מאת: פרופ' תמר אלאור

השבוע השלישי של נובמבר 2008, יום שני השבעה עשר. עיגול כחול ראשון מקיף ביומן שלי את השעה 12:00 ועיגול שני את השעה 14:00  ליד שניהם  כתוב – גלית.  תחילה אני פוגשת אותך בחדר הסמינרים של המחלקה, מדברת בפני הסגל והתלמידים המתקדמים. את יושבת בראש השולחן, החדר מלא, מציגה עצמך בבית האינטלקטואלי שלך, וכאילו נפרדת ממנו. אומרת תודה למי שצריך, למי שישנם ולמי שאיננו והולכת הלאה לתוך פרק מן הדוקטורט. חומרים מורכבים; הסטודנטים בבית הלל, אלתוסר ואת ואנחנו. בשקט, בהתאמה, ללא פשרות, ללא מורא. כאילו שאת הולכת אחרי קול פנימי מאד בטוח. מצפן עם מחט מדויקת המצוי אצלך בפנים ומורה לך את הכיוון. 

בשעה שתיים ישבת בחדר שלי על הכורסא הגדולה, כבדה ושקטה. ביקשתי להעביר אליך את ההתרשמות שלי ממה שקראתי וממה ששמעתי. פעמים רבות בעבר נפגשנו  לשם כך. אלא שעתה העתיד שלך היה בינינו. זמן נגמר וזמנים לא פשוטים עמדו להתחיל.

 " את יודעת שיש לי תאומים? "  -  "אני יודעת". 

 

פרופ' תמר אלאור היא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בירושלים. תחומי העניין שלה הם: אורינות, מגדר ודת