מאת: לירון שני

יעקב כ"ץ נולד ב-1904 בהונגריה. בשנת 1927 הוסמך לרבנות ושנה מאוחר יותר החל ללמוד באוניברסיטת פרנקפורט, במקביל ללימודי הישיבה. ב-1934 הגיש כ"ץ את עבודת הדוקטורט שלו בנושא התבוללות יהודי גרמניה ולאחר מכן החליט לעלות לישראל. ב-1936 התחתן בירושלים עם גרטי-בינה. בשנותיו הראשונות בארץ התפרנס בדוחק מהוראה ואף שימש מורה בסמינר למורות וגננות בתל אביב. בזמן זה פרסם מספר מאמרים בנושאי חינוך ואף חיבר ספר היסטוריה אשר שימש במשך שנים כספר לימוד בבתי הספר היסודיים (בכרך, 2004: 12).

ב-1944 פירסם כ"ץ את מאמרו המחקרי הראשון,"נישואים וחיי אישות במוצאי ימי הביניים", בכתב העת "ציון" וזכה להד נרחב. בעקבות מאמר זה הוצעה לו עבודה ברבע משרה כמרצה זוטר במחלקה לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים. זמן קצר לאחר מכן החלה להתארגן המחלקה לסוציולוגיה וכ"ץ הוזמן לקחת בה חלק כמומחה להיסטוריה יהודית. בספרו האוטוביוגרפי "במו עיני" מתאר כ"ץ את המעבר למחלקה לסוציולוגיה כרגע המפנה של חייו האקדמאים, רגע שבו החלה חפיפה בין נושאי ההוראה והמחקר שלו. את המחלקה ואנשיה תיאר כץ כביתו שני, למרות הפרשי הגיליים בינו לבין שאר אנשי המחלקה. כ"ץ היה אז כבר בן 45 בעוד ששאר המייסדים, ש"נ אייזנשטדט, יונינה טלמון ויוסף בן דוד, היו בסוף שנות העשרים שלהם (כ"ץ, 1989: 122).

בשנת 1958 ראה אור ספרו "מסורת ומשבר". בספר זה טבע כ"ץ את המושג "חברה מסורתית" ועשה שימוש בכלים סוציולוגיים בחקר ההיסטוריה היהודית. הספר נחשב עד היום לספר יסוד בתחום ההיסטוריה היהודית והוא ראה אור בכמה מהדורות ובשפות שונות (ברטל, 2008: 11). רבים מהיסטוריונים החשובים של היהדות באותה תקופה ראו בשימוש שעשה כ"ץ בכלים הסוציולוגים בחקר ההיסטוריה מעשה כפירה של ממש (כ"ץ, 1989: 124). כ"ץ בעצמו אפיין את שיטתו האמפירית ככזאת "הנסמכת מצד אחד בידע רב במקורות היהדות ובספרות ההלכה, ומן הצד השני הכרות מעמיקה עם השיטה הסוציולוגית שפותחה על-ידי ובר והבאים אחריו" (שם: 128). עם זאת, כ"ץ עצמו לא ראה את עצמו כסוציולוג, אלא יותר כהיסטוריון חברתי, שתפקידו הוא להשתמש בכלים סוציולוגים כדי להבין התפתחותה של חברה נתונה במהלך ההיסטוריה, ולא דווקא לשרטט כללים אוניברסאליים כמו הסוציולוג (ברטל, 2008: 130).

בהמשך לגישה תיאורטית זו, חקר כ"ץ בהמשך את החברה היהודית. הוא השתתף/ערך מחקרים רבים שעסקו במגוון רחב של נושאים. החל משאלת היהודים והלאומיות, דרך היהדות המודרנית והאנטישמיות, ועד למחקרים על משמועתו של 'גוי של שבת' והקשר בין היהודים והבונים החופשיים.

אחד מחידושיו המרכזים של כ"ץ נגע לתפיסת האורתודוקסיה היהודית. הוא היה בין הראשונים שטען שהיהדות המודרנית אינה המשך של היהדות המסורתית, אלא ריאקציה לתהליכי המודרניזציה ותנועת ההשכלה. ביצור חומות האורתודוקסיה, "הגטו", לפי הגדרתו בספרו "היציאה מן הגטו", הייתה ניסיון לשימור הדת והקהילה אל מול הכוחות המודרניים (ברטל, 2008: 12). מבקריו של כ"ץ מצביעים על כך שלמרות חידושיו, מחקריו היו נטולי ביקורת על המערכת האורתודוקסית. לטענתם, הסבריו נטו לצייר תמונה אידיאלית של החברה המסורתית וחלקים במסורת היהודית (שם: 133). זאת ועוד, הוא התעלם, לטענתם, מהשינויים שחלו בחברה היהודית של טרום תקופת ההשכלה וצייר קו שבר ברור ודרמטי מידי בין החברה המסורתית לחברה המודרנית (שם: 16, 65, 77).

בין השנים 1959-1963 שימש כ"ץ כדיקן הפקולטה למדע החברה באוניברסיטה העברית, ובין 1969-1972 כרקטור. בתפקידו זה, ניסה לעמוד מול לחצי משרד האוצר לקצץ בתקציבי ההשכלה הגבוה ומול לחצי הסטודנטים שדרשו, להרחיב את שיתופם בניהול האוניברסיטאות, כהמשך לאירועי שנות ה-60 בארה"ב. בשנת 1973, בהיותו בן 68, פרש כ"ץ לגמלאות ופרסם כמות גדולה של מאמרים וספרים מזו שפרסם עד אז. בשנת 1974 נבחר לחבר כבוד של האקדמיה האמריקאית לאומניות ומדעים וב-1980 זכה בפרס ישראל למדעי היהדות.

כץ עצמו הודה שלאחר פרישתו נטו מחקריו לכיוון הצד ההיסטורי ופחות לצד הסוציולוגי (כץ, 1984: 144) ויש הרואים בו "מורה דרך של דור ההיסטוריונים החברתיים שבאו מאוחר יותר" (ברטל, 2008: 115). יעקב כ"ץ נפטר בשנת 1998 בהיותו בן 93. הוא השאיר אחריו תלמידים רבים וספרות ענפה שמעוררת עד היום סערות וויכוחים בקרב ההיסטוריונים, לצד התייחסות מעטה מצד הסוציולוגים. יתכן שהסיבה לכך נעוצה בכך שמחקריו בעלי הנטייה הסוציולוגית, נכתבו בתקופה מוקדמת של הקריירה האקדמית שלו, תקופה בה שלטה הגישה הפונקציונליסטית (ברטל, 2008: 129), שהשפיעה על כתיבתו ונחשבת כפחות פופולארית היום. אך יתכן גם שהמחקר הסוציולוגי של ימינו עסוק פחות בהיסטוריה ויותר בכאן ועכשיו.

 

מקורות

בכרך צבי. 2004. יעקב כ"ץ – החוקר כפדגוג. ירושלים: מכון ליאו בק.

ברטל, ישראל ושמואל פיינר (עורכים). 2008. היסטוריגרפיה במבחן: עיון מחודש במשנתו של יעקב כ"ץ. ירושלים: מרכז זלמן שזר ומכון ליאו בק.

כ"ץ, יעקב. 1989. במו עיני: אוטוביוגרפיה של היסטוריון. ירושלים: כתר.

פרופ' יעקב כ"ץ – אתר לכבודו - http://www.jacobkatz.co.il/hebrew/