מאת: מערכת פקפוק

בפסק דין תקדימי הצביע בג"צ על גבולות ההפרטה כאשרעצר את פתיחתו של בית הכלא הפרטי הראשון. הניסיון להקמת הכלא הפרטי הינו חלק ממגמה בחברה הישראלית המצמצמת את אחריותה של המדינה במגוון תחומים. אל תוך הריק שנוצר נכנסים ארגוני החברה האזרחית וחברות עסקיות אשר השלימו והחליפו את מנגנוני המדינה. מבלי להכריע בסוגיה הערכית האם זוהי מגמה שלילית או חיובית, ניתן להרהר על משמעותה של החלטת בג"צ דווקא למחלקה שלנו.

אבל מה הקשר בין הכלא למחלקה? ראשית, גם אצלנו מתקיימת אותה מגמה. התואר שהמחלקה מעניקה כיום מצומצם בהרבה מהתואר שהעניקה בעבר. נהוג להאשים תמיד את המדינה, ובעיקר את האוצר, בפגיעה בהשכלה הגבוהה, ויש בזה הרבה מן הנכון. אך ראוי לשאול גם מה אחריותה של האוניברסיטה בכלל, והמחלקה בפרט, לתהליך זה. בגיליון הנוכחי של 'פקפוק' מתארת שירי קטלן את תוכנית המ.א. החדשה והמצומצמת. לפי הקולות הנשמעים בה, וכן מהתרשמות כללית במחלקה, נדמה שאצל חלק מהסטודנטים והמרצים נתפס הצמצום כגזירה משמים וכהכרח טבעי ואולי אף מבורך. בנוסף, בפסקה האחרונה בכתבה מובאת עצה שימושית להתמודדות עם הצמצום, אשר מעבירה את האחריות להשלמת החוסר הלימודי אל הסטודנטים ומציעה להם להקים קבוצות לימוד ומסגרות עצמאיות. כאן מתקיים החיבור בין הפרטת הכלא להפרטת המחלקה. אומנם בעצה זו קיים היגיון רב: ישנה חשיבות גדולה ביצירת מסגרות ויוזמות משותפות של הסטודנטים אשר ישלימו את מה שהמחלקה לא נותנת. הקמת 'פקפוק' הינה חלק מהיגיון מחשבתי זה. אך, יחד עם זאת, יש להצביע על הקשר בין צמצום אחריותה של המדינה והעברת האחריות לחברה האזרחית, לבין העברת האחריות על הוראה מן המחלקה אל הסטודנטים.

האם מהלך צמצום תוכנית התואר השני במחלקה, המנומק במניעים של הגדלת האטרקטיביות של התואר לצד מניעים כלכליים, הינה הדרך הקלה להתמודדות עם המצב הנוכחי? אולי דווקא שמירה על סטנדרטים גבוהים יותר הייתה מושכת את הסטודנטים הטובים ביותר? ואפילו בהינתן שקיצוץ הנו בלתי-נמנע, האם בהעברת חלק מאחריות הסגל אל הסטודנטים ניתן לפתור את בעיות המחלקה? ניתן לפקפק בכך.

הגיליון ראשון לשנת תש"ע של 'פקפוק' נוצר על ידי מערכת גדולה ומגוונת יותר מבעבר, מתוך תקווה ליצירת עיתון רבגוני ומאתגר יותר. אומנם הפורמט הטכני עדין טעון שיפור, אך נקווה שבמהלך השנה נצליח לטפל גם בו.

השנה נפרדנו כמעט מכל חברי הגרעין המייסד של 'פקפוק'. ברצוננו לציין שניים מהם באופן מיוחד, ולהודות להם על תרומתם המשמעותית להקמתו ותפעולו של העיתון בשנתיים האחרונות: שי דרומי, אשר "נשלח" על ידי המערכת להיות כתבנו ב-Yale, ונעם קסטל, יוזם 'פקפוק' ועורכו הראשון, שימשיך לכתוב את פינתו "תוספתן".

לסיום, 'פקפוק' עומד לרשותכם להערות, הארות, כתבות, פקפוקים ואחרים – הבמה שלכם. כתבו לנו ונצלו אותה.

קריאה מהנה,  

העורכים  -   pickpook@gmail.com