מאת: ניצן רותם ואדם קלין אורן
בחודש האחרון ידע "פקפוק" דיון סוער, נרגש לפרקים, בעקבות כתב-דעה שפרסם אדם קלין אורון אודות תנאי לימודי הדוקטורט במדעי החברה בישראל. התגובות לכתב-הדעה לימדו שהשייכות הלא פתורה של דוקטורנטים למוסדות הלימוד מצרה ומציקה לתלמידי התואר השלישי, לדוקטורים שסיימו לא מכבר וזה מכבר, ולנושאי תפקידים באוניברסיטאות. למדנו שזו שייכות ארעית: לא בני בית, גם לא מסתננים. הדוקטורנטים, במרבית התגובות, מצטיירים כאורחים.
אורחים נוחים, הדוקטורנטים. מחכים להזמנות, שמחים כמעט בכל הכנסת אורחים, משתדלים שלא לשבור חפצי המארח, ותמיד מפנים מהשולחן. ובאמת, כמעט בכל התגובות לכתב-הדעה ניכר סנטימנט השייכות המוסדית, אפילו הערכית, לאקדמיה בישראל. במקביל, בלט כי האוניברסיטאות מעוניינות לשפר את הכנסת האורחים שלהן ולהקל על השהות ארוכת השנים של הדוקטורנטים במוסדות הלימוד.
האירוח מסוכן, מלמד דרידה. נורמת הכנסת האורחים מלוּוה באינספור חוקים. בעל הבית אמנם מקבל את הבא בשעריו, ואפילו מסביר לו פנים, אך האורח נתון תחת "ריבונות המארח" ואינו רשאי לנהוג כרצונו. כללי המקום חלים עליו, והוא נדרש להסתגל אל שפת המקום הזרה. במילים אחרות, המארח – יהא הוא המדינה, או בעל-בית שפועל בחסות המדינה ותחת השפעתה – לעולם לא מקבל את אורחו כפי שהוא. עוד בעומדו בדלת, מצופה ממי שהוזמן להתאים עצמו לחוקי המארח. הכנסת האורחים טראגית, נאנח דרידה, המרחק בין אורח לבין בן-ערובה קצר.[1]
בתגובה לניתוח ב"על הכנסת אורחים", ראוי לעצור ולציין שהאורח איננו בהכרח נוכרי או גולה (ואפילו טפיל, ממשיל דרידה). דוקטורנטים, לדוגמה, הם אוכלוסייה חזקה. חניכים שנהנים מהדרכה אישית מטעם מנחה אחד, לעתים קרובות אפילו שניים. תלמידים שמהווים חלק מהכנסות משק הבית, תולדת מדיניות התקצוב של הות"ת (הועדה לתכנון ולתקצוב במועצה להשכלה גבוהה). משכילים שחשופים לעולם ידע עשיר בדמות ספרים, הרצאות ושיחות רעים. ולבסוף, חוקרים שמחדדים את הידע אותו הם רוכשים ומפתחים ידע חדש.
אמנם אין סיבה להסתוות כבני-בית, וכך לטשטש את יחסי הכוח ("כולנו משפחה אחת", כממרה מקוממת בה נוקטים ארגונים), אבל כדאי להזכיר שדינמיקת האירוח, במשפחה ובמדינה, ועל אחת כמה וכמה בתאגידים ובמוסדות לימוד, היא דינמיקה נעדרת סולידריות. המארח הנדיב כמו גם הכילי, האורח שנוטה ללון כמו גם אורח הכבוד, כל אלו הן דמויות לא עקביות. כל אחת מהן יכולה להגיח בכל עת, ולשוב ולחסות בצל.
נדמה שהדוקטורנטים נהנים מפריבילגיית האירוח, אך קצים בהשלכותיה. ברצונם לשים קץ למחוייבויות המעורפלות של המארח ושל האורח כאחד. הם שואפים לא רק לזכות בתקנים ובשותפות בתקציבי מחקר, אלא גם לקבל גושפנקה לסנטימנט השייכות שהם חשים.
מבעד לתסכול ולציפיות לשינוי הסטטוס של תלמידי התואר השלישי, גילו התגובות לכתב-הדעה של אדם שכדאי לוותר על דיכוטומיית האירוח. יש לבנות שייכות אחרת – בעיקר באמצעים מבניים, מתוך שינוי מוסדי ברמה מדינתית, מוסדית ומחלקתית, כפי שהציע אדם, אך גם באמצעות באי-כוח (agents) שאינם נטועים בתשתיות הארגון. כך, בשנים האחרונות, התרבו יוזמות מקומיות, של חברי סגל (כמו התוכניות שייסד דויד לוי-פאור) ושל תלמידים, בניסיון לשנות מהשטח.
רחש נשמע גם במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה. בתחילת סמסטר החורף פנה לדוקטורנטים ראש המחלקה החדש, גיא סטקלוב, והזמין אותנו לקחת חלק פעיל במחלקה. נדמה שהוסר מחסום: רעיונות שונים, החל בספרית תזות ודיסרטציות וכלה בקורסים לדוקטורנטים, התדפקו על המייל של גיא, וחלקן זכו לתקציב מטעם תכנית "המרחב האקדמי" של הפקולטה למדעי החברה. מאחורי אחת היוזמות הללו עומדים כותבי מסמך זה, שביקשו להציג לאנשי המחלקה – תלמידי תואר ראשון ושני, דוקטורנטים וחברי סגל – מגוון ממחקרי הדוקטורט החשובים שעורכים סוציולוגים ואנתרופולוגים בתחילת דרכם המחקרית, וכך לעודד חגיגה של גומלין מחלקתי בשיתוף התלמידים והסגל. גיא נענה ליוזמה וסייע למימושה, וכנס הדוקטורנטים הראשון של המחלקה נולד. חברי סגל אקדמי רבים הצטרפו לוועדה המארגנת והתנדבו להגיב להרצאות, וחברי הסגל המנהלי נרתמו במרץ להפקה. תלמידי תואר שני פנו אף הם והציעו עזרה. מבחינתנו, ההתגייסות מחממת-הלב של תלמידי המחלקה ושל הסגל הופכת את האירוע, עוד לפני שהתרחש, להצלחה.
האתגרים שמציבה דינמיקת האירוח ניכרים בהרצאות הכנס. הם נוכחים בתכני ההרצאות, אך גם באתיקה של המתודולוגיה. נדמה שהכנסת אורחים היא שאלת מפתח של המחקר האנתרופולוגי והסוציולוגי, לא רק של חיי הדוקטורנטים.
מבחינת התוכן, מצאנו שהרצאות הכנס נעות בין מרכז ופריפריה. המרצים אינם נחים בהגמוניה או בשוליים, אלא מחפשים את אתגר התנועה, מתוך בקשה להבין את המרכז ואת הפריפריה זה מתוך זה. מחיפוש זה נגזר שם הכנס: "ביכורי מחקר – סוציולוגיה ואנתרופולוגיה בתנועה".
מבחינת המתודולוגיה, הלא שהביקור הסוציולוגי – הליכת האנתרופולוג אל חברות, אל יחידים ואל טקסטים – מתבסס על נורמת הכנסת האורחים, הציפייה שהנוכרי יוזמן להכנס אל הבית. בה בעת, המבקר – סוציולוג כאנתרופולוג – מתנער מקטגוריות האורח והמארח. החוקר מבקר מתוך כפל משמעות: אורח ואיש הביקורת. כך הוא מקודד את המארח תחת הצדקות ניאו-מרקסיסטיות בדבר חשיפת יחסי כוח ומתן קול, או בחסות הצדקות פרגמטיות של הבנת המוסדות והשחקנים, על הרפרטוארים שברשותם.
כדאי להרחיב: המילה אורַח משמעותה נתיב או דרך. מכאן ביטויים כמו עובר אורח ואורח חיים. השורש אר"ח מוליד, אפוא, גם את הדרך וגם את ההזמנה להכנס אל הבית. כלומר, את הצעידה (האורחא) ואת העצירה (הארוח). תחת ההקשר המילולי, כוללת הכנסת האורחים את התהייה, ובמקביל לה את הבירור, ההמשגה והטיעון.
הלשון נהדרת, היא מחלצת אותנו מסבך (aporia) הכנסת האורחים שטווה דרידה, הטענה שלא ניתן לממש הכנסת אורחים מסבירת-פנים וכנה. כפילות האר"ח משמעה שאין מקום של קבע בו חלים חוקי המארח. כאשר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה בתנועה, החוקר לא מממש ולא מפר את חוקי הכנסת האורחים. הוא לא משתעבד לכללי המארח, אך גם לא משנה את סדרי ביתו. אין יציבות: התנועה מכרסמת בכללי המפגש, ואף במדרגי ההשתייכות והמחוייבות. אירוח תוך כדי תנועה משתחרר מהכללים שפוגמים בנאורות הכנסת האורחים.
לא אורחים ולא מארחים – ב-6.6, בין 14:00 ל-20:00, בחדר 1708, ישבו יחדיו כל באי הבית בשלושה מושבים, כאשר בכל מושב נשמע הרצאות של דוקטורנטים, ולאחריהן, תגובות של חברי סגל.
במושב הראשון, "פריפריה בעקבות הצלחה", תדבר מיכל סבח על "סלקטיביות בקרב מהגרים: פרספקטיבה מגדרית", גילי המר על "בין דיאלוג לחשיכה: העיוורון כמקרה בוחן לאחרות חברתית", וקית' גולדשטיין על "החשיבות של חברים בתיכון: ניתוח תתי-תרבויות, שימוש בסמים והצלחה בלימודים בארצות-הברית ובישראל". להרצאות תגבנה מיכל פרנקל וורד ויניצקי-סרוסי.
במושב השני, "השתקפויות בין פריפריה ומרכז", יגיבו תמר אלאור ואיתן וילף להרצאות של חגי איתן אודות "יחסים חברתיים במרחבים ציבוריים/עירוניים: אינטראקציות במונית תל-אביבית", איל כץ בנושא "כולנו באותה סירה: הטמפורליות של זהויות על סיפון מגה יאכטות" ואירינה ליאן בדבר "המפגש הבין-תרבותי בשיתופי פעולה בין-לאומיים בין חברות ישראליות וקוריאניות".
את הכנס יחתום המושב השלישי, "הצעות למרכז", במהלכו ידבר גל זוהר על "סינון ומסגור של חלופות למדיניות: המקרה של מדיניות האקטיביזציה ב-OECD", הילה כהן-ניסן על "אסטרטגיות לאיזון בין עבודה לחיים פרטיים/משפחה בקרב מנהלות ומנהלים בתעשיית ההיי-טק בישראל", ירון גירש על "שקיעת הגיבורים: המשכיות ושינוי בתפיסות הגבורה של בני נוער יהודים בישראל", ודנה קפלן על "סקסואליזציה של התרבות והיבדלות מעמדית: הבניית "מיניות-פנאי" ב'מוניטין' ו'לאשה'". לארבעת הדוברים יגיבו גדעון ארן, ישראל כ"ץ ונורית שטדלר. את הכנס נסיים בהרמת כוסית לכבוד מקבלי תואר דוקטורט בין 2010 ל-2012, בלובי המחלקה, אירוע שיתחיל בשעה שמונה בערב.
ביום רביעי הראשון של יוני, ביחד עם שבוע הספר ובסמוך לחג השבועות, הדוקטורנטיות והדוקטורנטים של המחלקה, בעזרת חברות וחברי הסגל הבכיר ובתמיכתם, מארחים את המחלקה לביכורי מחקרם. כל התארים מוזמנים. תרגישו בבית.
[1] דרידה, ז'אק, 2007 [1996]. על הכנסת אורחים. מצרפתית: דניאלה יואל. תל אביב: רסלינג.