מאת: מערכת פקפוק

פרסום הגיליון הנוכחי נעשה בסימן מספר התחלות חדשות. מעבר לפתיחתה של שנת הלימודים החדשה המסמלת את כניסתם למחלקה של דור חדש של סטודנטים צעירים, גיליון זה מבשר על מספר שינויים גם ב"פקפוק" עצמו. בהיבט הפרסונאלי, הגיליון מסמן "חילופי משמרות" בעמדת העורכים. בקיץ האחרון נפרדנו משני עורכי העיתון – אדם קלין-אורון ושירי קטלן – שאת תרומתם להצלחת פקפוק קשה לתאר במילים. בהזדמנות זו נבקש להודות להם על עבודתם הנאמנה והמסורה ועל התרומה האדירה שלהם לעיתון ולמחלקה בכלל. לנעליהם הגדולות נכנסים עכשיו ארז מגור ואלעד אור, שיעשו כל שביכולתם על מנת לשמור על מעמדו של העיתון ואף להצעיד אותו קדימה. דוגמא ראשונה להמשך תהליך פיתוח זה הוא האתר החדש שאנו משיקים כאן כיום. עבודה על אתר זה התחילה עוד בתקופת העורכים הקודמים ואנו גאים להיות אלו שמעלים פורמט זה לאוויר. מעבר לשלל היתרונות של האתר בתחום הטכני, הפורמט החדש מאפשר לנו לשמור על קשר טוב יותר עם קהל הקוראים של פקפוק בעזרת היכולת להירשם לרשימת התפוצה שלנו, ואף לפתוח בשיח רציף ונוח יותר עם קוראינו בעזרת האופציה המאפשרת לכתוב תגובות לכל כתבה בצורה פשוטה ונוחה. נשמח לשמוע מכם ומכן.

 כמובן, ניתן עדיין לכתוב למייל של פקפוק בכתובת: pickpook@gmail.com

 בנוסף להתחלות שצוינו לעיל, ניתן לציין את תחילתו של תהליך נוסף, שאומנם החל מעבר לכותלי המחלקה והאוניברסיטה, אך הינו בעל השפעה עבור כולנו: השינוי שחל בשיח ובתודעה הציבורית בעקבות המחאה החברתית. לא רק שהציבור החל לדבר "סוציולוגית", אלא שהמחאה מובילה לשינויים חברתיים של ממש, אותם צריך ללמוד ולהבין. בתור עיתון סטודנטים במחלקה שעיקר עיסוקה הוא חקר החברה, הרגשנו לא רק רצון אלא חובה לעסוק בהתפתחויות אלו. לכן, החלטנו להקדיש את גיליון מספר 29 לנושא זה.

בהקשר סוציולוגי יותר, אנו מרגישים שחקר המחאה החברתית מעלה על פני השטח, בין היתר, את המתח הקיים בין התיאוריה ובין המציאות. בחינת מתחים אלו תופסת מקום מרכזי בגיליון. הניתוח הסוציולוגי מאפשר לנו לבחון את המחאה בעזרת כלים סוציולוגיים – כפי שעושה רביד נבו כאשר היא מנתחת את  סמלי המחאה, כפי שעולה מהתצפית האתנוגראפית של בן בורנשטיין במאהל בחיפה או כפי שמראה אירינה ליאן בכתבה על ייצוג המחאה בתקשורת הרוסית. בכתבה אחרת, משוחחת נגה קידר עם פרופסור מיכאל שלו על קבוצת המחקר המיוחדת שהוקמה לחקר המחאה "בזמן אמת" ועל ממצאיה הראשוניים. מהסיפא של שיחתם, העוסק בתפקידו של הסוציולוג מול המחאה, צפות המשמעויות הנוספת של הדיון הסוציולוגי אודותיה: אנו משתמשים במחאה על מנת לבחון ולאתגר את המושגים ואת הנחות היסוד המוכרות של הדיסציפלינה שלנו – מיכל פרנקל בוחנת את קטגורית המעמד,אסא מרון חושב מחדש על תפקידו ההיסטורי של מעמד הביניים בישראל, אלעד אור מנסה לגשר בין המחאה לבין "המשקפיים הסוציולוגיים" וארז מגור מנסה להסביר מדוע הסוציולוגיה הישראלית התקשתה לעזור לנו להבין אותה.

בגיליון גם הפינות הקבועות: סוציולוגיה/אנתרופולוגיה 2.0 (המספקת לנו מבט על ביטוייה האינטרנטיים של המחאה בעולם) ונייר תועלת.

 קריאה מהנה ושנת לימודים ועשייה פוריה לכולנו,

המערכת