מאת: מערכת פקפוק

החודש אנו מציינים שלוש שנים לפטירתו של פרופ' ברוך קימרלינג. קימרלינג לא הסתפק בהיותו חוקר פורה, אלא ירד ממגדל השן האקדמי ושימש כאינטלקטואל ציבורי. במאמרי דעה ועמדה הביא קימרלינג את האמת שלו – שהתבססה על מחקריו, אך הייתה משוחררת ובוטה יותר – אל הציבור הרחב, גם אם דעתו לא הייתה פופולאריות. בכך, מימש קימרלינג, לדעתנו, את אחת ממטרות האקדמיה בכלל והסוציולוגיה בפרט, להיות נוכחת ורלוונטית לדיון הציבורי. החלל שנותר בזירה זו מאז לכתו עדין לא התמלא. 

לזכרו של קימרלינג, מתפרסמים בגליון הנוכחי שלושה מאמרים העוסקים בו ובמחקריו. פרופ' מיכאל שלו, עמית מהמחלקה, כותב על חווית המהגר של קימרלינג שעיצבה את נקודת מבטו, ומתאר את קימרלינג כאדם נדיר ואמיץ אשר נאבק על האמת שלו ועל חייו באותה נחישות והתמדה. ד"ר אורנה ששון-לוי, מונחה ועמיתה של קימרלינג, כותבת על התגלגלותם של שני מושגים שטבע, ומראה שבעוד שהתפיסה שהחברה הישראלית היא חברה מיליטריסטית השתרשה במחקר, גורלו של המושג "גבולות השליטה" היה שונה מאוד. לבסוף, שקד ברקת, תלמיד ועוזרו האחרון של קימרלינג, כותב על חווית העבודה הצמודה והמלמדת.

בהמשך הגליון, מתן שחק בודק את רעיון רב-תרבותיות הימנית, לירון שני כותב על המתח בין קהילה וסביבה, ורואי חסון על מוזיקה באוטובוסים. בפינות הקבועות: ארי אנגלברג מספר על מחקרו בביצת הרווקים הדתיים, ורד ויניצקי סרוסי על הנושאים החמים בתחום הזיכרון הקולקטיבי ושירי קטלן מבקרת את הספר 'ההיסטוריה של הכישוף'. 

קריאה מהנה,

אדם ולירון – העורכים