מאת: מערכת פקפוק

מעל פסגת הר הצופים ניתן לראות, בקלות יחסית, את המגוון האנושי, התרבותי והארכיטקטוני המאפיין את ירושלים: העיר העתיקה על שלל המקומות הקדושים ואנטנות הטלוויזיה שלה; העיר החדשה עם מגדליה הנוצצים לגובה; שכונות מזרח ירושלים בעלות הבתים הנמוכים והצמודים זה לזה. אלא שמקמפוס הר הצופים, עם חלונות חרכי-הירי שלו והבניה הלוליינית, הסוגרת על עצמה, אפשר שלא לראות דבר מחוץ לאוניברסיטה. עמדה זו, נדמה לפעמים, מאפיינת גם רבים מתלמידי וחוקרי המחלקה, השמחים ללמוד על החברה הישראלית, אך אין להם עניין ליישם את מסקנות הלימוד בנסיונות להשפיע על קביעת מדיניות חברתית. בגליון זה אנו מביאים כמה קולות המפקפקים במדיניות זו, וקוראים "ללכלך" את הידים בעשייה סוציולוגית.

נגה כספי ואיתי ארצי שוחחו עם ד"ר אליהו בן משה על השפעתו על עיצוב מפקד האוכלוסין של ישראל ועל יצירתן ומחיקתן של קבוצות אוכלוסייה. מתן שחק תוהה על מקומם של כנסים בחיים האקדמיים של סטודנטים, על קיומו של דיון אקדמי, ועל המתח איתו מתמודדת הדיסציפלינה הכלכלית בין המחקר והתיאוריה לבין יישומן של אלו על עיצוב ומימוש מדיניות. בהמשך לכך, ארז מגור יוצא בקול קורא לסוציולוגיה כלכלית, ושאול מדוע תחום ידע מרכזי זה נעלם מהסילבוסים במחלקה. שני קרני, בוגרת המחלקה, מעידה על הרלוונטיות של הלימוד לעבודתה כמנהלת 'הלל' במכללת ספיר, ונגה קידר ועמית לזרוס מעידים על מקרה בו הנסיון להשפיע על החברה מבפנים נתקל בהתנגדות של אותה חברה עצמה.

קריאה מהנה,

המערכת.