מאת: אירה ליאן

מה משותף לגנגנם סטייל, למלכה בממלכת צ'וסון מהמאה ה-16 ולסרטי הסנשיין המאחדים בין דרום קוריאה וצפון קוריאה? התשובה היא "הגל הקוריאני" – כינוי גנאי שהעניקו אמצעי התקשורת בסין לתופעה שבה צעירים סינים רבים נסחפו אחר התרבות הפופולארית הקוריאנית בסוף שנות התשעים. הגל הקוריאני מורכב מסדרות טלוויזיה, ממוזיקה, מסרטים, ממשחקי מחשב, ואופנה  – כולם תוצרת קוריאה, אשר התפשטו במהירות ברחבי מזרח אסיה ובשנות האלפיים הגיעו לשאר העולם.

גם לישראל הגיע הגל הקוריאני. תחילתו בארץ הקודש בשנת 2006, כאשר סדרה קוריאנית ראשונה שודרה בערוץ "ויוה". זה היה הימור, היות שעד אז "שלטו" בערוץ טלנובלות מדרום אמריקה. כבר למחרת השידור הוצפה הנהלת הערוץ בטלפונים. כדי להשתכנע בבחירה הכה "אקזוטית", ערך ערוץ "ויוה" חידון על הסדרה החדשה, שכלל פרס – כרטיס טיסה לקוריאה. הערוץ קיבל כ-12 אלף טלפונים (מתוך כתבה בידיעות אחרונות, 2008). בהמשך החלו להגיע מוזיקת פופ קוריאנית ומשחקי מחשב אשר נטעו שורשים בקרב קהל חובבים נלהב המונה כמה אלפים.

גם אותי באופן אישי הפתיעה ההתעניינות הפתאומית בקוריאה – מדוע וכיצד הגיע הגל הקוריאני לישראל, שמגיע ממדינה הנמצאת הרחק מאוד מתודעתם של ישראלים רבים? מדוע הצליח הגל הקוריאני גם מעבר לגבולות אסיה? כיצד משתקפת הגלובליזציה דרך הזרימה של התרבות הפופולארית הקוריאנית לחלקים רבים בעולם? ולמה שישראלים יבחרו לשמוע מוזיקת פופ קוריאנית ולא פופ מקומי או אמריקאי? מרבית החוקרים טענו שקרבה וגעגוע לערכים "אסייתיים" מסבירים את הצלחת הגל הקוריאני באסיה. אבל ההסבר הזה איננו מצליח לענות על השאלה, מדוע הצליח הגל הקוריאני מעבר לגבולות אסיה, במזרח התיכון למשל.

ב-2011 פנה אליי ד"ר אלון לבקוביץ, המתמחה בהיסטוריה וחברה בקוריאה, בהצעה לבצע יחד מחקר אתנוגרפי בנושא. בבדיקה שקיימתי גיליתי שעד עתה כמעט ולא נערכו מחקרים אמפיריים באזור של המזרח התיכון. מאז הצגתי חלקים שונים מהפרויקט של הגל הקוריאני בישראל בחמישה כנסים בין-לאומיים. בכל פעם קיבלתי תגובה דומה – הפתעה מהפופולאריות של הגל הקוריאני בישראל.

כבר בקיץ 2012 פניתי לד"ר ניסים אוטמזגין, העוסק בתרבות פופולארית במזרח אסיה, והחלטנו לארגן כנס בין-לאומיבנושא הגל הקוריאני במזרח התיכון. מאז עברנו מסע ארוך ומרתק של עיצוב הרעיון, גיוס כספים, איתור משתתפים ובניית תכנית. אחסוך מכם את החלקים האפלים של ביורוקרטיה ורגעי ייאוש כאלה ואחרים, כי בסך הכול, ארגון כנס זה גם הרבה עבודה וגם הרבה סיפוק.

הכנס The “Miracle” Narrative of the Korean Cultural Industries: Perspectives from the Middle East נערך ב-7-9 במאי במכון טרומן בהשתתפות 25 מרצים מקוריאה, מארצות הברית, מאירופה, מהמזרח התיכון ומישראל. בכנס התפתח שיח מרתק על יחסי המזרח התיכון עם קוריאה הדרומית, ועל הגל הקוריאני בעולם כמו מצרים, איראן, טורקיה, ישראל והרשות הפלסטינית. הכנס גרר תגובות נלהבות בקרב החוקרים, ואנו עמלים כעת על פרסום חלק מהמאמרים בספר ערוך בהוצאה אקדמית. במסגרת הכנס הוקמה התערוכה "קוריאה סטייל" העוסקת בתהליכי גלוקליזציה של תרבות מערבית וקוריאנית בעיר סיאול, ואפשר להתרשם ממנה עד 7 באוגוסט בגלריית שטרן. בד בבד צולם סרט דוקומנטרי על כנס הפופולאריות של הגל הקוריאני בישראל וברשות הפלסטינית, בבימויה של קריסטין יו שהגיעה ישירות מהוליווד. אני מקווה שהסרט, וכן הספר שיצא בעקבות ההרצאות, ימצאו את הקהל שלהם בקהילה של לימודי תרבות פופולארית.