הסוציולוגיה אותה למדנו מצאתי מעניינת, אך גם עבשה, והגדרתי אותה כ"מובנת מאליה מרמת הפשטה מסוימת ומעלה". מכך גזרתי מסקנה אישית – להכיר בצורה מקיפה ככל שניתן חברה מסוימת, ובחרתי אחת עליה לא ידעתי דבר: הודו. בחירה זו התגלתה כבת מזל בהתחשב במעבר שלי, מאוחר יותר, לתאילנד, בה אני מתגורר וחוקר.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מלגות הופמן: ראיון עם עמליה אוליבר-לומרמן

מאת: רביד נבו

הארי הופמן, ניצול שואה ממוצא צ'כי, הגיע לארץ לתקופה קצרה והמשיך לאוסטרליה. נסיבות חייו לא אפשרו לו ללמוד, ולכן נושאי ההשכלה והחינוך קרובים לליבו. תכנית "מלגות הופמן" מיועדת לדוקטורנטים מכל הקמפוסים של האוניברסיטה העברית – הר הצופים, ספרא (גבעת רם), רחובות ועין כרם, והיא ייחודית לה. התרומה מועברת כיום פעם בשנה, והתקווה היא שבעתיד היא תהפוך לקרן קבועה כדי שהתכנית תוכל להמשיך להתקיים לאורך זמן. כל סטודנט בתכנית מקבל 15,000$ לשנה, למשך שלוש שנים, והוא מחוייב בהתנדבות בת שעתיים בשבוע. בנוסף, מתקיימים פעם בשבועיים מפגשיי הנחייה למשתתפים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

אנתרופולוגים בשירות המדינה: השימוש בידע דיסציפלינרי על ידי צבא ארצות-הברית

מאת: אין בן ארי || תרגום מאנגלית: נועה ברגר

התרחבות של מעורבות צבא ארצות-הברית בפעילות ברחבי העולם לאחר אירועי ספטמבר 2001 התבררה כבעייתית לא רק עבור הגנרלים. על פי פרשנים שונים, בעיראק ובאפגניסטן הקשיים הללו התרכזו סביב חוסר הבנה הנוגעת לאופן שבו הדינאמיקות החברתיות והתרבותיות של הארצות האלה, שאליהן פלש הצבא האמריקאי, קשורות לדפוסים של אלימות המכוונים הן כלפי הכוחות הכובשים והן כלפי מיליציות מקומיות ותומכיהן. כתוצאה מכך, הצבא  האמריקאי שאף להפעיל אקדמאים מקצועיים על מנת לספק את מה שהם ראו כתובנות  תרבותיות אשר יעזרו להם "לנצח", גם במובן של דיכוי התנגדות צבאית וגם במובן של עזרה בתהליכי בינוי האומה. שאיפה זו באה לידי ביטוי בפיתוח של משרד ההגנה האמריקאי: תכנית "Human Terrain System", אשר היוותה ניסיון שבו מדעי החברה יידעו וייעצו למקבלי ההחלטות הצבאיים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

רגעים קטנים בזמן

מאת: ד"ר ג'וש גצקו || תרגום מאנגלית: רביד נבו

הוזמנתי על ידי עורכי פקפוק להציג את עצמי לקוראיו. מה שלומכם? כדי להפוך את זה לכיף יותר (לפחות בשבילי), אתייחס לחיי כאל אלבום תמונות, ואדפדף בו כדי לתת לכם הצצות לתמונות שונות, בלי סדר מסוים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מיומנות הצמצום: על שינוי תכנית הלימודים לתואר הראשון

שנים האחרונות עוברת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה שינויים משמעותיים - רבים מן המרצים הותיקים יותר עזבו זה מכבר, וכתוצאה משתנה אופייה של המחלקה. במהלך השנה הקרובה תעבור המחלקה מספר שינויים נוספים - החלפה חלקית של כוח ההוראה, הזזה של קורס המיומנויות האקדמיות משנה א' לשנה ב', החזרת הקורס 'חברה בישראל' והכנסת נושאים חדשים אל המחלקה.

המשך קריאה >
אופס! רעננו את הדף :)

פקפוקי פרידה: על פקפוק, המחלקה והמרחב שבניהם

מאת: לירון שני

לפני שנתיים וחצי התכנסו בלובי המחלקה קבוצת סטודנטים לתואר שני בתחושת דכדוך קלה. הרגשנו שאין במחלקה תחושה של קהילה, ואין דיאלוג בין הסטודנטים לבין המרצים ובין המרצים והסטודנטים לבין עצמם. אחד הרעיונות שעלו באותן פגישות בסוף הסמסטר הראשון של תשס"ח היה להקים עיתון אינטרנטי שינסה ליצור את הדיאלוג הזה, לקשר בין הסטודנטים למרצים ולשמש במה להצגת מחקרים, רעיונות ובעיות.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

"לתפוס גלגל": עיצוב מרחב רכיבה בישראל 2003-2006 || טור מיקרו-סקופ

מאת: אסף חזני

בתחילת עבודת השדה, בעודי רוכב על האופניים בהרי ירושלים, פגשתי ברוכבת אופניים שהתעניינה במעשי. דיברנו, וסיפרתי לה שאני כותב עבודת דוקטורט באנתרופולוגיה. היא התלהבה ואמרה שאני בוודאי נמצא הרבה באפריקה ופוגש שבטים מעניינים. אמרתי לה שאני פוגש שבט מאוד מעניין, אבל לא באפריקה. היא התעניינה ושאלה "איזה שבט"?; "שבט רוכבי האופניים", אמרתי לה. "וואו", התלהבה, "היכן השבט הזה?" "את ואני חלק מהשבט", עניתי לה. הרוכבת הסתכלה עלי במבט מרחם, משל הייתי חוצן, ובצומת הקרובה נפרדו דרכינו.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

יעוץ סוציולוגי – רב שיח על מגמת לימודי ארגון

מאת: אדם קלין-אורון, דניאל ויינברג ולירון שני

המגמה הגדולה ביותר בלימודי התואר השני במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בירושלים היא המגמה ללימודי ארגון או, כפי שהיא נקראת בפי העם, סוציולוגיה ארגונית. כמעט חמישים אחוז מתלמידי התואר השני במחלקה לומדים במגמה, הנתפסת כיוקרתית והמבוקשת בין מגמות, בעיקר הודות לסף הקבלה הגבוה והילת המקצוע הנלווית אליה.

המשך קריאה >