מאת: מתן שחק

המונח 'אתיקה מקצועית', על אף היותו מושג מודרני, מחזיר אותנו למתח העתיק בין חוק למוסר, ובין היחיד לחברה. מקור המונח "אתיקה" ביוונית, ומשמעותו היא  הרגל, נוהג, אופן פעולה מקובל. השימוש המוקדם והמוכר ביותר במונח נעשה על ידי אריסטו, בספרו ה"אתיקה". אריסטו מתייחס לאתיקה כאל מערכת נהגים והרגלים מקובלים בקבוצה חברתית מסוימת, אותה אין להגדיר באופן מדויק וגיאומטרי מאחר והיא מוסכמה חברתית (nomos). ה'טוב' מוגדר כפעולה המועילה להשגת התכלית המוגדרת בתחום פעילות חברתי ספציפי (מדע, אמנות, פוליטיקה וכו'), כאשר מעל התכליות הספציפיות של תחומי הפעילות השונים, ישנה תכלית עליונה (שאינה אמצעי להשגת דבר אחר) אליה שואפים בני הקבוצה. בהגדרה זו יוצא אריסטו נגד תפיסתו המוסרית של מורו, אפלטון. תורת המוסר של אפלטון אינה עוסקת במצוי – בנורמות ובערכים המקובלים –  אלא מתמקדת בהגדרת 'המידה הטובה', תכונות האדם הראויות, אותן יש להגדיר ולקבע במערכת פוליטית-חברתית שתהפוך את המוסר הראוי לחוק ולנוהג חברתי. במחלוקת זו ישנן שתי הבחנות משמעותיות להבנת המושג אתיקה: בין המצוי לראוי, ובין חוק למוסר.

גישתו של אפלטון טוענת כי יש לבסס את המידה הטובה באמצעות פעילות פוליטית וחברתית, בחינוך וביצירת סדרי משטר והפעלת כח. אריסטו, לעומת זאת, מסתפק בטענה כי 'טוב' הוא דבר המועיל להשגת תכלית, וכי אתוס הוא אפיון של צורת חיים קבוצתית הנובעת מהסכמה בנוגע לתכליות, להירארכיה בניהן ולאופן השגתן. שני ההוגים הקלאסיים, עם זאת, מדברים על מערכת מוסרית – ראויה או מצויה, חוקית או נורמטיבית – המשותפת לכל חברי הקבוצה, ומסדירה או מתארת את הקשר בין מגוון פעילויות אנושיות; בצורת מערכת חוקים בגישתו של אפלטון, וכמערכת של תכליות בגישתו של אריסטו.

נחלוף על פני 2200 שנה, וספרים הרבה אין-קץ ונדלג לסוף המאה ה-19. אותן שאלות עקרוניות, בנוגע ליחס בין חוק למוסר ובין פוליטיקה ואתיקה, עולות ביתר שאת על רקע התפוררות הסדר החברתי המסורתי והתהוות החברה המודרנית ומדינות הלאום. אחד המוטיבים המרכזיים בהגות הסוציולוגית המאפיינים את המודרניות הוא פיצול הולך וגדל בין תחומי פעילות שונים והיעדר דמיון או מידה משותפת ביניהם. ביטוי מרכזי למגמה זו הוא התפתחות חלוקת העבודה וההתמחות המקצועית, מוטיב שזוכה למובנים שונים בהתאם להוגה ולמושגים המנתחים אותו. נבחן שתי עמדות המציגות נקודות מבט סוציולוגיות שונות – זו של דירקהיים וזו של ובר.

דירקהיים רואה את תהליך הבידול החברתי המואץ כסכנה לשלמות ולקיום החברה. על מנת להסביר את סוג הלכידות האפשרי בחברה מסוג זה, טובע את המושג "סולידאריות אורגאנית", המצביע על חלוקת עבודה מורכבת, הבדלים ההולכים וגדלים בין תחומי פעילות שונים, תפקידים חברתיים, ותחומי התמחות מקצועיים. מתוך ההבדלים, טוען דירקהיים, נוצרת תלות הדדית, ועל ידי כך עולה סולידאריות מסוג חדש. היווצרותה של סולידאריות אורגנית מתוך בידול חברתי הולך וגדל אינו דבר של מה בכך, אלא דורשת הסדרה נורמטיבית. דירקהיים רואה את ההכוונה המוסרית של החברה כמשימה סוציולוגית מרכזית, שיש להוציא אל הפועל באמצעות מערכות החינוך, החוק והמשפט המדינתית. בספרו "אתיקה מקצועית ומוסר אזרחי" ממשיך דירקהיים מגמה זו, כאשר 'אתיקה מקצועית' מתוארת כהמשך הרגולציה של תחומי ההתמחות באמצעות כללים ותקנות. מטרתם של כללים ותקנות אלו היא למנוע אנומיה על ידי הסדרת תפקידים, התנהגויות מקצועיות ויחסים חברתיים בין בעלי תפקידים שונים. מנקודת מבטו של דירקהיים, אתיקה מקצועית היא כלי מוסרי, מעצם היותה מוסד חברתי שמסדיר התנהגות אנושית ומאפשר סנכרון ושיתוף פעולה בחברה מורכבת.

למרות קוי הדמיון בתפישת היחס בין חוק למוסר של דירקהיים לגישה האפלטונית, הוא אינו רואה את המערכת החברתית-מוסרית כתוצרם של חוק מוחלט או דמות אדם אידיאלי. הוא  דוגל בלגאליזם מוסרי עם רלטיביזם מוסרי ומבחינה זו גישתו דומה יותר לזו של אריסטו, המגדיר את הטוב בהתאם למצוי, כדבר המועיל לתפקוד (או להשגת תכלית כלשהי) בקבוצה חברתית או בתחום פעילות חברתי. אתיקה מקצועית טובה, לפי הגדרה זו, מאחר והיא משרתת את המשך קיום החברה באמצעות מיסוד חלוקת העבודה המורכבת ויצירת סולידאריות חברתית. אתיקה מקצועית היא למעשה חלק מדת אזרחית אינדיבידואליסטית הממשיכה לשמר את לכידות החברה.

לעומתו, ובר רואה את התפתחות ההתמחות המקצועית כפוליתאיזם (ריבוי אמונות) מודרני. לכל מקצוע ודיסציפלינה מדעית, הוא טוען, ישנם תחום פעילות, מטרות, מושגים וקטגוריות מובחנים המייחדים אותו. צורת הפעילות של כל דיסיפלינה ומקצוע נקבעים על פי היעילות להשגת המטרות בתחום. ב"מדע כמקצוע" מפתח ובר את הטענה כי גם המדע, כתחום המקצועי, עובר תהליך התמחות חסר תקדים, במהלכו נדרש להוציא מתוכו טענות ערכיות ולהתמקד בטענות עובדתיות אודות המציאות. המדע המקצועי אינו שופט את ערכן של תופעות או מושאי מחקר, ואינו מערב את ערכיו של החוקר, אלא בוחן את תוקף האמת של  משפטים אודות מציאותו וטבעו של מושא מחקרו. כתוצאה מתהליך זה ערכו של המדע כתחום מקצועי – מעבר להיבט המעשי-טכני – אינו יכול להיגזר מתוך עצמו, אלא מתוך מסגרת פרשנית רחבה יותר העומדת בבסיסו כ'מובן מאליו'. הדת, שסיפקה מסגרת פרשנית להבנת החיים כמכלול בחברה המסורתית, נסוגה בחברה המודרנית מפני הקדמה המדעית, הרציונאליות וההתמחות המקצועית. על רקע השקפה זו, אתיקה מקצועית היא רגולציה חילונית ורציונאלית של התנהגות ויחסים חברתיים על ידי הגדרת מטרות, תפקידים, תחומי אחריות וכללי התנהגות באופן פורמאלי, כחלק מארגון בירוקראטי. ככזו, היא חלק מתהליך 'הסרת הקסם' ופירוק המציאות החברתית לקטעים חסרי מכנה פרשני משותף. המשבר של המודרניות על פי ובר אינו בהיעדר נורמות לפעילות חברתית בספירה המקצועית, אלא בהיעדר מסגרת פרשנית משותפת המקנה ערך לתחומי הפעילות השונים, ונותנת מובן לשאלותיו הקיומיות של האדם ולפעולותיו בעולם.

בדומה לאריסטו, ובר פונה לבחון את אופן הפעילות הנהוג, בו הטוב מוגדר על פי יעילותו בהשגת מטרות, מה שובר מכנה 'רציונאליות אינסטרומנטאלית'. להבדיל מתיאורו הטלאולוגי (תכליתי) של אריסטו, בו כל תחומי הפעילות האנושיים מתנקזים ומתאחדים לתכלית עליונה, ובר מדגיש את היעדר המידה המשותפת והפיצול בניהם, המקשה על הגדרת טוב כללי.

כיום, בתקופה הקרויה בשמות רבים (ביניהם מודרניות מאוחרת, חברה פוסט תעשייתית, או פוסט-מודרניות) לטענת רבים, ממשיכה ואף מעמיקה מגמת הפיצול בין תחומי הפעילות השונים. ה'אתיקה המקצועית' מבטאת גם את הקיטוע והחלוקה של החברה לתחומי פעילות ומקצועות שונים, וגם את ההסדרה באמצעות כללים רשמיים של יחסי הגומלין וההתנהגות בכל תחום בפני עצמו. כללים אלה נקבעים על ידי פקידים וארגונים, מדינתיים או פרטיים, ומושפעים מאינטרסים, מטרות ויעילות תפקודית. זאת, מבלי שקיימת התייחסות למשמעות המוסריות והעקרוניות של תחום הפעילות, או של הפעולות המתבצעות במסגרתו, המכוננות את האדם הפרטי או הכללי.

לסיכום, המושג 'אתיקה מקצועית' מסמן בשם 'אתיקה', מערכת פורמאלית שמטרתה הסדרת יחסים חברתיים ופעילות משותפת, ללא צורך בהגדרת מערכת מוסרית כללית ומקיפה. אתיקה זו מגדירה את הפעולה המוסרית כציות לכללים, ואת השיפוט המוסרי כהתאמת אירועים במציאות לקטגוריות חוקיות.

אתיקה מקצועית שואבת את סמכותה מתוך טענה להגדרת הטוב, הנכון או הראוי, אך לעולם נשארת בגבולות פעילות מעשית-טכנית ספציפית, ואינה יוצאת במפורש להשקפת עולם מאורגנת הכוללת תחומי חיים ופעילות אחרים. זוהי פולימורפיות מוסרית, בלשונו של דירקהיים, או פוליתאיזם מודרני, בלשונו של ובר, שאינו מספק תשתית מוסרית רחבה, או מסגרת פרשנית מקיפה וקוהרנטית. ה'טוב' גם אם מוגדר, נשאר בתחום התכלית או מערכת המטרות של המקצוע, הדיסיפלינה או הארגון. עם זאת, מרכזיותן של קבוצות מקצועיות בסדר החברתי המודרני, וחשיבותה של אתיקה מקצועית בהיווצרותן, לוקחות חלק חשוב בעיצוב הסובייקט האנושי ויחסי הגומלין החברתיים

עולים מכל אלה מספר כיוונים לבחינה ביקורתית: מהי המטא-אתיקה, תורת המוסר שמעבר, המונחת ביסוד אתיקות מקצועיות שונות? אילו הנחות יסוד אודות האדם והחברה עומדות בבסיסן? אילו שחקנים (למשל ארגונים ממשלתיים או פרטיים, דיסיפלינות ופרדיגמות מדעיות, קבוצות סטאטוס ותפישות עולם) נאבקים על עיצובן? האם נוצרת 'דת האנדיבידואליזם' המאפשרת 'סולידאריות אורגאנית' ואם כן, אילו רעיונות תרבותיים ופרקטיקות חברתיות יוצרים אותה? או במושגיו של ובר, כיצד מתמודדים אנשים עם השבר הפרשני המאפיין את המודרניות המקוטעת והרציונאליות האינסטרומנטאלית? האם חוזרות תפישות דתיות או שמא דתיוּת חילונית או אזרחית חדשה?

 

מתן שחק הינו סטודנט לתואר שני. הוא חוקר את תופעת "הקוצינג" (אימון אישי) למנהלים, בהנחיית פרופ' אווה אילוז.