מאת: שי דרומי

הצעת חוק "ניסויים רפואיים בבני אדם" עברה בכנסת בקריאה ראשונה. המדובר בחוק שמטרתו המוצהרת היא קביעת עקרונות מנחים לעריכת ניסויים רפואיים בבני אדם והגדרת חובותיהם וזכויותיהם של המעורבים בניסויים אלו. למרות שמו, מדובר בחוק בעל השלכות משמעותיות על המחקרים המתבצעים גם במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, כאלה שמתבססים על עבודת שדה, או אחרים, הנעזרים בשאלונים אנונימיים.

דיון ער מתנהל בימים אלה בועדת משותפת שהוקמה לשם כך בכנסת וברשויות האוניברסיטה הרלוונטיות, סביב השלכותיו המעשיות של החוק על המחקר, במדעי החברה ובזירה האקדמית כולה. האם החוק עונה על מחדלים רבי שנים, אשר עד כה בחרו חוקרים מדעי החברה להתעלם מהם? האם, מנגד, עשוי החוק להכשיל מחקרים רבים וטובים בעלי תרומה משמעותית לחברה? ואולי שתי התשובות נכונות?

מכתבן של ד"ר נורה כהן ורנה אוסיזון מלשכת המדען הראשי שבמשרד החינוך מעלה בעיות פוטנציאליות רבות בנוסח החוק המוצע. החוק עשוי לגרום לקשיים רבים במחקר החברתי משלוש סיבות עיקריות:

א.      מילוי שאלון מכל סוג שהוא, גלוי או אנונימי, על ידי קטין יהיה כרוך בהסכמת ההורים. ההסכמה לא תהיה פאסיבית, דהיינו אי הבעת התנגדות לקיום הניסוי, אלא אקטיבית – חתימה על טופס הסכמה על ידי שני ההורים. הכותבות מזהירות משיעורי הסכמה קטנים ויצירת הטיה במדגם כתוצאה מכך, דבר אשר עשוי לחבל בתוצאות המחקרים.

ב.      בראש כל ניסוי בו מופעלת טכניקה אשר עשויה להשפיעה על גופו או נפשו של הנחקר חייב יהיה לעמוד רופא בכיר המתמחה בתחום הנחקר. המשמעות, על פי הכותבות, היא שגם בניסויים המתקיימים במחלקות לפסיכולוגיה או לכלכלה יהיה חייב לעמוד בראש הצוות רופא, ולא חוקר מומחה מאותה המחלקה. הכפפת כל ניסוי שכזה לתחום הרפואה יכולה, גם היא, לשבש את ניהולו התקין של המחקר.

ג.       מסירת מידע אנונימי על נחקרים בידי מוסד, מידע הנמסר על ידי בי"ס על תלמידים, למשל, תחייב גם היא Pre-kindergarten Wage by captcreate.את הסכמת הנחקרים, או הוריהם (במידה ומדובר בקטינים), בכל מקרה שבו ניתן יהיה לקשר רטרואקטיבית בין המידע הנמסר לבין הנחקר. לפיכך, עריכת מחקר המסתמך על מספר תצפיות (מחקר לונגיטודינלי), תהיה כרוכה במספר רב של אישורים. הכותבות טוענות שרמת ההיענות לבקשות אישור שכאלו היא נמוכה, והיות שכך המידע אשר יתקבל במחקרים אלו יהיה נתון להטיות רבות.

הכותבות קוראות במכתבן לקהילת החוקרים במדעי החברה להתנגד לחוק בניסוחו הנוכחי. התנגדות נרחבת תוכל, לדעתן, לשנות את הנוסח החוק ולמנוע בכל פגיעה הפוטנציאלית במחקר.

בתשובה למכתב זה טוען פרופ' גד יאיר, ברשת Social Science- IL, כי קבלת הסכמת ההורים לחלוקת שאלונים בבתי ספר איננה הבעיה. זוהי זכותו הבסיסית של ההורה לאשר או לא לאשר את השתתפות ילדיו במחקר כלשהו, רפואי או אחר. התוצאה המיידית של הקשחת הפיקוח תהיה היעלמות הסוציולוגים של החינוך ממסדרונות בתי הספר. כבר היום מתבצע עיקר המחקר העוסק בסוציולוגיה של החינוך "ממעבר לגדר" – הסתפקות בסטטיסטיקות ובחומרים משניים – או מועתק לציבור הסטודנטים באוניברסיטאות, שקבלת הסכמתם להשתתפות במחקר קלה מהשגת אישור ההורים לגבי קטינים.

אולם זו אינה התוצאה האפשרית היחידה. יאיר מצביע על כך שבאוניברסיטאות בארה"ב נהוגים כללים אלו כבר שנים רבות, וכי הדבר אינו מונע מחוקרים לבצע מחקרים בבתי ספר. נכון, הכללים הללו מחייבים התעסקות בירוקרטית רבה: פניה להורים, תיעוד מדוקדק של האישורים שהתקבלו והקפדה יתרה על שמירה על מדגם הולם. הדבר גם כרוך בהגדלת תקציבים, בכדי שיספקו לחוקרים די זמן בכדי להשיג את האישורים הנדרשים ויאפשרו להם לתגמל את הנחקרים בתשלום כלשהו. גופי המחקר בארץ התרגלו לשדה מחקר קל ונוח, כזה שמספק מדגם מייצג מבלי להקשות עם ביורוקרטיה מעיקה, אך המחקר בעולם כבר אינו כזה.

המסקנה, אם כן, לפי יאיר, היא שבמקום להתנגד ליוזמת החקיקה על החוקרים להציב דרישה נגדית להגדלת תקציבי המחקר בכדי שאלו יאפשרו עריכת מחקרים אשר יעמדו בסטנדרטים האתיים הקבועים בחוק. טובתו של המחקר האקדמי חייבת להישקל כנגד שלומם של הנחקרים, ויחד עם זאת שני צידי המשוואה אינם חייבים לסתור אחד את השני.

 

 שי דרומי הינו סטודנט לתואר שני במגמת סוציולוגיה. הוא כותב על שיפוט מוסרי בחשיבה הסוציולוגית, בהנחיית פרופ' אווה אילוז.