מריה מגואדלופה היא קדושה נוצרית והפטרונה של האמריקו. פולחנה המאחד ובו בזמן מבוסס קונפליקטים הוביל לבנייתה של עדת מאמינים ומאמינות מגוונת ונאמנה בכל רחבי העולם. אחדות וקונפליקט עוברים כחוט השני גם במבנה עדתה של מריה מגואדלופה בארץ בקודש, המורכבת בעיקר ממהגרי עבודה מהפיליפינים, בעלי אשרות שהייה מוגבלות מחד ודיפלומטים מקסיקניים מבוססים בהרבה מאידך. לרגל יום חגה, כותבת נורית ברקן-בוקרסלי על מריה מגואדלופה ועל עדתה. יום החג מתקיים כבכל שנה בשניים עשר בדצמבר, ואף ממשיך להיחגג ביתר שאת לאורך החודש כולו על ידי רבים ורבות.
מי את מריה מגואדלופה?
מריה מגואדלופה, לפי האמונה הנוצרית של הכנסייה הרומנית קתולית, היא צורה של התגלות של מריה אימו של ישו לרועה צאן אצטקי חואן דייגו. חואן דייגו שהיה רועה צאן במאה ה-16 במקסיקו בזמן הכיבוש הספרדי, טייל בהרים של מקסיקו סיטי וראה לנגד עיניו את מריה. צבע עורה היה צבע "שמן זית" שילוב בין צבע עורם הכהה של האצטקים וצבע עורם הבהיר של הספרדים. היא הייתה לבושה בגלימה של האימפרטור האצטקי מלאת הכוכבים הלבנים על הרקע הכחול; השיער שלה היה פזור כמו אישה בתולה בתרבות האצטקית והייתה לה חגורה שחורה קשורה סביב הבטן, שמסמלת את היותה בהריון לפי התרבות האצטקית. היא נגלתה אליו בהיותה עומדת על הסהר, שמסמל את אלת הפריון האצטקית, הנלחמת באלת השמש שאחראית על מותם של התינוקות. כשחואן דייגו ראה את מריה המראה שלה נטבע בפונצ'ו שלו. הוא חוזר לעיר והראה לבישוף את ההתגלות על גבי הפונצ'ו, שמוצג עד היום בקתדרלה של הבתולה מגואדלופה במקסיקו סיטי שנבנתה על פי בקשתה בידי חואן דייגו.
סיפור ההתגלות של מריה מגואדלופה התפרסם מאוד באמריקות ובעולם בכלל, והיה לסמל קבלה של המסיון הספרדי במקסיקו . היחסים של המאמינים והמאמינות עם מריה מגואדלופה מתוארים כיחסים של אימהות ועם השנים הפכה מריה מגואדלופה לסמל לאומי במקסיקו והספרדים שלאחר כיבוש מקסיקו כבשו גם את הפיליפינים והביאו את דמותה לשם. כמו במקסיקו, גם בפיליפינים התנהל בשמה מיסיון נוצרי-ספרדי.
דמות מאחדת מבוססת מתחים
צבע עורה הייחודי; היותה אימו של ישו; והיותה הקדושה שתמיד בנמצאת הריון הפכו את דמותה לסמל רווי מתחים וסמל מאחד גם יחד. ההגירות הגדולות במאות ה-20 וה-21 יצרו קהילות מאמינים חדשות ברחבי העולם, ברבות מהן דמותה הפכה לסמל מאחד, של שייכות ושל בית במרחב של זרות. כיום, רבות ממהגרות העבודה בעולם הן נשים והנוכחות של מריה מגואדלופה, הפכו לסמל של נשיות במסגרות פטריארכליות וזימנו שאלות על היחסים של הכנסייה עם גופה של האישה. בפרט בכל הקשור ליחסים שבין הממסד (הכנסייה, המדינה, הפטריארכיה באופן רחב) לסוכנות הפרטית של המאמינות והמאמינים (שברובן נשים).
מריה מגואדלופה בארץ הקודש
בארץ הקודש נוצר מפגש בין-קהילתי, בין קהילת המאמינים המקסיקנית שעל פי רוב מאופיינת בחברים מעמד של דיפלומטים בשוהים בישראל לבין המהגרים הפיליפינים שהם ברובם מהגרי עבודה, וחלקם אף חסרי מעמד (זאת בשל תנאים של מהגרי עבודה בישראל שאינם מאפשרים להם להאריך את הוויזה).
בשבת של העשרה בדצמבר, יומיים לפני יום השנה הרשמי, התכנסו חברי הקהילות השונות בכנסיית סנט אנתוני ביפו לחגיגה של מריה מגואדלופה בישראל. הסיבה להקדמת החגיגה נובעת ממבנה שוק העבודה הישראלי, שמקשה על מרבית מהמאמינות הפיליפיניות (ומהגרות עבודה נוספות) להתפנות ליום חופש מיוחד באמצע שבוע העבודה. החגיגה כללה כארבע מאות אנשים, ביניהם מהגרים ממדינות שונות כמקסיקנים, קולומביאנים, ארגנטינאים וכמובן מהגרים פיליפיניים. גם אנשי דת הגיעו ככמרים בכנסייה הפרנציסקנית ותלמידי סמינר, נזירות ועוד. הפטריארך של ירושלים פיירבטיסטה פיצבאלה, שהוא גם הארכיבישוף, כיבד בנוכחותו. אחרי המיסה התקיימה הדלקת עץ כריסטמס בחצר מלווה בשירה של חברת קהילה. לאחר מכן כולם עברו למתחם האחורי של הכנסייה ועל במה קטנה הופיעו כמרים ונזירים, כשהם מבצעים שירי חג מולד. קבוצת ילדות עם חולצות תואמות של מריה מגואדלופה ביצעו ריקוד, קבוצת חברי קהילה הופיעו יחד בבגדים מסורתיים בריקוד ונגינה קולומביאנית. חברי המקהלה הפיליפינית הופיעו יחד עם האב אדוארדו והאב אוגוסטין (ראשי הכנסיות סנט פטרוס וסנט אנתוני) בריקוד זומבה מרהיב ועוד הופעות. בתום שלב ההופעות התקיימה הגרלה על חפצי מריה מגואדלופה. אלו כללו בין היתר מדליון, איקונה קטנה, איקונה גדולה. לבסוף המאמינים הקימו שולחנות מתקפלים ועליהם הניחו מאכלים מסורתיים. החגיגה של מריה מגואדלופה נראית קצת אחרת בכל מקום ובמקרה של החגיגה המשותפת ביפו, ניתן היה לחזות בשילוב של תלבושות, תבשילים ושירים שכל קהילה הביאה עימה וחלקה בנדיבות.
נורית ברקן-בוקרסלי היא סטודנטית לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית וכותבת את עבודת תזת המוסמך שלה על עדת מאמיניה ומאמינותיה של מריה מגואדלופה בישראל בהנחיית פרופ' נורית שטדלר.
ביבליוגרפיה
חן, ליאור, הקר, עומר, & שטדלר, נורית. (עורכים). (2001). מקומות קדושים בארץ הקודש מבט אתנוגרפי. רעננה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
Coleman, Simon, 'Mary in a Mobile World: The Anthropology of a Moving Symbol', in Chris Maunder (ed.), The Oxford Handbook of Mary, Oxford Handbooks (2019; online edn, Oxford Academic).
Napolitano, V. (2009). The Virgin of Guadalupe: A nexus of affect. Journal of the Royal Anthropological Institute, 15(1), 96–112.
Willen, S. S. (2019). Fighting for dignity. migrant lives at Israel's margins. University of Pennsylvania Press.
Wolf, E. R. (1958). The Virgin of Guadalupe: A Mexican National Symbol. The Journal of American Folklore, 71(279), 34–39.