מאת: נטע דונחין 

תמיד יש לי נייר טואלט בתיק. דברים אחרים נכנסים ויוצאים, אבל תמיד אמצא שם נייר טואלט. יש. אף פעם לא דמיינתי עד כמה זה יהיה שימושי, ועוד בכנס מקצועי למהנדסי ערים בנושא תחבורה ציבורית.

עבודה על תזה, או על כל משימה אקדמית גדולה, דורשת כוחות מסוגים שונים ומשלבת שלל טקסים (שאולי צריך לחקור פעם) כמו: חייבים לשטוף כלים קודם; השולחן צריך להיות נקי; רק בספריה; רק בבית; רק בבית קפה. כל אחד מגלה במהלך הלימודים את השיטות שמסייעות לו בתהליך הלמידה והכתיבה. עם תחילת העבודה על התזה, אני מרגישה שמה שהכי יכול לעזור לסוציולוגית, שחוקרת אנשים וחברה, הוא לבנות ולתחזק רשת חברתית שתסייע בקשיים שבתהליך.

אתחיל מהתחלה – בימים אלה אני עובדת על התזה שלי. בחירת המילים פה לא אקראית, טרם כתבתי פיסקה אחת מעבר להצעת המחקר ופה אני רוצה לחלוק אתכם את שלבי הנחת הרשת החברתית בדרך לכתיבת העבודה. בחרתי לכתוב על אמצעים לצמצום השימוש ברכב פרטי בישראל (שם זמני, לא לתפוס אותי במילה). תיאוריות סוציולוגיות נראה לי שאני יודעת, ניתוח תוכן גם, ולהעביר שאלונים אני לומדת עכשיו. בסך הכל רכשתי את הכלים לכתיבת מחקר, ועכשיו נשאר רק להיכנס לתוך העולם הסבוך של תחבורה ציבורית בישראל, על מנת להשיג מידע מהאנשים הנכונים. יש מקומות בהםהרשת החברתית המיידית של התואר השני היא זו שדוחפת אותנו קדימה: חברים ללימודים שקוראים ומעירים, מרצים, חברים אחרים שמסונג'רים לטובת המטרה, משפחה, שיחות מסדרון במחלקה. כל אלה מרחיבים ומייצבים את הידע ועל הדרך מחזקים את הרשת החברתית שלנו. עם זאת, לא תמיד הרשת המיידית והחשובה הזו רחבה מספיק על מנת לסייע בכניסה לעולם אחר ויש צורך לבנות אותה יש מאין. אבקש לתת דוגמאות מהרשת החברתית שלי, אם כי אין לי ספק, כי הליך זה מתרחש ברמה זו או אחרת בכל כתיבת תזה.

 

צעד ראשון  – החסרונות הם היתרונות

אתם חוקרים משהו שאף אחד לא כתב עליו בעברית? מתעניינים בתחום שהמחלקה פחות מכירה? אפשר לראות בזה חסרון, שדורש התמודדות לא פשוטה במקומות שאולי נדמה שלאחרים הכל זורם בקלות. זה אמנם נשמע כמו פרק בספר זול לאימון אישי, אבל הכי קל זה להתמרמר על תוכנית הלימודים שלך, בסגנון "רק אני כותב על זה", "רק אני לומדת את זה". משפטים כאלו היו מנת חלקי מתחילת התואר, אבל אז הבנתי – מיקום מיוחד בתוך המארג החברתי האקדמי צריך להיות כלי העזר, ולא המכשול. אני לומדת סוציולוגיה עם תכנית התמחות בגיאוגרפיה הכוללת קבוצה קטנה של אנשים, וככל הידוע לי אני היחידה בימים אלה מסוציולוגיה. אם אני היחידה, זה בעצם הופך ליתרון העיקרי – אני היחידה שמתעסקת עם שתי המחלקות והיחידה שכותבת על תחבורה בסוציולוגיה. התחלתי לשווק את זה כיתרון. ניגשתי אל מנהל ההתמחות בגיאוגרפיה ואמרתי לו בערך את זה, ושאשמח אם יחשוב איך הוא יכול לנצל את שירותיי. ההון התרבותי הסוציולוגי המסוים שלי הופך בצורה זו לבידול חיובי. לא ידעתי כל כך כמה אכפת למרצים ולמנהלי תוכניות מתחומי מחקר של מאסטרנטים, אבל מסתבר שזה עזר והוביל אותי אל האנשים הנכונים במחלקה לגיאוגרפיה. יש לכם תחום מחקר שמשוייך איכשהו לעוד מחלקות באוניברסיטה? נסו לגשש שם, לראות מי יכול לעזור לכם, מי יכול להתעניין בכם או אתם בו.

 

צעד שני – מצאי מהן הדלתות שדרכן ניתן להיכנס

כאשר כותבים עבודה על נושא שמכירים, עולים קשיים מוכרים מהעולם האתנוגרפי, הזר והמוכר – איך חוקרים באופן ביקורתי תחום שמכירים? איפה היתרון בהיכרות המוקדמת ומתי היא נעשית בעייתית? בכל מקרה, אם הגעתם לתחום חדש ואתם בשלבי הכניסה לשדה המחקר, גם אם טרם הגעתם לרמת האינפורמנטים, נסו למצוא לכם כניסה נוחה עבורכם לעולם אותו אתם חוקרים.

דרך אחת לעשות זאת היא הרשתות החברתיות. אין תירוץ טוב יותר להיות בפייסבוק מאשר "צרכים אקדמיים". אז בשביל להבין מי השחקנים השונים בזירה האזרחית תחבורתית בישראל, נרשמתי בכל כוחי לכל עמוד פייסבוק רלבנטי, ת' זה תחבורה ציבורית, תחבורה היום ומחר, 15 דקות – תושבי ירושלים למען תחבורה ציבורית יעילה, ועוד פורומים ועמודים שונים בתחום.  רוב הזמן כוללים עמודים אלה מגוון תלונות על תחלואי התחבורה הציבורית בישראל, 'הקו הזה עמוס', 'זה לא עצר', וכדומה. אמנם פוסטים שחוקים ומשמימים, אבל עדיף להיות שם, מה רע. לפני מספר שבועות, חלה תפנית קלה..

צעד שני – נסי להיכנס דרך הדלת, ואם לא – תבדקי אם יש חלון

גם אם מצאתם לכם דרך להתקרב לעולם בו אתם מתעניינים, לא תמיד הגופים הרשמיים הופכים את הדרך לקלה. לכן, זה הזמן ליצירתיות ותושייה. ארגון "תחבורה היום ומחר" הוא ארגון אזרחי שפועל לשיפור התחבורה בישראל, בדגש על תחבורה ציבורית – אוטובוס, אופניים והליכה ברגל. נתקלתי בפרסום שלהם לגבי כנס שהם עורכים המיועד למהנדסי ערים. המחיר המלא, 200 שקל, היה עבורי קצת כבד אז כתבתי מייל לאחראית על הכנס, בו הסברתי שאני סטודנטית שכותבת על הנושא, ואשמח לדעת אם יש דרך לקבל הנחה. התשובה המשמחת הגיעה די מהר – "כן, אנחנו צריכים מישהי שתכתוב תקצירים של ההרצאות בכנס, ובמידה ותסכימי, תכנסי בחינם". מעולה. הגעתי ותקתקתי לי במחשב כל עוד נפשי בי, פעולה שכנראה ממילא הייתי עושה.

 

צעד שלישי – את בפנים, עם מי מדברים? או – למה נייר טואלט זה – הו –כה חשוב.

העבודה עם אינפורמנטים בשדה היא כר מחקר עשיר שנכתב ונהגה בו רבות. אני לא באה להציע פה אבחנות חדשות בתחום המחקר האיכותני, אלא לספר את החוויה שלי. בחרתי להתמקד בתזה שלי בנתיב המהיר לתל אביב שמתחיל קצת לפני מחלף שפירים ומסתיים בתוך נתיבי איילון כמקרה מבחן למדיניות מצמצמת תחבורה. בנוסף אני רוצה לבדוק מאפיינים של נוסעי קו 100, היוצא מחניון שפירים היישר אל גבעת רם וקריית הממשלה. הנסיונות שלי ליצור קשר עם מנהלי הנתיב תקועים כרגע בצינורות בירוקרטיים מוכרים, לא טוב לי, אני צריכה מישהו מבפנים. הפסקות הקפה בכנסים תמיד נשמעו לי כסוג של עצלנות (דברי פתיחה, הרצאה, הפסקת קפה, הרצאה, הפסקת צהריים, הרצאה – החיים הטובים), אך הן המקום הטוב ביותר להתחיל להניח את הקורים לרשת החברתית שאנו כחוקרים זקוקים לה.  במקרה שמעתי את אחד ממרצי הכנס, עובד עיריית ירושלים, שואל אם למישהו יש טישו. יש מצב שקצת צעקתי לכיוון שלו, "לי!", אבל מה אכפת לי. זה עבד.

בזמן שהבכיר הנחמד קינח את אפו, שאלתי אותו אם הוא יודע להפנות אותי למי שאחראי על קו מאה, כי אני כותבת על זה עבודה. הייתי בטוחה שהוא יזרוק לי שם, או גוף כלשהו, אבל הוא הצביע ימינה על בחורה שעמדה לידי ואמר – "היא". חיכיתי לידה בנימוס (קצת הרגשתי כמו יובל סמו, הישראלי היפה בארץ נהדרת) ואז ניגשתי, הצגתי את עצמי ואמרתי שאני מחפשת מידע על קו מאה, שאני כותבת על זה תזה אבל עדיין לא סגורה על שאלת מחקר סופית, ושאשמח להתייעץ איתה. החלפנו מיילים, וכעת אני מחכה לתשובה.

מה שאני מנסה לומר הוא: אם בחרתם לחקור תחום שאתם פחות מכירים, או שהוא פחות נגיש ברמה המידית, השתמשו בידע הסוציולוגי חברתי שלכם, והפיצו לכל עבר את הבשורה על הנושא שאתם כותבים. אם אין לכם את ההון החברתי והתרבותי הנחוץ לתחום שבחרתם לחקור, אבל אתם מבינים את חשיבותה של הרשת החברתית ושל סוגי הון, עשו זאת בעצמכם.

עניין זה מעלה שאלות של ריבוד ומעמד באקדמיה. האם יש צורך בהון חברתי ראשוני, או בניסיון קודם בהפקה וארגון, על מנת להגיע אל האנשים הנכונים במחקר? האם כל סטודנט בעל תושייה מסוגל לעשות את הצעדים שאני עושה? בורדייה אולי יגיד שיש לי את המפתחות הנכונים לאקדמיה, אבל ניתן להסתכל על הון גם כעל דבר שבחלקו הוא נרכש.

תזה זה לא עניין קל, אבל חצי שנה לאחר תחילת התהליך אני יכולה לומר בוודאות שהדרך הקלה ביותר לעשות זאת היא באמצעות עצות ורעיונות של החברים לדרך – בין אם מתוך האוניברסיטה ובין אם מצד אנשים משדה המחקר. אז קדמו את עצמכם ואת הרעיון שלכם, נסו לראות מי מתעסק בו ומפו את השחקנים החברתיים בזירה. בידקו אם האנשים האלה זקוקים לעוזרי הוראה, עוזרי מחקר, סייענים, מתנדבים, כותבי כתבות. חיטבו את העצים ושאבו את המים, ככה מתחילים.