מאת: לירון שני

החודש לפני 23 שנה נפטר פרופ' יוסף בן דוד, ממייסדי המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית ומחשובי החוקרים בעולם בסוציולוגיה של המדע והחינוך. פרופ' בן דוד זכה להכרה רחבה בעולם. הוא כיהן כעמית במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, חבר סגל באוניברסיטת שיקגו וכן חבר במועצה האמריקאית לחינוך ובאקדמיה המדעית של ישראל. בנוסף, החזיק בן דוד עמדה ברורה לגבי הקושי שבקיום מדע בארץ קטנה כישראל.

יוסף בן דוד (גרוס) נולד בהונגריה למשפחה מהמעמד הבינוני, עלה לישראל ב-1941 והחל את לימודיו באוניברסיטה העברית במחלקה להיסטוריה. לאחר סיום רוב לימודיו לתואר הראשון, נשלח ב-1947 מטעם ממשלת המנדט לאנגליה, ללימודי התמחות בעבודה סוציאלית כקצין מבחן. באנגליה נחשף למגוון המחקרים הסוציולוגים, בעיקר למשנתם של אדוארד שילס ((Shils ואחרים מהאסכולה הפונקצינליסטית. לאחר סיום הלימודים ב-1950, חזר לארץ והצטרף למחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית אשר החלה מתארגנת בראשותו של ש"נ אייזנשטדט, יחד עם יונינה טלמון ויעקב כ"ץ. 

בן דוד החל להתעניין בחקר תנועות הנוער ועבר בהמשך לניתוח המבנה החברתי של הפרופסיות בישראל. נושא זה היווה גם נושא לעבודת הדוקטורט שלו, אותה סיים ב-1955 בהנחיתו של אייזנשטדט. היה זה הדוקטורט השלישי בסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, לאחר הדוקטורטים של איזנשטט בעצמו ויונינה טלמון, שניהם בהדרכתו של מרטין בובר. לקראת סוף שנות השבעים הוא התמנה בנוסף לחבר סגל במחלקה לסוציולוגיה בשיקגו וחילק את זמנו בן הארץ לארצות הברית.

בן דוד נחשב כאחד הראשונים אשר הכניסו את הניתוח המוסדי אל תוך חקר המדע, הוא נחשב כאחד ממייסדי הדיסציפלינה של הסוציולוגיה של המדע והשפיע על העוסקים בו. פרופ' רנדל קולינס (Collins) למשל, טוען ששיטתו האמפירית של בן דוד, מחקר סוציולוגי-היסטורי רחב היקף המשלב ניתוח מוסדות, רעיונות ואנשים, השפיעה רבות על מחקריו שלו.1 בן דוד פרסם עשרות ספרים ומאמרים בנושאים אלו ואחרים במשך השנים. הוא כתב על הסוציולוגיה של המדע בכלל ועל מבנה האקדמיה בארצות הברית ובארצות אחרות.

אחד ממאמריו המצוטטים ביותר של בן דוד הוא מאמר משותף לו ולאברהם זלוצ'ובר (Zloczower), גם הוא מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. המאמר, Universities and Academic Systems in Modern Societies"" יצא ב-1962 ואף תורגם לעברית.2 המאמר מניח את היסודות להבנת המערכת האקדמאית המודרנית ובוחן את ההבדלים בין מערכות ההשכלה הגבוהה במדינות שונות, נושא שבן דוד המשיך לפתח בספרו הראשון , ב-1968.

  ב- 1971 פרסם בן דוד את ספרו המצוטט ביותר, ""The Scientist's Role in Society, בו הציג את שני התחומים המרכזיים של גישתו התיאורטית: ההבדל התרבותי בין מערכות ההשכלה הגבוהה במדינות השונות וצמיחתן של דיסציפלינות חדשות.

 לטענת בן דוד, התפתחות מדעית קשורה קשר הדוק למסורת, לפוליטיקה ולתרבות שמתפתחת בכל מדינה. הוא הראה כיצד "האתוס המדעי" שנוצר באנגליה, לדוגמא, הוא תוצר של הערכים, האמנות והפוליטיקה שרווחו שם, וכיצד כל אלה יצרו מדע מסוג מסוים, השונה מהמדע במידה רבה מה"אתוס המדעי" בצרפת, לדוגמא.

 התחום השני שפיתח בן דוד היה מתן הסבר סוציולוגי לצמיחתן של  דיסציפלינות ותחומי מחקר חדשים ולהבנייתן החברתית. בן דוד, קישר, כאמור, בין המימד ההיסטורי לבין המימד המוסדי והאישי והראה את החוקיות והקשרים בין הרעיונות, המוסדות והרצונות של החוקרים וכיצד אלה הובילו להתפתחות דיסציפלינות ותחומי מדע חדשים. הוא הראה כיצד שילבו חוקרים, כמו פרויד ופסטר, בין תחומי מחקר שונים ויצרו מעין תחומי הכלאה (Hybridization).

ב-1964 פרסם בן דוד מאמר בכתב העת של האוניברסיטה העברית בשם "מדע בארץ קטנה". במאמר זה הוא מתאר את חששו מהבינוניות העשויה להתפתח בארץ קטנה כשלנו. לטענתו, העבודה היצירתית במדע זקוקה לאמצעים חומריים שקשה להשיגה בארץ קטנה. אין להתפלא שבארה"ב, בה קיים שפע חומרי יחסי בתחום המדע, בצירוף מסה של חוקרים, ניתן לקיים "מדע גדול". יתרה מזו, טען בן דוד כי עירוב בין יחסי מדע ליחסיים חברתיים כחלק מסדר היום, יש בו כדי לעודד הבינוניות ואף לתת לה להשתלט על החיים האקדמאים.

"היות והקשר המדעי צריך להיות אקסקלוסיבי, הרי שהיחסים האנושיים מסתבכים. אתה אומר למישהו שלא עשה עבודה טובה, או שאתה מסרב לשתף פעולה עימו – והוא אינו מפרש את דבריך כהערכה הנוגעת לעבדותו המדעית בלבד, אלא כמעשה עוין, ומיד ימצא סיבה לתרץ מדוע אתה שונה ורודף אותו. באותה קבוצה קטנה של אנשים בני מקצוע משותף, נוצרות כיתות, ידידויות, מתחיות, מועלים חשדות, שאי אפשר להפרידם מן היחסים המדעים. וכך, אם רצונך להתחמק מכל אלה, אתה נאלץ בסופו של דבר לעבוד לבדך, אתה מתבודד ואינך משתף פעולה" (16), מצוטט אצל משה שוקד, עמ' 120. 

בנוסף, הוא טען, (כאמור כבר ב-64) שכדי ליצור מדע בארץ קטנה, יש להתכתב יותר עם קולגות בחו"ל ולפרסם באנגלית, אך כך, מאבדים את ההשפעה על המערכת האקדמאית והציבורית המקומית וחוטאים לתפקיד מדען החברה.

יוסף בן דוד נפטר בשנת 1986 בירושלים בעודו נמצא בשיא מבחינת השפעתו. כתביו עדין מצוטטים על ידי חוקרים המתכתבים עם רעיונותיו ועם גישותיו התיאורטית והאמפירית.

לבן דוד יש מעט פרסומים או הספדים עליו בשפה העברית. זאת, למרות היותו דמות מפתח בסוציולוגיה הירושלמית והישראלית. יתכן והסיבה נעוצה בכך שבן דוד עשה "מדע גדול", ובכך איבד את הקשר למחקר ולזירה הציבורית בארץ. השאלות והסכנות שבן דוד מצביע עליהן, רלוונטיות היום לא פחות מהעת בה נכתבו. מעניין מה הוא היה אומר על המצב היום בישראל, על המדע בכלל ועל הסוציולוגיה במחלקה בפרט.

 

1. במכתב ששלח לפרופ' גד יאיר ונועה אפילוג, במהלך איסוף החומר שלהם למאמר " הסוציולוגיה בירושלים – צלה של הרוח ההיסטורית".

2  Ben-David, J., and Zloczower, A. “Universities and Academic Systems in Modern Societies,” European Journal of Sociology 3(1), 1962. 45–84.

תודה רבה לפרופ' איזנשטט ולמרים בן דוד על הערותיהם לדברים.

 

לקריאה נוספת

הספד של פרופ' אדוארד שיילס על יוסף בן דוד.

הספד של פרופ' גד פרוידנטל על יוסף בן דוד.

בן-דוד, יוסף .1964 ."מדע בארץ קטנה", האוניברסיטה, 1 17- 12 ,

יאיר, גד ונעה אפלויג. 2005. "הסוציולוגיה בירושלים – צלה של הרוח ההיסטורית". סוציולוגיה ישראלית, ז (1), עמ' 95-122.

 

לירון שני הוא סטודנט בשנה השנייה בתואר השני. הוא כותב  על המפגש בין תנועות מחאה במאבק על ההתיישבות בחבל לכיש, בהנחיית פרופ' איל בן ארי וד"ר נורית שטדלר.