מאת: ד"ר יפעת גוטמן

המחקר שלי עוסק באקטיביזם פוליטי השואב לגיטימציה מדגמים ופרקטיקות תרבותיים שגורים. אני בוחנת שלושה אלמנטים בדפוסי הפעולה של תנועות מחאה:

1. שימוש אסטרטגי בצורות זיכרון וייצוג של עבר שנוי במחלוקת, תופעה אותה אני מכנה "אקטיביזם של הנצחה" (Memory Activism);
2. שימוש בפרדיגמות על-לאומיות, כגון "צדק היסטורי" ו"אמת ופיוס", למען קבוצות בשולי החברה
3. ייצור והפצה של ידע נגדי (oppositional knowledge)

בכל המקרים המטרה היא להשפיע על השיח הציבורי ולגרום לאנשים להעריך מחדש את עמדותיהם הפוליטיות אך המודלים שיביא לשינוי הזה שונים מאלו של תנועות חברתיות מסורתיות.  

אני מתמחה בסוציולוגיה של התרבות, זיכרון קולקטיבי, תנועות חברתיות, סוציולוגיה פוליטית, תהליכי פתרון סכסוכים וצדק מעברי, סוציולוגיה של המרחב, ותהליכים גלובליים ועל-לאומיים. המחקר שלי מבוסס על מידע שנאסף בשיטות אתנוגרפיות (עבודת שדה הכוללת תצפיות משתתפות וריאיונות עומק), מחקר היסטורי, וניתוח שיח. פרסמתי מאמרים ב- Memory Studies, International Journal of Politics, Culture, and Society  וב-Parallax .בנוסף, ערכתי את הספרMemory and the Future: Transnational Politics, Ethics and Society  וגיליון מיוחד בנושא“Memory and Terrorism”  של כתב העת Behavioral Science of Terrorism and Political Aggression,

 התחלתי את לימודיי לתואר בוגר בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב והמשכתי שם לתואר שני במחקר התרבות. במחקר התזה עסקתי בתרבות פופולארית ואליטיסטית ובמיוחד במשא ומתן של יצרני תרבות על לגיטימציה משני התחומים האלה כמאבק על מיקומם בשדה (בחנתי את שדות ההוצאה לאור הספרותית והמוסיקה העברית והקלאסית בישראל). במהלך לימודי הדוקטורט בסוציולוגיה בניו סקול בניו יורק, גיליתי עניין בקשר שבין אופני הבניית העבר ודמיון העתיד לקיבוע או שינוי זהויות, דעות וטיעונים פוליטיים בהווה. בעבודת שדה שערכתי באתר גראונד זירו בניו יורק באביב 2006, שהחלה חודשיים לפני והסתיימה חודשיים אחרי תחילת הבניה של מוזיאון לאומי, מגדל מגורים ומרכז עסקי במקום, שוחחתי עם מבקרים, עובדים ומפגינים על ההנצחה של אירועי ה-11 בספטמבר. ריבוי הדעות והקישורים בין סיפור אירועי העבר במקום להקשר הפוליטי בהווה ("המלחמה בטרור" לאחר שנתגלה כי לא היה בידי עירק נשק להשמדה המונית) והעתיד המדומיין כנובע מהם בלטו לנוכח נוקשות הנראטיב של התערוכה הניידת הרשמית באתר אז. עם זאת, משהחלה הבניה ועמה קיבועה של גירסה אחת לאירועי העבר, הריבוי נעלם והמפגינים עברו לאזורים אחרים בעיר.

 באותה שנה, בסמסטר קיץ בקרקוב, פולין, נחשפתי לסוג אחר של עיסוק בעבר מתוך הקשרים פוליטיים בהווה ותקוות לשינוי עתידי. קבוצות צעירות של פולנים, אוקראינים, לטבים וכדומה שאינם יהודים, מתנדבות לשקם ולשפץ אתרים ששימשו קהילות יהודיות לפני מלחה"ע ה-II, כמו בתי כנסת ומקוואות, כדי להפכם לאתרי הנצחה ו/או להחזיר אותם לשימוש כלשהו. "פעילי הנצחה" אלה מסמנים במרחב שהוא חלק מחיי היומיום של התושבים חלקים מעבר שרבים במדינותיהם היו מעדיפים לשכוח. מטרתם היא להעשיר את הדיון הציבורי וליצור חברה טובה וסובלנית יותר בעתיד באמצעות הכשרת מקום בזיכרון הקולקטיבי הלאומי לעבר היהודי שהחל אט אט לעלות אחרי נפילת הקומוניזם.

 בעבודת הדוקטורט שלי עקבתי אחר שלוש קבוצות של פעילי הנצחה באתר שונה: אקטיביסטים יהודים ופלסטינאים בישראל העוסקים מאז 2001-2002 בתיעוד והפצת זכרונות של פלסטינאים מכפריהם ושכונותיהם לפני ובמהלך 1948. כדי להפיץ תוכן כה שנוי במחלוקת, הקבוצות, זוכרות,אוטוביוגרפיה של עיר, ובלאדנה, שואבות לגיטימציה ממקורות מקומיים – פרקטיקות זיכרון מוכרות מאוד לישראלים: הסיור בארץ והעדות;  ועל-לאומיים: תחומי השיח של צדק היסטורי ואמת ופיוס. מצאתי בין היתר כי בשל הסלקטיביות של המשתתפים בפעילויות הקבוצות, הלגיטימציה תורמת בעיקר לסיום תהליך של לקיחת זהות פוליטית רדיקלית ובנית קהילה של פעילים, אך אינה משתמרת מחוץ לחוגים אלה. ממצא נוסף הוא שבסכסוך מתמשך, ייצור והפצת ידע על העבר השנוי במחלוקת עשויה לאו דווקא להעשיר את הדיון הציבורי כהנחת הפרדיגמות העל-לאומיות שהוזכרו, אלא דווקא לצמצמו. במקום שידע רב יותר על העבר השנוי במחלוקת יוסיף כוח לקבוצה המודרת או יתרום להכללתה בזיכרון הקולקטיבי, הפצת זכרונותיהם של פלסטינים מ-1948, יחד עם גורמים נוספים ובהקשר החברתי-פוליטי של שנות ה-2000, לוותה בסופו של דבר בצמצום זכויותיהם בישראל עם האיסור של המדינה לממן הנצחת האירועים הידוע כ"חוק הנכבה" של ח"כ אלכס מילר.

 בשנה האקדמית תשע"ב אני פוסט-דוקטורנטית של קרן ליידי דייוויס במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. המחקר הנוכחי שלי עוסק בהשוואת תפקידם של פעילי הנצחה בתהליכי פיוס ופתרון סכסוכים באירופה, בעיקר בין מקרים של סכסוך מתמשך למקרים של בתר-סכסוך (post-conflict). אשמח לשוחח על נושאים אלה ואחרים עם המתעניינים במחלקה. yifat.gutman@mail.huji.ac.il