מאת: שגיא גינוסר

"מוּגבלות שפתי היא מוּגבלות עולמי"

ויטגנשטיין, 'טרקטטוס', 1922

השפה היא כלי העבודה שלנו. במובנים רבים האקדמיה קיבלה על עצמה את עליונות השפה והטקסט הכתוב. לא אתייחס כאן למציאות המתריסה נגד גישה זו כפי שעולה מתוך תרבויות שבהן הפרקטיקה, הפעולה, קודמת לשפה ולדברים כפי שהם נאמרים ובכירה מהם. אבל גם אם נקבל זאת וגם אם לאו, הרי השפה היא כלי העבודה שלנו ולכן עלינו להתייחס אליה, בכל שלבי המחקר שלנו. שפה אינה רק הכתיבה, היא אינה רק השיח המקצועי או השדה הפוליטי שבו אנו פועלים, השפה היא כלי התקשורת הבסיסי שלנו וטכניקת המחקר הטריוויאלית ביותר שלנו בשדה.

עבודת שדה באנתרופולוגיה תחילתה במעבר לשדה, ומעבר זה הוא ראשית מעבר שפה. תחילתו בהשקעה המתמשכת "בבית" של לימוד סיזיפי וארוך של השפה החדשה, והמשכו בגילוי, מיד עם ההגעה לשדה, עד כמה הידיעה היא חלקית, עד כמה גדול הפער שבין לימוד שפה סטרילי לבין מציאות חיה ובועטת של להגים שונים וסגנונות דיבור מגוונים.

כך גם היה במקרה שלי. ההתמודדות שלי עם שפות שונות הייתה אולי החוויה המרכזית והקשה ביותר בהגעה אל השדה. אני חוקר בעמק במדינת ג'אמו וקשמיר שבמערב ההימלאיה ההודית, באזור עתיר שפות או דיאלקטים, תלוי את מי שואלים (כמו שאמר הבלשן היידי ויינריך: "שפה היא דיאלקט עם צבא וצי").1 בהודו, שגבולות מדינותיה נקבעו על בסיס קווים לינגוויסטיים, ישנן עשרות שפות שונות (או דיאלקטים). במקרה של המרחב שבו אני חוקר – ההימלאיה על עמקיה המבודדים – השפה משתנה כל מספר קילומטרים. לפני הגעתי לשדה למדתי הינדי, שפה שאני עדיין נאבק על שליטה מסוימת בה, וגם זה היה סיפור לא פשוט. לימוד השפה עבור האנתרופולוג הוא חלק מעיצובו כחוקר והוא חשוב ומרכזי לא פחות משיעורים מחכימים בתיאוריות אנתרופולוגיות קלאסיות ועכשוויות. מוזר הוא איפוא שאי-אפשר היה שלימוד זה יחשב לצורכי מחקר בתארים המתקדמים ולא נעשה כל ניסיון לעודד לימוד כזה על אף מרכזיותו למחקר. ובכל זאת למדתי שפה לא אינטואיטיבית זו.

הינדי, השפה הרשמית של צפון הודו אינה השפה בה מדברים בשדה המחקר שלי. בעמק בו אני חוקר מדברים שפה מקומית, אוראלית לגמרי, שאינה נהירה למי שגר מחוץ לעמק, וגם אין מי שמלמד אותה. עבור הודים, ידיעת מספר רב של שפות היא דבר רגיל, ולמעשה, מובן מאליו. אדם יידע את שפת המקום (שהיא לרוב לא-כתובה), קרוב לוודאי שגם שפה לא-כתובה שכנה, וכן את השפה של הרוב במרחב ואת שפת הקולקטיב הדתי שאליו הוא משתייך (הינדי להינדו ואוּרדוּ למוסלמים). כל אחת מהשפות הללו שונה מהאחרת במידה שאינה מאפשרת הבנה הדדית. כך יוצא שאמנם ידיעת הינדי עוזרת מאוד להסתדר ולהבין מילים והקשרים מסוימים, אך אין היא תחליף לידיעת השפה המקומית. אז מה עושים עם שפה אוראלית המדוברת בעמק אחד בלבד בתת-יבשת שבה אלפי דיאלקטים שונים? אכן "huge matzoh ball". אני, למזלי (כי תמיד צריך מזל בעבודת שדה), מצאתי מישהו לדבר איתו גם אנגלית. מה שלא מונע ממני כלל ועיקר את המאבק היומיומי המתמיד והבלתי פוסק עם השפה – להבין את מה שאנשים אומרים, בדרך שבה הם אומרים את זה, במגוון הדרכים שבהן שפה מקומית מתבטאת.

נסיונותיי לייצר שיטתיות והסדרה של השפה נתקלים בשדה בלא מעט מבטים משתאים לנוכח המאמץ הסיזיפי של לימוד עצמי של השפה, מלווה באמירות בנוסח: "מה לעזאזל עושה פה אדם שאינו פילולוג כלל ועיקר, שהתעניינותו לאורך השנים הייתה בעיקר בטקסים שלנו (...ולזה כבר התרגלנו...) בניסיון מתמיד לפצח את השפה הלא הגיונית שלנו?", ולכך מתווספת העצה: "אל תנסה להבין אותה, היא תערובת של שפות שונות... למה לך?". ובכל זאת אני מנסה.

לנוכח מורכבות זו של המתודולוגיה בשדה מדהים היה לי לגלות עד כמה דל ומועט מה שנכתב בהקשר הזה באנתרופולוגיה לאורך השנים. הדיסציפלינה שהיא מניפת דגל הרפלקסיביות במחקר החברתי, כל כך מודעת לעצמה, עסוקה עד קיצוניות בדיון בסוגיות כבדות משקל הנוגעות לתהליך המחקר והכתיבה, למקומו של החוקר/ת ביחס לנחקריו/יה. אך היא מתעלמת או מסתירה, כך נדמה, שאלה יסודית כל כך בדבר האופן שבו מושג הידע ברמתו הישירה והבסיסית ביותר – כיצד הוא מופק, ממש בצורתו ההיולית, הראשונית, המיידית? במילים אחרות, באלו מילים מתנהל המחקר? באיזו שפה? ועל ידי מי – האם החוקר נמצא שם לבד, או שיש איתו מתורגמנים, עוזרי המחקר המתרגמים לו את השדה, ואם כן אז מה מקומם במערך הסבוך של הבנת השדה?2

הרפלקסיביות מתגלה אם כן במוגבלותה. השפעת החוקר על השדה - בוודאי; ההשפעה של המקום ממנו בא ומיקומו הסוציו-פוליטי – חשוב; חייו הפרטיים – הכרחי; אבל איך נעשה המחקר? מהי הטכניקה הפשוטה, הבסיסית כל כך, היינו, דרכי התקשורת של החוקר בשדה, שאלה שהיא שנייה אולי רק לעצם נוכחותו בשדה? זה לא, עד כאן.

האנתרופולוגים המקומיים, אלו של הבית, דומה שהצליחו לעקוף את מורכבותו של מכשול השפה, שכן הם נדרשים 'ללמוד שפה אחרת במילותיה של שפת אימם'. 3 אולם זהו טרייד-אוף שבמסגרתו יתכן כי הם מאבדים משהו מכוחה היצירתי של האנתרופולוגיה הנובע דווקא ממעבר זה, שאינו רק מעבר טכני דוגמת Shift-Alt. ייחודה של הדיסציפלינה מצוי במעבר של החוקר/ת מעולמו/ה ובכניסתו/ה אל עולמו/ה של האחר/ת, אל מרחב תרבותי בו הם נדרשים להתחיל לבנות את עולמם מאפס. המעבר הזה אל עולם אחר, שבו כל הנחות היסוד מתערערות והאנתרופולוג מוצא את עצמו על סיפּה של מציאות זרה הוא קשה מסיבות שונות ובדרכים שונות, אך בראש ובראשונה, ובאופן הטריוויאלי ביותר, הוא מצויין ומוגדר על ידי השפה. אלא שזהו גם סוד קסמה ומקור כוחה של האנתרופולוגיה. דווקא בחזית הרחבה, היומיומית והבלתי פוסקת של מאבק התרגום, על כל רבדיו, דווקא בחזית קשה ולעתים אכזרית זו, נוצר ומתממש התוצר האנתרופולוגי המשמעותי - תרגום קרוב ואינטימי של השדה.

דברים אלה נועדו לנסות לשפוך אור על פן בעבודת השדה האנתרופולוגית "הקלאסית" (יש דבר כזה?), שדומה שעיקר האנתרופולוגיה המקומית אולי פחות מודע לו. מעבר להעלאתם אל פני השטח, יש פה משום פתיחת צוהר לדיון רחב יותר בהבדלים ואולי בפער שבין שני סוגי אנתרופולוגיות אלה, שביום מן הימים אולי נשוב אליו.

 

1   במקור ביידיש: "אַ שפּראַך איז אַ דיאַלעקט מיט אַן אַרמיי און פֿלאָט".

2   יוצאת דופן היא הדוגמא של האנתרופולוגית אן גולד שחקרה ברג'סטן וכתבה או למעשה ערכה את מה שכתב מי  שהיה עוזר המחקר שלה.  

3   Judith Okely’s -  'The Traveller Gypsies'

 

שגיא גינוסר הינו דוקטורנט במלחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בירושלים (מלגת הנשיא). הוא כותב על גורו של מדיומים-מרפאים במערב ההימלאיה ההודית, בהנחיית פרופסור דון הנדלמן ופרופסור דוד שולמן (מדע הדתות ולימודי הודו).