check
הון אקדמי, הון חברתי ופוליטיקה ארגונית; ובמילים אחרות – איך להתקדם באקדמיה? | פקפוק

הון אקדמי, הון חברתי ופוליטיקה ארגונית; ובמילים אחרות – איך להתקדם באקדמיה?

מאת: נועה נוימרק

לעיתים קרובות לאורך התואר, התעוררו אצלי שאלות, מחשבות והתלבטויות בנוגע ללימודים, שלא ידעתי עם מי לחלוק. לכן, פעמים רבות קיבלתי החלטות מבלי ממש לדעת לאן הן יובילו אותי, והצטערתי שלא היה מי שיגלה לי את חוקי המערכת קודם. היום, אחרי חמש שנים של ניסוי וטעיה במחלקה, אני מרגישה שהצלחתי לאסוף כמה פיסות "מידע פנימי" לגבי ההתנהלות באוניברסיטה. כיוון שאני נזקקתי למענה אך לא מצאתיו, חשבתי שיש לידע הזה משמעות וחשיבות – גם אם רק לחלקכן ששואפות להתקדם בעולם האקדמי – ולכן אני מבקשת לפרוש במאמר זה מספר היבטים שימושיים להצלחה בשדה האקדמי.

אני כותבת את המאמר בהשראתו של בורדייה, אשר הדגיש כיצד לשדות חברתיים שונים יש חוקים המעצבים ומכוננים אותם, והשליטה של שחקנים בכללים הללו ממצבת אותם באופנים שונים ביחס למשאבים שהשדה מספק ומאפשר (Bourdieu & Wacquant, 1992: 97). לעיתים קרובות, בורדייה מזכיר, הדבר נשען על חוסר שוויון בהזדמנויות המאפשר לבעלי הכוח להמשיך ולקדם את עצמם (Bourdieu, 1986: 243). בהמשך לכך, בורדייה מציע את האופציה להיאבק על שינוי הכללים ועיצובם מחדש; אך כדי לעשות זאת עלינו ראשית להכיר את אופי האינטראקציות בשדה בו אנחנו פועלים (Swartz, 1997: 125).

אקדמיה, אם כן, היא שדה, ויש הרבה מה ללמוד על איך כדאי להתנהל באקדמיה. גם אם לא לכולנו יש דרך קלה ללמוד זאת (כי ההורים שלנו לא למדו באוניברסיטה או שבתיכון לא הזכירו את זה) –  לכולנו יש את הזכות. לכן, אני שמחה לשתף ממה שיש לי כדי שכולן יוכלו להיעזר בכך. למען הסר ספק, זהו אינו טקסט שמאדיר או מצדיק את האופן שבו הדברים באקדמיה מתנהלים, אולם כדי להצליח בשדה הזה (ובטח כדי לשנותו בהמשך) כדאי להכיר את כללי המשחק.

למעשה, זוהי קריאה כללית לכך שנחלוק זו עם זו את מה שאנחנו יודעות על הון אקדמי, הון חברתי ופוליטיקה ארגונית ונאפשר אחת לשנייה להוציא את המיטב מהתואר ומהמסלול האקדמי. בהתאם לאופן שבו בורדייה מנתח את משמעותו של הון תרבותי בשדות חברתיים, נהוג להתייחס לידע הזה כ"אקסקלוסיבי" או כ"פנימי", כאילו מי ששולטת בו גם ראויה יותר להצליח. הרשו לי לערער על תפיסה אליטיסטית ותחרותית זו, ולהזמין אותנו לדיאלוג פתוח בו כולנו יכולות להצליח יחד ולא אחת על חשבון השנייה.

 

ליצור קשרים עם הסגל ולפעול למעורבות במחלקה

המפתח להתקדמות זה קשרים. זה כבר הפך ל-common knowledge, וזה חשוב גם ובמיוחד באקדמיה. כשאני אומרת קשרים, זה לא במובן של פרוטקציה או קידום מבוסס היכרות מוקדמת שאיננה קשורה ליכולות. הכוונה היא שקשרים הם הפתח שלנו למגוון רחב של תפקידים, כמו עוזרת מחקר או עוזרת הוראה, ושהם מאפשרים לנו לזכות בהמלצות למלגות, חילופי סטודנטים או תארים מתקדמים בחו"ל. יש הרבה מאוד ביקורת שאפשר וצריך להשמיע על התקדמות מבוססת קשרים, בעיקרה זו תפיסה אליטיסטית שמקדמת קודם כל את בעלי הכוח בחברה. אף על פי כן, חשוב לציין שקשרים זה לא רק מילה גסה: ההיכרות שלנו עם הפועלות סביבנו, וכן הקשרים שבנינו כסטודנטיות במחלקה, יכולים לייצר שותפויות מחקריות או להוות מקור לסיעור מוחות מרענן. סביבנו א.נשים מובילים ומובילות בתחומם.ן וככל שנכיר, נתייעץ, נעזר, נתעניין ונראה נוכחות – נוכל להגביר את העשייה והעניין הסוציולוגיים שלנו, ולקחת חלק בקהילה אקדמית המבוססת על דיאלוג מתמיד בין הפועלות בה.

כדי לבלוט בקרב כ-100 סטודנטיות במחזור וליצור קשרים משמעותיים עם הסגל – צריך להתאמץ. איך עושים את זה? יש כמה דרכים מוכרות, ביניהן ביקור בשעות קבלה והשתתפות בשיעורים. מעבר לכך, אם כי פחות מיושם, זו מעורבות פעילה במחלקה. מעורבות במחלקה, לא רק שמאפשרת לפגוש אנשי ונשות סגל באופן בלתי-אמצעי ומייצרת הזדמנות ליצור קשרים; היא גם מאפשרת לנו ללמוד על סוגיות נוספות ולפתח חשיבה סוציולוגית מעבר לקורסים. ישנן הזדמנויות רבות לקחת חלק במחלקה: לארגן אירועים מטעם הועד החוגי, לדבר בשם הסטודנטיות בהתכנסויות מחלקתיות, לבוא לסמינרים מחלקתיים, להצטרף לקפה של ימי שלישי ב-10:00 בבוקר, לסייע ביום הפתוח, לבוא לכנסים, הרצאות והוצאות ספרים של המרצים והמרצות או ליזום פרויקטים ושיתופי פעולה מחלקתיים.

וכן – גם לכתוב בפקפוק זו מעורבות מרכזית במחלקה, שכאמור תורמת בהרבה מישורים מעבר ליצירת קשרים. ברור שאני לא אובייקטיבית, אבל זאת פלטפורמה שמאפשרת לייצר שיח משמעותי, ואני חושבת שזה פספוס ענק לא לנצל אותה. פקפוק מאפשר לכן לכתוב על כל נושא שמדבר אליכן, באופן קליל ופחות מחייב מכתיבה אקדמית שבלונית, והוא מציע ליווי משמעותי בתהליך הכתיבה, כל אחת בהתאם לצרכים שלה – סגנון, מבנה, מקורות, פיתוח רעיונות, משלב שפה וכו' וכו'. זוהי במה ליצור, לחשוב ולהתאתגר – והכתיבה בו מספקת ממש. אני חושבת שזה לא מקרי שהרבה מכותבי וכותבות פקפוק בעבר הם היום דוקטורים נהדרים או סטודנטים.יות באוניברסיטאות מובילות בחו"ל.    

 

לנצל הזדמנויות ולהעז לשאול

וזה מוביל אותי לסוגיה של ניצול הזדמנויות. לצערנו, והלוואי שזה ישתנה בעתיד (גם בזכותנו!), הרבה דברים באקדמיה מתרחשים "מתחת לרדאר". לדוגמא, תפקידים רבים לא מתפרסמים בגלוי ולרוב אין קול קורא למשרות. לכן אם מרצה או מתרגלת פונים אליכם בהצעת עבודה או בהמלצה להשתתף בפרויקט מחקרי – כדאי להסכים. כמובן שזה בתנאי שהמסלול האקדמי, לפחות בפוטנציה, מעניין אתכן וזה תמיד תלוי בהקשר הרחב של נסיבות החיים. אבל כל הצעה כזו, גם אם השכר נמוך והעבודה קצת משעממת, מהווה הזדמנות לחזק את הקשרים עם הסגל, לצבור ניסיון, להעשיר את קורות החיים ולהפגין רצינות. הרבה פעמים ההזדמנויות הללו מגיעות בתזמונים לא מתאימים, או שהמשימה נראית גדולה עליכן (בעיקר אנחנו הנשים נוטות לסרב לדברים בגלל חשש מעומס יתר או חוסר עמידה בציפיות) –  ועם זאת, אל תחששו וקחו את המשרות הללו.

עניין אחר חשוב הוא להעז לפנות בעצמכן. בגלל שמשרות אינן מפורסמות בפומבי בדרך כלל, הדרך להגיע אליהן היא באמצעות שליחת מייל או קביעת פגישה מיוזמתכן. אם יש מרצה שהייתן רוצות לעבוד איתו.ה – כתבו להם. הרבה פעמים הסגל מחפש עוזרות מחקר והוראה, והמייל שלכן עשוי בדיוק להתאים לו.ה. אין שום דבר להפסיד מזה! גם אם באותו רגע לא יהיה צורך, עשויים לפנות אליכן בהמשך.  

דרך אגב, באופן הגיוני, נוכח אופן הפעולה של רשתות חברתיות, מרגע שיצרתן קשרים עם חברי.ות סגל, יגיעו אליכן יותר ויותר הזדמנויות. מדוע? כי הרי אם לא מתפרסמים קולות קוראים, הסגל צריך למצוא דרכים אחרות לאתר סטודנטיות מוצלחות למשרות שהוא מציע. איך הוא יעשה זאת? ישאל חברי.ות סגל אחרים, שכבר מכירים כבר מספר סטודנטיות – ואתן רוצות לוודא שאלה יהיו אתן. כלומר, זה מעגל שרק מתעצם ומתעצם, ועד שהמערכת החברתית תשתנה – קשרים זה המפתח.

 

המשרות עצמן

שתי המשרות הנפוצות הן עוזרת מחקר ועוזרת הוראה. עוזרת מחקר זו עבודה נהדרת: היא מאפשרת להעמיק בתחום מסוים, להרחיב את הכישורים המחקריים, ולחזק את ההבנה של המערכת האקדמית ואופן הפעולה בה. בכנות, אני חושבת שללא העבודה המשמעותית שהייתה לי בתואר הראשון בתור עוזרת מחקר – לא הייתי ממשיכה לתואר שני. למדתי ממנה מה זה מחקר יותר מכל קורס שלקחתי.

לפעמים העבודה המחקרית היא פחות מעניינת, שחורה, חוזרת על עצמה, סיזיפית. השכר נמוך, השעות לרוב מצומצמות ואין ביטחון תעסוקתי. לצערנו כך המערכת בנויה – על סטודנטיות מתחילות שעושות את העבודה היותר מעיקה ומרוויחות כמה אגורות. ולמרות כל החסרונות הללו, העבודה הזאת פותחת הזדמנויות נהדרות להתעניין, לגלות, ליצור קשרים, ללמוד, לחוות ולהפוך את התואר למשמעותי יותר.

עבודה כעוזרת הוראה רלוונטית בעיקר לסטודנטיות לתואר שני, ורמת ההנאה בה תלויה הן בסוג הקורס והן בחיבור האישי שלכן להוראה. באופן אישי אני חושבת שזו חוויה יוצאת דופן, מאתגרת, מפתחת, מקדמת ויש לי רק דברים טובים להגיד עליה. הרבה מאוד כישורים מתחדדים כשצריך לתקן ולשפר כתיבה ותהליכי למידה של סטודנטיות, והיא מהווה מקור לסיפוק ומשמעות בעיניי. כמובן שזה גם תורם לקורות החיים האקדמיים ולקשר משמעותי עם איש/ת הסגל שמלמדות את הקורס.

 

הגשות לדוקטורט בחו"ל

ההחלטה איפה לעשות דוקטורט (אם בכלל כמובן) היא אישית וכרוכה במגוון גדול של משתנים. עם זאת, ההמלצות שתשמעו ממרבית חברי/ות הסגל יאמרו שהדרך לקריירה אקדמית, לפחות בחלקה, עוברת בחו"ל ועל כן חלק מן הסטודנטיות מחליטות לעשות זאת כבר בשלב הדוקטורט. תהליך ההגשות לארה"ב הוא סבוך בפני עצמו, וראוי למאמר נפרד. ראשית אגיד שאם אתן מחליטות ללכת על זה – דברו עם כמה שיותר א.נשים!

מעבר לכך, אתייחס לאלמנט מרכזי אחד, שממשיך את הקו שהתייחסתי אליו עד כה: הצורך בהמלצות מחברי וחברות סגל שונים.ות. כלומר, אם בשלב מסוים תחליטו, לפחות באופן פוטנציאלי, להגיש מועמדות לדוקטורט בחו"ל – דעו שעליכן להשיג שלוש המלצות, ואלה לא יכולות להיות המלצות המבוססות על נוכחות בקורס. הן צריכות להיות אישיות, ולעמוד על היתרון שלכן בהשוואה לכל סטודנטית אחרת בעולם, כמו גם על היכולות המחקריות והחשיבתיות יוצאות הדופן שלכן. המשמעות היא שצריך לעבוד כעוזרות מחקר, עוזרות הוראה, לכתוב סמינרים משמעותיים, להתחיל את ההתקדמות בתזה אל מול המנחה וכו'. אלה הדרכים שלכן להבטיח שיהיו ברשותכן שלוש המלצות טובות וחזקות לקראת ההגשות – כאלו שימקמו אתכן בצורה תחרותית אל מול מגישים.ות אחרים.ות.

עד כאן לבינתיים. חלק מהטיפים שכתבתי הם ספציפיים מאוד לאקדמיה אבל חלקם נכונים גם באופן כללי. יצירת קשרים, התמודדות עם פוליטיקה ארגונית, המלצות חמות, ניסיון תעסוקתי מחקרי – אלו דברים שיכולים לתרום גם בעבודה לאחר התואר. הסוגיות שעמדתי עליהן הן רק קצה הקרחון; יש עוד הרבה דברים קטנים שמתגלים לאורך הדרך, והפוליטיקה של היחסים הבין אישיים מלווה את חיינו כסטודנטיות במערכת האקדמית (ולמעשה בכל מערכת ארגונית) בכל עת. בעיני, הדרך הטובה ביותר ללמוד מה כדאי ונכון לעשות היא לשאול חברות, להתייעץ, לשתף בהצלחות או באתגרים וללמוד אחת מהשנייה. אשמח לשמוע מכן הצעות ורעיונות נוספים לבחירות נכונות ופחות נכונות שהיו לכן לאורך הדרך – כך  נוכל כולנו להוציא את המיטב מהתואר ומהמסלול האקדמי בכלל.

 

נועה נוימרק היא תלמידה לתואר מוסמך במחלקה בתחום סוציולוגיה פוליטית ועורכת כתב העת פקפוק. 

 

ביבליוגרפיה:

Bourdieu, P. (1986). "The forms of capital", in Handbook of Theory of Research for the Sociology of Education, J. E. Richardson (ed.). New York: Greenwood Press, 241-258.

Bourdieu, P. & Wacquant, L. J. D. (1992). An Invitation to Reflexive Sociology. Chicago: University of Chicago Press.

Swartz, D. (1997). Culture and Power: The Sociology of Pierre Bourdieu. Chicago: University of Chicago Press.