מאת: שירי קטלן
לאחרונה התפרסמה ב-ynet כתבה על ליכטנשטיין תחת הכותרת "ליכטנשטיין: טיול בארץ שעד היום יש בה מכשפות". מחברי הספר "היסטוריה של הכישוף: קוסמים, מכשפות ופגאנים", ג'פרי ב. ראסל וברוקס אלכסנדר, יוסיפו לקביעתו של הכתב כי ליכטנשטיין אינה לבד, וניתן למצוא גם היום מכשפות במקומות רבים בעולם, ולמעשה הכישוף נחשב לדת מוכרת בכמה מוסדות רשמיים, בניהם צבא ארה"ב ומערכת המשפט האמריקאית. מדובר בספר המהווה מבוא להיסטוריה של הכישוף, והוא מיועד לקהל שאינו אקדמאי בלבד. התרגום לשפה העברית, של אילת אטינגר ואהד זהבי, מביא את המהדורה השנייה, הכוללת חלק העוסק בכישוף המודרני, שאינו נכלל במהדורה הראשונה מ-1980.
"אם תשאלו את מכריכם מהי מכשפה" כותבים ראסל ואלכסנדר במבוא לספר, "הם ודאי יאמרו לכם שמכשפות הן יציר הדמיון. מכשפה, הם יאמרו, היא זקנה מכוערת שיש לה שומה על האף, כובע מחודד, מטאטא, חתול שחור וצחוק צווחני ומרושע [...] אך שום אדם כנראה לא תאם מעולם את הדימוי הסטריאוטיפי הזה" (עמ' 9). בכלל, נראה שאחת ממטרותיו של הספר היא ניתוץ דעות קדומות ומיתוסים כוזבים ביחס לכישוף, ובראש ובראשונה הטענה שאין באמת מכשפות. הם נדרשים לשאלה מהי מכשפה, ומספקים שלוש הגדרות: 1) מכשפות הן קוסמות: זאת היא הגישה האנתרופולוגית; 2) מכשפות סוגדות לשטן: זאת היא הגישה ההיסטורית לכישוף האירופי; 3) מכשפות סוגדות לאלים ועוסקות במאגיה למטרות טובות.
ספרם של ברוקס ואלכסנדר מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון, המתייחס לכישוף ההיסטורי, המחברים מסבירים בקצרה מהי קוֹסמוּת ומהו כישוף ואת הקשרם לדת מבחינה היסטורית, ומפרטים כמה מסורות של כישוף כגון הכישוף היהודי, הכישוף אצל בני האזנדה בדרום סודן (על פי מחקרו של אוונס פריצארד), הכישוף השומרי והבבלי וזה של מצרים העתיקה. אך ההתמקדות בחלק הזה היא בכישוף האירופי, ובאופן ספציפי ב"ציד המכשפות הגדול", או היסטריית המכשפות שהתרחשה בשלהי ימי-הביניים ובתקופת הרנסאנס. בהתחשב בכך שהספר מתיימר לפרוש בפני הקוראים את ההיסטוריה של הכישוף בכלל, ההתייחסות לכישוף שאינו אירופאי דלה ואינה היסטורית אלא תיאורית, אך בהתייחסות להיסטריית המכשפות, הכותבים מצליחים להתיר בצורה ברורה ומעניינת את הקשרים הסבוכים שבין התפתחות הנצרות ו"ציד המכשפות הגדול".
בחלקו השני של הספר, העוסק בכישוף המודרני, מתמקדים הכותבים בדתות הניאו-פאגאניות שצמחו במחצית השנייה של המאה העשרים. את נקודת ההתחלה של הכישוף המודרני הם מציינים עם היווסדה של דת הוויקה ((Wicca על ידי מי שהם מכנים "אבי הכישוף המודרני", ג'רלד גרדנר (Gardner) - "אנגלי שניחן בנקודת מבט בלתי רגילה ובתחומי עניין ייחודיים" (עמ' 216), ומשם הם ממשיכים ומפרטים על זרמים שונים בניאו פאגאניזם כגון הכישוף הדיאני, ברית האלה, ריקליימינג וכו'.
הבעיה העיקרית של הספר היא שברובו הוא כלל אינו עוסק בכישוף. הכותבים, כאמור, נותנים שלוש הגדרות למכשפות, אך הם אינם מכריעים בין ההגדרות, ולעיתים לא ברור לאיזו מן ההגדרות הן מתייחסים באיזה שלב. ההגדרה הראשונה מתייחסת לקוסמות, וכאן הכוונה היא לשינוי המציאות, עשייה של אקט מאגי (מהמילה מאגיה), "אמצעי להשגת מטרות מעשיות [...] מבצעים פעולה מסוימת ומקבלים תוצאות בהתאם" (עמ' 15), כאשר הדוגמה שמספקים השניים היא שחיטת תרנגולות בחצות הלילה כאקט של קוסמות שמטרתו להביא לפריון האדמה (בחירה מפתיעה, לאור רצון המחברים לנתץ דעות קדומות). ההתייחסות להגדרה זו היא הקצרה מבין השלוש ומוגבלת לתרבויות שאינן אירופאיות או לתרבויות אירופאית לפני ובתחילת הספירה הנוצרית. הרושם (המוטעה) שנוצר הוא שקוסמות פסה מן העולם המערבי עם הגעת הנצרות, אך למעשה מה שהשניים מכנים קוסמות היה קיים לאורך כל ההיסטוריה הנוצרית, ואפילו זוכה לפופולאריות רבה (יחסית) במאה השנים האחרונות.
מפליאה גם הבחירה במונח קוסמות (sorcery) המתקשר לאחיזת עיניים, כמושג המגדיר את התופעה, בניגוד ל-magic – המושג אשר בדרך כלל נמצא בשימוש כאשר באים לתאר אקט מאגי1. ההגדרה השנייה מתורגמת למכשפות בעברית, אך זהו תרגום מבלבל, כיוון שבאנגלית הכוונה היא ל-heretic, כופר; אם כן, כאשר התרגום העברי מתייחס לכישוף הכוונה היא להאשמות הכפירה בתקופת היסטריית המכשפות. אך ברוקס ואלכסנדר מדגישים כי ברוב המכריע של המקרים מדובר בהאשמות שווא: מרבית האנשים שהואשמו והוצאו להורג בתקופה זו כלל לא עסקו בקוסמות וכלל לא היו כופרים. מכאן שהחלק הארי של הספר כלל לא עוסק בהיסטוריה של הכישוף עצמו, אלא בהיסטוריה של האשמות השווא בכפירה.
ההגדרה השלישית מתייחסת לניאו-פאגאנים. ברוקס ואלכסנדר מתייחסים לעיסוק ב"נסתר" ולניאו-פאגאניזם כהיינו הך, והם אפילו מציעים להחליף את הראשון בשני (עמ' 274), כאילו מדובר במילים נרדפות. אך למעשה, מדובר בשתי תופעות שונות: ניאו-פאגאניזם היא תנועה דתית המאגדת את מגוון הדתות וראיות העולם השואבות מהמסורות הקדם נוצריות. הניאו-פאגאנים אינם מאוחדים תחת אמונה אחת או מסורת יחידה אך את רובם מאחדות כמה הנחות יסוד: הם פוליתיאיסטים (מאמינים באלים רבים), או מאמינים באנימיזם (בכל דבר בעולם, חי, צומח או דומם, יש מן החיים), או פנתיאיסטים (בכל דבר יש מן האלוהי), או שילוב של שניים או שלושה מאלו. רוב הניאו-פאגאנים פונים לדתות האירופאיות שקדמו לנצרות, לדתות אקסטאטיות ולמסורות של מסתורין כמקור וההשראה לאמונותיהם כיום. הם חוזרים למקורות אלו, מוסיפים להם מהתרבות המודרנית, ומאמצים אותם לחייהם (Adler, 1979; Greenwood 2005). ניתן בהחלט להגיד שרבים מהאנשים שמגדירים עצמם כניאו-פאגאנים עוסקים בכישוף (דת הוויקה, לדוגמה, משלבת פולחן דתי פאגאני ומסורות של כישוף), אך זוהי טעות לטעון שכל הניאו-פאגאנים הם מכשפים ו/או עוסקים בתורת הנסתר.
ברוקס ואלכסנדר גם מציינים בהגדרה של הכישוף המודרני כי מכשפות מודרניות עוסקות במאגיה למטרות טובות, אך הטענה הזאת מהווה דעה קדומה על הכישוף המודרני – כאילו כולו אור ואהבה, בדיוק כמו שהאמונה כי מכשפות ימי-הביניים סגדו לשטן מהווה דעה קדומה ומוטעית. חיפוש מהיר בספרות הפופולארית של הכישוף המודרני יעלה כרכים עבי כרס העוסקים במגוון רחב של קללות מסמרות שיער אשר יפריכו בקלות את טיעונם של מחברי הספר. הספר הראשון שאמאזון מציע למי שמחפש את המילה Curses הוא The Little Book of Curses and Maledictions for Everyday Use ; ולא רחוק מאחוריו נמצא Utterly Wicked, שלא רק מעניק מידע מעשי לכישוף מזיק, אלא אף זכה בפרס בזכות כך.
מעבר לתיאור ההיסטורי, הספר מנסה לתת לקוראים כלים לנתח את הכישוף, אך מספק רק הסברים פונקציונאליסטיים, כגון: "אחד מתפקידיהם של הקסמים הוא הפגת מתחים חברתיים", או, "האמונה בקסמים עוזרת להגדיר ערכים חברתיים ולשמרם" (עמ' 17). הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה של הכישוף התפתחו רבות מאז שנות ה-80, עת נכתבה המהדורה הראשונה לספר, והובאו לאוויר העולם הסברים רבים ומגוונים על התופעה (למשל ספרה של סוזן גרינווד,The Nature of Magic, העוסק ב-Magical Consciousness). חבל שהמהדורה החדשה של הספר לא התעדכנה גם בהתפתחויות התיאורטיות בנושא.
לסיום, יש להתייחס לכריכתו של הספר. גם כאן יש הבדלים בין המקור האנגלי למהדורה העברית: על כריכת המהדורה העברית מצויר מחומש (פנתגרם) הפוך (שקודקודו פונה כלפי מטה), ובתוכו דמות בעלת קרניים אשר מזוהה לעיתים עם השטן. על עטיפת המקור, לעומת זאת, מצויר מחומש שקודקודו פונה מעלה.המשמעויות של המחומש בשתי צורותיו הן מורכבות, אך המשמעויות החברתיות שניתנות בדרך כלל לסמל שניבחר למהדורה העברית הן של סגידה לשטן, וזאת בניגוד לסמל בעטיפה המקורית, שאכן מאומץ על ידי מכשפות מודרניות רבות. בהתחשב בכך שאחת ממטרותיו המוצהרות של הספר היא לנתץ דעות קדומות בקשר לכישוף, הבחירה של מעצב הכריכה במהדורה העברית היא, לכל הפחות, תמוהה.
1 את מה שהחסיר הספר על ההיסטוריה של הקוסמות (magic) ניתן למצוא בקורס ההיסטורי של אוניברסיטת UCLA: Science, magic and religion .
שירי קטלן היא סטודנטית שנה שלישית לתואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ולתואר ראשון ביחסיים בין לאומיים, וכמו כן סטודנטית במסלול המואץ לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.