משפט ומוסר

אופס! נראה שמשהו השתבש. נסה.י שוב.

“This is from Mathilda”

גליה פרנק

דמו בעיני רוחכם מאורע שכבר חוויתם פעמים רבות. אתם נכנסים לאולם קולנוע חשוך, אוחזים בידיכם דלי פופקורן, אפופים בציפייה המתלווה לצפייה בסרט. אתם מתיישבים במקומכם, הסרט מתחיל ואתם נשאבים אל עולם חדש, מלא בדמויות שלא הכרתם ובעלילות מפותלות ומרתקות. האם חולפת במוחכם המחשבה, גם אם לרגע, בנוגע לזהות השחקנים  שמבעד למסך? האם אתם שואלים את עצמכם מי הם? בני כמה הם? מהי החוויה שלהם בעת יצירת הסרט? אולי איך הרגישו בפעם הראשונה שקיבלו ביקורת? האם הם גדלו בבית עם שני הורים? בדירת חדר בבניין רב קומות? האם תמכו בבחירתם להיות שחקנים? האם הם מרגישים אהובים? או שאולי זו הסיבה שהתחילו לשחק מלכתחילה?

המשך קריאה >
אופס! נראה שמשהו לא בסדר. פתח.י ת העמוד בשנית

רב המפריד על המאחד? סוציולוגיה של המוסר ופוליטיקה ישראלית עכשווית

אמיר פרייברג

במחלקה שלנו פועלים ופועלות סוציולוגים וסוציולוגיות בתחומי מחקר מגוונים: סוציולוגיה ארגונית, סוציולוגיה פוליטית, סוציולוגיה של המשפחה ועוד רבים וטובים. הסוציולוגיה של המוסר לעומתם נעדרת לחלוטין מתחומי המחקר המחלקתיים, כל סקירה זריזה של אתר המחלקה תוכל לאשש טענה זו.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

משפטן וסוציולוג: ראיון עם פרופסור מנחם מאטונר

מאת: שירלי קטלן

לפני 6 חודשים התחלתי תואר במשפטים באוניברסיטת תל אביב. השיעור הראשון היה "דיני חוזים". המרצה, פרופ' מנחם מאוטנר. כל שידעתי על פרופ' מאוטנר ביומי הראשון בפקולטה היה שמכשירים אלקטרוניים אסורים בכיתתו. כמתרגלת לשעבר, עובדה זו הספיקה כדי שאחבב אותו. כשהזכיר באחד השיעורים הראשונים את פייר בורדיה ומאוחר יותר את וובר, גירץ ומרקס, כבר ידעתי שזאת אהבה.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מחשבות פרומות בעקבות פרשת אייל גולן ואחרות

מאת: תור צוק

ופתאום, באמצע המשחק, הממזרות שינו את הכללים. שיח פמיניסטי חודר לתרבות הפופולרית, מדורים בנושא מופיעים בעיתונות היומית ואפילו מוסיקת פופ  נבחנת בעדשה פמיניסטית. כך למשל ויכוח ער מתחולל ויכוח בעניין משמעות חריצות הלשון,  ניענועי האגן והלבוש המינימלי  של מיילי סיירוס – האם הם ביטוי של מיניות משוחררת או אולי בעצם הפנמה של תרבות דכאנית? ומדי כמה חודשים שערוריית המין התורנית מזמינה אותנו להתבונן בתמורות שחלו בעשורים האחרונים בתפיסות ובעמדות כלפי התנהגויות מיניות שונות. החל מפרשת איציק מרדכי, דרך משה קצבעמנואל רוזןושרון גל וכלה בפרשת אייל גולן שהייתה השערורייה האחרונה בנושא להזעיק את כותרות העיתונים ואת קבוצות הוואטסאפ, (נכון לזמן כתיבת שורות אלו).

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

פוליטיקה, מוסר וידע דמוגרפי ברוסיה הפוסט-סובייטית

מאת: אינה לייקין

הרומן שלי עם האנתרופולוגיה החל באוניברסיטת תל אביב אי שם בשנות התשעים. הלימודים בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה הקנו לי שפה חדשה שבאמצעותה למדתי לקרוא את העולם מסביבי בצורה חדשה ויותר יצירתית.לקראת סיום התואר הראשון ואחרי שנשביתי בקסמיה של האנתרופולוגיה הבנתי שהחוויה האישית שלי בתור עולה חדשה בישראל גם מתאימה מאוד לעמדה המקצועית של אנתרופולוגית. בדומה לאנתרופולוגים אשר תמיד נעים על הרצף של זרות ומוכרות בנסיון שלהם להבין את האחר ולהקנות משמעות להגיונות הפעולה שלו, גם עולים חדשים מהדור שלי נשארים במיקום האמביוולנטי הזה בין הזר למוכר, למרות שהתחנכנו במערכת החינוך הישראלית ורכשנו ידע אינטימי למדי על החברה הישראלית. חשבתי שהתנועה על הציר הזה וגישה יחסית נוחה שלי למשאבים החברתיים הרבים מאפשרים לי גמישות מחשבתית מסויימת וריבוי פרספקטיבות אינטלקטואליות. בתואר השני התנסיתי בעבודת שדה בעבודתי על הקהילה "הרוסית" בארץ. במסגרתה כתבתי על היכולת של קבוצות מסויימות בתוך הקהילה הרוסית להציג את עצמן כחלק מהפרוייקט הפוליטי של מודרניזציה המאפיין את האידיאולוגיה הציונית של מדינת ישראל.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

קטניות בפסח – לוגיקה משפטית כמגדירה זהות

מאת: ישי פרלמן

יש יהודים שנוהגים שלא לאכול חמץ בפסח כזכר ליציאת מצרים. הרעיון הכללי הוא שמכיוון שכשבני ישראל יצאו מעבדות לחירות במהירות, בצקם לא הספיק לתפוח, ולכן לשבוע ימים גם בני בניהם יאכלו רק לחם שלא הספיק לתפוח – מצות. חמץ מוגדר בהלכה רק כתוצרים של חמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמת ושיפון). אך איסור הנספח לאיסור אכילת חמץ בחג הפסח הוא איסור על אכילת קטניות, והוא כולל איסור על אכילת אורז וכן מיני קטניות (כמו שעועית, סויה ועדשים). שני האיסורים הללו הם איסורים שבמסגרת ההלכה, והם מנומקים ברציונל הלכתי משפטי המסתמך על מקורות משפטיים ראשוניים כמו הגמרא, שו"תים וספרי פסיקה. אך לעומת האיסור על אכילת חמץ, אשר יש יהודים מכל העדות שנשמעים לו, לאיסור אכילת קטניות נשמעים רק יוצאי עדות אשכנז. אין מדובר בתופעה של דתיים שמחמירים מאוד ומקפידים שלא לאכול קטניות לעומת אנשים שמחמירים פחות ונוהגים לאכול קטניות בשל מדד דתיות פנימי,[1] אלא מדובר בהלכה שמבחינה בין עדות. אשכנזים מחויבים שלא לאכול קטניות בפסח, ואילו לספרדים מותר.[2]

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

סוציולוגיה ואנתרופולוגיה של המוסר

מאת: סיגל גולדין

מהי פעולה מוסרית? על איזה בסיס ניתן לנסח תובנות על הראוי? הצודק? הטוב? מה ההבדל בין מוסר לבין אתיקה? איך יכול להיראות מחקר סוציולוגי על שיפוט מוסרי? האם וכיצד צריכים סוציולוגים ואנתרופולוגים לתרום לשיח החברתי בנושאים טעונים כמו חלוקת משאבים, המתות חסד, הפלות, או ניסויים בחיות? מה הקשר בין זהות וסובייקטיביות לבין כללי מוסר? האם תרומתן של הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה לחקר מוסר צריכה להסתכם בתיאור התשובות שנותנים סוכנים חברתיים שונים (בהקשרים היסטוריים משתנים) לשאלות של הכרעות מוסריות? במילים אחרות- האם אפשר להסביר מוסר בכלים סוציולוגים ואנתרופולוגים?

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

הבניית ההחייאה החברתית פוליטית של גוף המת הפלסטיני: המקרה של המכון הפלסטיני לרפואה משפטית || טור מיקרו-סקופ

מאת: סוהאד דאהר-נאשף

"כאשר אבוקת הפילוסופיה מצאה לה מקום בקרב העמים המתורבתים, היה מותר סוף סוף להפנות מבט בוחן אל השרידים נטולי החיוּת של גוף האדם, ושיירים אלה, שאך תמול שלשום היו טרף נחות לתולעים, הפכו מקור פורה לאמיתות המועילות ביותר".

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

אתיקה בדיעבד: על השינויים בדרישות האתיקה במחקר באוניברסיטה

מאת: שירי קטלן

המונח "אתיקה" מגיע מיוונית, ומשמעותו היא  הרגל, נוהג, אופן פעולה מקובל. אחד השימושים המוקדמים במונח נעשה על ידי הפילוסוף היווני אריסטו בספרו "האתיקה", שם  הוא מתייחס אליה כאל מערכת נהגים והרגלים מקובלים בקבוצה חברתית מסוימת, אותה אין להגדיר באופן מדויק וגיאומטרי מאחר והיא מוסכמה חברתית (לפרטים ראו את כתבתו של מתן שחק מגיליון האתיקה של פקפוק). אריסטו פתח בשיח סוער שנמשך כבר יותר מאלפיים שנה. כאן נעסוק בשיח זה כאשר הוא נמצא בשלבי מיסוד בישראל בכלל ובאוניברסיטה העברית בפרט, אך הסערה שמלווה אותו מראשיתו עדיין לא שכחה.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

על "הסוציולוגיה של המוסר"

מאת: שי דרומי

קשה כיום לתחום את גבולותיה של הסוציולוגיה של המוסר, בראש ובראשונה משום שהתחום למעשה לא קיים. שלא כמו "סוציולוגיה תרבותית", “סוציולוגיה פוליטית" או "סוציולוגיה של הדת", אין סוציולוגים רבים שיזהו את עצמם כשייכים לתחום זה, ומעטים הכנסים או כתבי העת המוקדשים לו. אך העיסוק במוסר – בהגדרות ובאופנים שונים – חוצה את תת תחומיה של הדיסציפלינה ומעסיקה מראשית ימיה. בעוד שוובר הזהיר ב-"המדע כייעוד" שלא להכניס ערכים לזירת המחקר המדעית ולא לעסוק בשאלות של 'מה ראוי', שכן לערכים אין קיום מדעי (ולכן העיסוק במוסר שייך לזירות אחרות), הרי שדורקהיים לא רק ראה את המוסר כבעל קיום לכשעצמו, כעובדה חברתית, אלא אף ראה בו את מוקד המחקר הסוציולוגי (אותו הוא עצמו כינה une science de la morale).

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

אתיקה במחקר מדעי (לא רפואי) בבני אדם באוניברסיטה העברית בירושלים

מאת: פרופ' רות לנדאו, יו"ר ועדת האתיקה העליונה

רקע

בשנת 1998 פרסמה המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח קוד אתיקה של המחקר המדעי בישראל. מסמך זה מונה שישה עקרונות למחקר מדעי: אמת, חופש, אחריות, יושרה, שותפות ומקצועיות.

בשנת 1999, ביוזמתו של הרקטור של האוניברסיטה העברית בירושלים דאז, פרופ' מנחם בן-ששון, הוקמה ועדה מיוחדת בראשותה של פרופ' אריאלה אופנהיים שניסחה "נוהל בעניין אתיקה במחקרים מדעיים שמעורבים בהם בני אדם."

על פי נוהל זה, כל מחקר הנערך על ידי חוקר והמתבצע בתחומה, במעבדותיה או בשמה של האוניברסיטה העברית, חייב באישור של ועדת אתיקה מוסדית (IRB). הנוהל מתייחס למחקר מדעי בו מעורבים בני אדם, אותו הוא מגדיר כמחקר בהשתתפותם של בני אדם, באופן ישיר או עקיף, במתן חומר מגופם, בנטילת חלק בראיונות, במילוי שאלון וכד'.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

הויכוח על חוק הניסויים

מאת: שי דרומי

הצעת חוק "ניסויים רפואיים בבני אדם" עברה בכנסת בקריאה ראשונה. המדובר בחוק שמטרתו המוצהרת היא קביעת עקרונות מנחים לעריכת ניסויים רפואיים בבני אדם והגדרת חובותיהם וזכויותיהם של המעורבים בניסויים אלו. למרות שמו, מדובר בחוק בעל השלכות משמעותיות על המחקרים המתבצעים גם במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, כאלה שמתבססים על עבודת שדה, או אחרים, הנעזרים בשאלונים אנונימיים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

האנשים שלא יהיו (כנראה) על הקיר

מאת: לירון שני

אפונים, הדור השלישי

גרגור מנדל (Mendel) נחשב לאבי הגנטיקה. הנזיר הפולני, שחי בסוף המאה  ה-19, ערך ניסויי הכלאה בין זני אפונים והצליח לאבחן תכונות ספציפיות שעוברות בתורשה. בניסוייו הוכיח מנדל את קיומם של 'גנים' ופרץ את הדרך לתחום חדש ומדהים של מחקרים בנושא. באחד מניסויו הוא הראה כיצד הכלאה בין אפונים "חלקי-זרע" לאפונים "קמוטי זרע", תגרום בדור הבא להיווצרותם של אפונים "חלקי זרע" בלבד. כאשר ביצע הכלאה בתוך אפונים מהדור השני, החלק, נוצר בדור השלישי רוב של אפוני "חלקי זרע", לצד מיעוט של "קמוטי זרע". ממצאיו גילו שגנים יכולים "לדלג על דור". המדהים במחקר זה היה שתוצאותיו התקבלו ביחס מדויק של 1:3. כלומר, 1 מכל 4 אפונים בדור השלישי היה "קמוט זרע".

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מיל(י)גרם של מדע

מאת: שי דרומי

אחד מהניסויים המוכרים ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה נערך על ידי סטנלי מילגרם, ועסק בציות לסמכות. הניסוי, שנערך בשנת 1961, בחן את מידת הכאב שיהיו מוכנים הנחקרים לגרום לאדם אחר, תוך ציות להוראותיו של עורך הניסוי. הדבר נעשה על ידי הצבת נבדק בחדר סגור, ובו אינטרקום שדרכו היה עליו להקריא שאלות לאדם הנמצא בחדר אחר. בכל מקרה שבו לא הצליח הנשאל להשיב נכון, היה על הנבדק ללחוץ על כפתור שגרם ל"הענשת" הנשאל, על ידי מתן "מכת חשמל". כל תשובה לא נכונה הגבירה את "עוצמתה" של "מכת החשמל" אשר ניתנה כתגובה. עם התקדמות הניסוי, יכלו הנבדקים לשמוע את צעקות הכאב של הנשאלים, שהלכו והתגברו עם כל מכת חשמל, עד אשר אלו הפסיקו להגיב לשאלות ששאלו אותם הנבדקים. הנבדקים קיבלו הוראת ספציפיות מעורכי הניסוי להמשיך בניסוי – לשאול ולחשמל – גם לאחר שהנשאלים הפסיקו לענות.

המשך קריאה >