מאת: מערכת פקפוק

גיליון 38 הוא הגיליון הראשון של מגזין הסטודנטים של המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית לשנת הלימודים תשע"ג. כמקובל באקדמיה, כל שנה מביאה עימה שינויים בנפשות הפועלות – כשם שהדבר נכון למחלקה, כך הוא גם נכון למערכת פקפוק. ארז מגור עזב את תפקיד העריכה, ואותו מחליפים מורן מימוני ואיתי ארצי, כאשר אלעד אור נשאר עמנו כעורך.

השנה האקדמית מתחילה בסימן איום סגירה על המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון – המלצה זו של ועדת המשנה של המל"ג לוותה בדיונים רבים על חופש אקדמי והעירוב בין פוליטיקה לאקדמיה. אנו תקווה כי "פקפוק" יהווה פלטפורמה נוספת לדיונים אלה ודומיהם, מפני שאנו סבורים כי "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה" (חז"ל): ביקורת ודיון הם אבני יסוד להתקדמות, אינטלקטואלית וחברתית. בנוסף, אנו שואפים להוות במה לסוציולוגיה צעירה, מקום שבו סטודנטים יכולים להתנסות בפרספקטיבה הסוציולוגית על חייהם ועל העיר בה הם לומדים. הקשר בין סוציולוגיה למרחב הוא חשוב ובשנה זו נבקש גם להתעמק במרחב שסביבנו, העיר ירושלים, ובמתרחש בה.

מבלי שהתכוונו לכך, גיליון 38 מתפרסם בסימן מתודולוגיה איכותנית: טלי פרלסון מפרסמת את המדריך למראיין, כאשר שלושה מכתבי העיתון כתבו אתנוגרפיות: איתי ארצי על משחק כדורגל בליגת העל, ניצן לוינברג על חוויותיה מהכותל המערבי, וטל גליקמן על ניסיונה כמטעימת יין. אלעד אור מביא סקירה נושאית של כתבות פקפוק שהתפרסמו בשנים 2010-2011, וערן פסקל מציע לנו מבט חדשני ומורכב על עולם העבודה החדש כפי שהוא בא לידי ביטוי במעבר מעיתונות מודפסת למקוונת.

לפני כחודשיים ציינו את יום לכתו של פרופ' שמואל נח אייזנשטדט, מראשוני הסוציולוגים בישראל, ואחד הגדולים שבהם. בשנים האחרונות ניתן לזהות מגמה של הוצאת עבודותיו של אייזנשטדט מהסילבוסים, מסיבות רבות ומגוונות. כתוצאה מכך, תלמידים רבים ממעטים להכיר את עבודותיו, ובייחוד את המאוחרות שבהן. בשל כך, שלמה פישר מציע לנו סקירה מרתקת של פועלו המאוחר של אייזנשטדט.

נסיים באיחולי שנה אקדמית פורייה ומהנה,

העורכים.