מאת: עידן סימון

בתקופה האחרונה לקחתי חלק בחגיגה הדמוקרטית של הבחירות לאגודת הסטודנטים. במהלך המירוץ ובמיוחד אחריו צפו בי מחשבות ותובנות חברתיות על תקופת ההתמודדות.

ראשית, למרות כל הסיסמאות והקמפיינים של התאים השונים, תחושתי לאורך כל התקופה הייתה שהקשרים האישיים הם המשמעותיים בהצבעה – סטודנטים מחליטים האם להצביע, ולמי להצביע, קודם כל לפי הקשרים הקיימים והיכרותם האישית עם המתמודדים. זאת מכיוון שמדובר בבחירות בתוך החוגים שהיקפם מצומצם יחסית.

הפוליטיקה, קטנה והתנדבותית ככל שתהיה, מתבססת על הקשרים החברתיים הקיימים ועל הרחבתם, על מנת לצבור קולות. המתמודד צריך לממש (To capitalize) את הקשרים החברתיים שלו למטרה תועלתנית, וחבריו וחברותיו נדרשים לתת לו את קולם. אם לא יעשו כן, יאכזבו את חברם ויסתכנו בפגיעה בקשר. הקשרים החברתיים מגיעים למעשה לנקודת מבחן, והחברים נמדדים בהצבעתם וגם בשכנוע מצביעים אחרים. אני, באופן אישי, "מימשתי" באופן זה קשרים שצברתי בשנה וחצי האחרונות, קשרי ידידות אשר נוצרו זמן רב לפני ההחלטה להתמודד בבחירות.

הבחירה במועמד מסויים, במקרים בהם אנשים צריכים לבחור בין שני חברים טובים המתמודדים, עלולה להרוס את הקשר עם המועמד השני. מנסיוני, מצבים שכאלו הובילו לחיכוכים ולתחושת מיאוס – על מנת להבטיח את ההצבעה עבורי, נאלצתי להציק לחברים ושותפים לספסל הלימודים, עד שכבר נמאס להם מהבחירות לאגודה בכלל וממני בפרט.  ניתן לראות בכך "זיהום" מסויים של הקשרים, מכיוון שסביר להניח כי חלק מפעולות העבר שלי נראות כיום בעיני אותם אנשים כניסיונות להרוויח את קולם, וייתכן שגם פעולותיי העתידיות ייחשדו כנובעות ממניעים פוליטיים ולא ממניעים חברותיים.

שכנוע סטודנטים להצבעה מצריך פעולת חליפין כלשהי. לא מדובר בשוחד כמובן, אלא בכך שהמתמודד מבקש מהמצביעים את קולם, ובתמורה מבטיח לעזור להם אם ייבחר. העזרה כוללת פתרון בעיות פרטניות, העלאת רעיונות בפני החוג, הבאת תלונות הסטודנטים בפני הסגל ועוד כהנה וכהנה. מבחינת הסטודנט/מצביע זוהי מעין השקעה לטווח ארוך לפי גישת החליפין – אעזור לך עכשיו בתנאי שתעזור לי אחר כך. כך נשמר האינטרס של שני הצדדים.

מכיוון שההתמודדות אינה רק אישית, אלא גם קבוצתית, נוצרה מתיחות בין המתמודדים מתאי הסטודנטים השונים, למרות שרובם אינם מכירים אחד את השני וחלקם אף לומדים ומתמודדים בחוגים נפרדים. אחד הניסויים המוכרים בפסיכולוגיה חברתית הוא הניסוי של שריף שיצר תחרות בין קבוצות ילדים במחנה קיץ. מחקרו הראה כי תחרות על משאבים מצומצמים, שרק צד אחד יכול לזכות בהם, יוצרת קונפליקט עז בין הקבוצות. כמו כן, הוכח בניסויו כי תחרות כנגד קבוצת חוץ מגבירה לכידות פנימית בתוך הקבוצות השונות. מנסיוני, החוויה של ההתמודדות בתוך מסגרת קבוצתית מגבשת בין אנשים השואפים לאותה מטרה, גם אם אין ביניהם היכרות מוקדמת. בסוף המירוץ חשתי קירבה לחברי התא שבמסגרתו התמודדתי. המתח במטה בעת הקראת תוצאות הבחירות היה כמעט קשה מנשוא – כל אחד דאג האם יבחר, אך גם שמח בניצחונם של חבריו, או נעצב עבור אלו שלא נבחרו. רק עכשיו, כאשר המולת הבחירות נרגעה, ולאחר שפשטנו את חולצות התאים המיוזעות, שככה המתיחות שהתקיימה בין המתמודדים ובין התאים, והקמפוס חזר לחייו המנומנמים.

התובנה המשמעותית ביותר מבחינתי מהבחירות הללו היא שמירוץ לאגודת הסטודנטים דורש פעולה אגואיסטית למטרה אלטרואיסטית. תפקיד הנציג לא זוכה לתגמול כספי ועבודתו התנדבותית. הנציג ניצב באמצע מרובע מורכב ומסובך – הסטודנטים, החוג, אגודת הסטודנטים והנהלת האוניברסיטה/דיקנט. קידום היוזמות, ההצעות ופתרון הבעיות דורש לא מעט זמן, התרוצצויות וכאבי ראש. אם לקשר זאת לקורס של גד יאיר  על קודים ישראליים עמוקים, הנציג הוא ה"פראייר" שפועל למען חבריו, ועוד מתנדב לעשות זאת.

אז מה הדלק המניע את כמות המתמודדים הגדולה - 150 מתמודדים על 45 תפקידי נציג בהר הצופים? רוב המתמודדים שהכרתי בחודש האחרון, ללא קשר לשיוך התאי שלהם, ניגשו להתמודדות מתוך אידיאלים חברתיים – לשפר את מצב הסטודנטים, לחזק ערכים מסויימים בתוך האוניברסיטה, לשנות דברים המציקים להם ולחבריהם, לחזק את החיבור בין הסטודנטים לעיר ועוד מטרות רבות ומגוונות. בבסיס המטרות הללו עומד בעיקר "האחר" או החבר ללימודים, שאם לא כן אותם סטודנטים היו מתמקדים רק בדברים החשובים והנוגעים להם אישית. במקביל לפעולה האלטרואיסטית, דורשת פעולת ההיבחרות מהלכים אגואיסטיים – לשכנע אנשים בטיבך, בדרכך ובמטרותיך, לממש קשרים חברתיים קיימים, להציק לחבריך על מנת שיצביעו, לבקש טובות, לדבר מול כיתה ולנסות "למכור" את עצמך באופן משכנע... אלו פעולות הדורשות התמקדות באגו ובעצמי. על מנת לשווק את עצמך כראוי יש צורך בביטחון עצמי רב. ההנחה כי אתה ראוי יותר ממועמד אחר היא אגואיסטית, אך הרצון לשרת בצורה טובה את שאר הסטודנטים הוא אלטרואיסטי במהותו.

במהלך המירוץ חושב המתמודד בעיקר על הניצחון – התחרות העיקשת על ההיבחרות עומדת לנגד עיניו, הצד התחרותי באדם מתעורר ופעולות השכנוע והעידוד להצביע נהפכות נמרצות יותר ויותר. ההפסד מפורש ככישלון אישי או אכזבה, והניצחון נזקף כהישג אישי וחיזוק לאגו. יום לאחר הבחירות, הנציג מתעורר ומגלה שכולם מכירים את שמו ומגוון בעיות צצות ועולות לטיפולו. כך, לבסוף, יפעיל המניע האלטרואיסטי את הנציג עד הבחירות הבאות, בהן ישתמש בהישגי העבר כדי לפאר את שמו ולנסות לזכות שנית.

 

עידן סימון הינו תלמיד שנה ב' בתואר הראשון במחלקה, הלומד במקביל במסגרת המסלול החדש והמואץ לתואר השני. בבחירות האחרונות הוא נבחר לאחד משלושת נציגי החוג לסוציולוגיה באגודת הסטודנטים, לצד מיכל שטרנברג ושי בן-עמי.