מאת: מערכת פקפוק

סוציולוגיה ואנתרופולוגיה הם תחומי דעת שלא מפחדים מהתבוננות עצמית. מזה כמה עשורים מתמודדות עבודות רבות בתחום עם אופי החוקרים ועם מיקומם מול שדה המחקר. בהשפעת ביקורת הפוזיטיביזם והידע המדעי, אנחנו נקראים ונקראות לספר על עצמנו. כל סטודנט בתואר הראשון במחלקה מתבקש לקחת בחשבון את סוגית הרפלקסיביות ולדעת כי "אין מדע ניטראלי לחלוטין". בדרישה להתבוננות יש כמה מימדים; היא מבקשת ממך להיות מודע לקטגוריות החברתיות אליהן אתה משתייך, מכוונת תשומת-לב לאינטראקציות בין חוקר לנחקרים ולא נותנת להתעלם מיחסי כוח ומאלימות סימבולית בעבודת המחקר. בנוסף, ואולי ברמה הבסיסית וההכרחית ביותר, רפלקסיביות מחייבת אותנו לכנות עצמית, למודעות ולאומץ.

הגיליון הנוכחי של "פקפוק", החותם את המחצית הראשונה של שנת הלימודים, חושף את הקוראים לכמה התמודדויות רפלקסיביות מעניינות ואמיצות.ד"ר אלונה הרנס כותבת על תהליך כתיבת עבודת הדוקטורט שלה, ומספרת כיצד המפגש עם גישות סוציולוגיות ביקורתיות שינה מאוד את תפיסת עולמה. הרנס מראה איך מתוך ההתמודדות עם השאלה: "איזה סוג חוקרת אני?" התארגנה מחדש גישתה לידע, לתעסוקה ולמובן מאליו. בכתבה אחרת,משתף שי דרומי, ממייסדי "פקפוק", בחוויותיו מהמסלול לתואר שלישי באוניברסיטת ייל. דרך העיסוק האינטנסיבי באיזון בין הלחצים לפרסם ולהתקדם לבין הרצון למחקר מעמיק הוא פותח דיון בדילמות כמו "איזה סוג אקדמאי אני?"ו "איך אני מתאים את עצמי ללחצים של השדה?". מקרה אחר של רפלקסיביות, שחורג מהשדה הפנים-סוציולוגי בא לידי ביטוי במסגרת הראיונות שערך בן בורנשטיין עם עורכי עיתון הסטודנטים "פי האתון" בעבר ובהווה. העורך הנוכחי, העורכת הקודמת ועורך העבר, העיתונאי הבכיר נחום ברנע, מספרים על גישתם למידת המעורבות הפוליטית הרצויה בעיתון על רקע הוויכוחים הפוליטיים שמאפיינים אותו לאחרונה. ראיונות אלו מדגימים את הצורך המתמיד של מי שכותב על המציאות להתמודד עם המיקום שלו בתוכה.

החודש יתקיים באוניברסיטה העברית הכנס השנתי של האגודה הסוציולוגית הישראלית. ד"ר מיכל פרנקל, יו"ר הכנס, מרחיבה בגיליון על הנושא המרכזי שלו "רב-תרבותיות", על המושבים השונים שהוא יכלול ועל חלק מאורחיו המרכזיים. אנחנו ב"פקפוק" רואים את הכנס כהזדמנות מצוינת "לעשות סוציולוגיה". אנחנו מזמינים את הקוראות והקוראים לבקר בכנס ולכתוב לנו אודותיו לגיליונות הבאים.

עוד בגיליון : חן עוזרי מבקר את השיח העכשווי על "הדרת נשים", איתי ארצי דן בתופעת ההיפסטריוּת ושואל על תצורתה הישראלית המיוחדת, מיכל אנלדמן חולקת חוויות משהותה בקיבוץ המיוחד "נאות סמדר" וענת בקר מספרת על יחסיה המורכבים והעדינים עם אחת היישויות הקרובות לנו ביותר : האייפון. בנוסף, ד"ר נועה ויסמן מציגה את עצמה ב"פנים חדשות במחלקה", והפינות הקבועות: "סוציולוגיה-אנתרופולוגיה 2.0" שכתב (כמו תמיד) ערן פסקל ו"נייר תועלת" שערך צבר מועלם.