כתבה זו היא תולדה של עבודה משותפת שנערכה על-ידי הסטודנטים איתי ארצי, צופיה גולדברג, אבידע נתיבי ומורן מימוני במסגרת הקורס "פורום תלמידי מוסמך" בהנחייתן של ד"ר מיכל פרנקל וגב' גילי המר.
"מסלול המצויינות היווה ומהווה עבורנו פלטפורמה להעמקת הידע הסוציולוגי, לזירוז התואר השני והתזה ולמעורבות גדולה במחלקה. עם זאת, כשהתחלנו את המסלול, ציפיותינו היו גדולות ושונות ומערך התשובות והתמיכה היה קטן. חשוב לציין כי ברוב הפעמים שפנינו לחברי המחלקה בשאלות שונות, נענינו, אולם לא היה גורם אחד שאיגד את כל התשובות במקום אחד, וכך מצאנו את עצמנו שואלים את מרצה הקורס, את יועצי המחלקה ואת ראשי החוג (הנכנס היוצא) שאלות רבות ושונות. מפגשים ושאלות אלה תרמו לנו להבנה גדולה יותר של מטרות המסלול מבחינת המחלקה ושל מהלכו מבחינתנו. עבורנו, פורום המוסמך הציע הזדמנות להיכנס לעובי הקורה ולהציע מניסיוננו, הן למחלקה והן לבאים אחרינו."
לפני מספר שנים, הקימה המחלקה את המסלול המואץ – מסלול לימודים שמטרתו העמקת הידע הסוציולוגי והאצת סיום התואר הראשון והשני במחלקה. ההיענות לא הייתה רבה, אבל מספקת, והמסלול יצא לדרך. הקורס "הסוציולוגיות שלנו" נועד לפתוח צוהר לעולם הסוציולוגיה בצורה מעמיקה יותר, לסייע במציאת כיוון לעבודת התזה וליצור קוהורט מגובש יחסית. רבים מהסטודנטים הלומדים במסלול השתלבו במחלקה, בין אם במסגרת "פקפוק" ובין אם במשרות תרגול ומחקר שונות. אבל – רק מיעוט מהסטודנטים שהחלו את המסלול אכן סיימו אותו בארבע שנים. נראה שהמטרה המרכזית של המסלול – לפחות כפי שהוצגה לסטודנטים עד כה – לא הושגה.
כאמור, פורום המוסמך איפשר לנו, כלומדים במסלול ולכן בעלי עניין מיוחד בו, לבדוק לעומק את השאלות הרבות שעלו לנו במהלך הלימודים במסלול: מה היו מטרות המסלול המוצהרות והלא-מוצהרות? כיצד מתנהלות תכניות מצויינות אחרות, בארץ ובעולם? מה היחס האדמיניסטרטיבי אל המסלול? מה דעתם של הסטודנטים במסלול בפרט ובמחלקה בכלל על התכנית? במסגרת הקורס החלטנו להכין דו"ח על מצב לגבי המסלול המואץ, ובסופו של דבר להגישו לגורמים נוספים במחלקה, קרי, מעבר למנחת הקורס והמתרגלת.
במהלך הכנת הדו"ח, ראיינו חברי סגל שונים ורלוונטיים במחלקה ומחוצה לה; ניהלנו מספר שיחות עם מי שקיבלה את תפקיד יועצת המסלול המואץ,פרופ' גילי דרורי; ביצענו תצפיות משתתפות על הצגת המסלול לתלמידי שנה ב' ועל מספר שיעורים בקורס "הסוציולוגיות שלנו"; שלחנו שאלונים לתלמידי המסלול ומתחיליו; ולבסוף, הצגנו למסיימי קורס זה את הנהלים האדמיניסטיביים החשובים להם והמלצנו להם מניסיוננו.
רבים מהשינויים שנערכו כבר השנה במסלול נובעים ממינויה של פרופ' דרורי ליועצת המסלול. למעשה, כך נוצר גורם אחד במחלקה המרכז את מרבית המידע הנוגע למסלול ומארגן אותו. בכניסתה לתפקיד, פרופ' דרורי שוחחה עם סטודנטים הלומדים במסלול (גילוי נאות: כולל כותבת מילים אלו) בנוגע לבעיות שונות בהן נתקלנו במהלך הלימודים, וכך יכלה גם להציע שינויים מידיים שהיוו פתרונות, במידה רבה, לבעיות אלו. כך למשל, שונתה מטרתו העיקרית של המסלול כפי שהוצגה לסטודנטים עד כה; כעת, במקום "האצה", הסטודנטים מבינים כי מטרת המסלול היא העמקה דיסציפלינארית והכוונה אישית יותר בשלבים ראשוניים מאוד של עבודת התזה (בעיקר מציאת נושא, חקירה ראשונית שלו ומציאת מנחה). בהתאם, שמו של המסלול שונה מ"המסלול המואץ" ל"תכנית המצויינות".
שינויים נוספים שבוצעו השנה כוללים גם ראיון אישי שנוסף לתנאי הקבלה לתכנית, המיועד לקבוע את מידת התאמתם של הסטודנטים לתכנית התובענית וקורס "הכנה לתזה" שמטרתו ליווי וסיוע בצעדים הראשונים במסלול המחקרי.
מעבר לשינויים אלה, ניסינו לבדוק האם ישנם מאפיינים דמוגרפיים משותפים לאלה הלומדים במסגרת התכנית. בעיקר, מצאנו כי רוב המשתתפים נשואים, מעורבים בחיי המחלקה בצורה כזו או אחרת (כותבים ב"פקפוק", מתרגלים או עוזרי מחקר) ועובדים למחייתם במקביל ללימודיהם. ממצא מעניין נוסף הוא שפחות מחצי מהמשתתפים בתכנית קיבלו מלגה כלשהי במהלך לימודיהם. עיקר טענותיהם של הסטודנטים שענו על השאלון (כולם החלו את המסלול המואץ אך לא כולם המשיכו במסגרתו) נוגעות לצורך בליווי מטעם המחלקה בעבודה על התזה. בנוסף, עולה כי רבים חשים כי העומס הנוצר, בלימודים ובעבודה, מונע מהם את סיום המסלול בארבע שנים.
ממצאים אלה מעלים, לדעתנו, את מידת ההשפעה שיכולה להיות במידה ויינתן לסטודנטים המשתתפים בתכנית סיוע כספי כלשהו – סטודנטית שיכולה להרשות לעצמה לעבוד פחות היא סטודנטית בעלת פנאי ומרץ למחקר וכתיבה. בתכניות מצויינות אחרות, כמו תכנית "רביבים" (תכנית מצטיינים להכשרת מורים למדעי היהדות), הסטודנטים מקבלים מלגת לימודים מלאה ומלגת מחיה וכך מתאפשר להם סיום תואר ראשון ושני בארבע שנים. גםתכנית המצטיינים של אוניברסיטת סטנפורד מעניקה מלגות לתלמידים הלומדים במסגרתה (כאן חשוב לציין כי המלגות מגיעות מתרומות ולא מכספי האוניברסיטה). בנוסף, האוניברסיטה האמריקאית עורכת מעין קורס קיץ למצטיינים, שמשכו שלושה שבועות ובמסגרתו הסטודנטים זוכים לליווי צמוד של אנשי סגל בעבודה על התזה.
המעורבות הגדולה בחיי המחלקה מעידה כי המסלול השיג לפחות מטרה אחת, ונדמה שכאן כולם מרוויחים: במחלקה יש מועמדים רבים לתפקידי תרגול ומחקר ו"פקפוק" מאפשר לקיים שיח סוציולוגי שחורג מעבר לגבולות המוניציפליים של ירושלים, דבר שסביר להניח כי מעלה את קרנה של המחלקה אל מול מחלקות ומכוני מחקר חיצוניים. הסטודנטים, מצידם, זוכים לתעסוקה במחלקה או להשתתפות בשיח האקדמי ותרגול של הפרספקטיבה הסוציולוגית (או האנתרופולוגית) במסגרת חוץ-לימודית.
מתוך התצפיות שערכנו ומניסיוננו האישי עלה כי הקורס "הסוציולוגיות שלנו" ממלא תפקיד חשוב במסלול – הוא יריית הפתיחה של המסלול ומייצר קוהורט מגובש יחסית של המשתתפים במסלול. במסגרת הקורס ניתנת תמיכה מסוגים שונים למצטיינים בראשית דרכם וניתנת להם האפשרות לבחון את תחומי העניין שלהם תוך הכוונה למחשבה על עבודת התזה כבר מתחילתו, כלומר, ראשית סמסטר ב' של השנה השנייה. בנוסף, השנה ניצלנו את ההזדמנות הזו, בה כל משתתפי המסלול נוכחים בחדר אחד, להצגת "חוברת סוף שנה ב'" (שהוכנה על-ידי אבידע נתיבי במסגרת פרוייקט זה), הכוללת הנחיות, נהלים, טיפים, המלצות ועצות לקראת המשך הלימודים במסלול. מטרת החוברת והצגתה היה יצירת פורום בלתי-אמצעי של העברת הידע הנצבר מהניסיון שיכול גם לשמש כגורם לפניות בהמשך הדרך.
נראה כי המחלקה התגייסה לשיפור וארגון מחדש של תכנית המצויינות, בהובלתה של פרופ' דרורי. כיום, מטרות המסלול הובהרו – ראשית מבחינת המחלקה וכפועל-יוצא מכך, מבחינת הסטודנטים – ומוצע להם ליווי לאורך כל דרכם
במחלקה, באופנים שונים: פגישות ייעוץ אישיות, הקורס "הכנה לתזה" וסיוע מתלמידי התכנית הבוגרים. יתרה מכך, הסטודנטים בתכנית כיום מיודעים יותר ומודעים יותר להליכים שעליהם לעבור, בעיקר מבחינה אקדמית אך גם מבחינה אדמיניסטרטיבית, ובמיוחד – לקראת מה הם הולכים. אנו מקווים כי העבודה שנעשתה במסגרת פורום תלמידי מוסמך תוכל לשמש כלי נוסף להפיכת התכנית למצליחה, הן עבור הסטודנטים והן עבור המחלקה.