מאת: לירון שני ונעם קסטל

גם אם מעולם לא נחשבה האנתרופולוגיה בישראל כתחום לימודים ודעת מרכזי, הרי שהשנים האחרונות מתאפיינות בצמצום נוסף של ההכרה הכללית בערך הידע המחקרי שהצטבר במסגרתה. השאלה שנהוג היה לשאול בעבר:"מה זה בעצם אנתרופולוגיה" בשיעורי מבוא באוניברסיטאות ובשיחות סלון, התחלפה כיום ב:"למה זה טוב" או "למה צריך את זה", שהרי אנתרופולוגיה בעיני הכלל משמעותה שוטטות ביער טרופי בחברת "פראים".

היעדרותו של הידע האנתרופולוגי המקומי מהמרחב הלא-אקדמי בישראל בולטת במיוחד בתקופה של מחאות חברתיות וכלכליות- כשקהל רחב ואקדמאים מתחומי מדעי החברה מנהלים חלופת רעיונות ערה, בנושאים בהם יכולה האנתרופולוגיה המקומית לתרום לדיון האינטלקטואלי. מיהם בעצם האנתרופולוגים המוכרים כיום לציבורים שמחוץ לקמפוסים ולמחלקות בישראל? את מי ראינו או שמענו לאחרונה משתתפים בדיון באחד מכלי התקשורת או בפורום לא-אקדמי אחר? נכון, ישנם כמה כאלה, אך רוב הסיכויים שהעלינו כולנו את אותם שלושה-ארבעה שמות. לעתים, באופן מעורר תהייה, אפילו הם אינם מוצגים כאנתרופולוג/ית אלא בכובע מקצועי אחר. ראו, לשם ההשוואה, את רשימתם המתארכת של אנתרופולוגים שפרסמו באתר ה-Huffington Post.

בספרה, הסוקר את תולדות האנתרופולוגיה בישראל, מצביעה אורית אבוהב על השוליות של הדיספלינה בישראל. ואכן, ניתן למצוא דוגמאות רבות להעדר העניין באנתרופולוגיה בארץ. למשל, בנתוני חיפוש המונחים "Anthropology" ו"אנתרופולוגיה" בישראל במנוע החיפוש גוגל (להשוואה בין ישראל לארה"ב ראו נתונים בסוף העמוד) בזמן שפוטנציאל ההיחשפות לאירועים הקשורים באנתרופולוגיה ברשת לא השתנה, מידת העניין והחיפוש הפעיל של גולשים בישראל אחריה פחתה. מזוית אחרת ניתן לראות כיצד האנתרופולוגיה הישומית בישראל, אשר לה פוטנציאל לפרוץ את מגדל השן, לא הצליחה לתפוס באופן נרחב בישראל, למרות קיומם של מספר אנתרופולוגים הפעילים בארץ בתחום זה.

דוגמאות אלו ואחרות מחזקות את הטענה בדבר חוסר השפעתה ונוכחותה של האנתרופולוגיה מחוץ לקמפוסים וכתבי העת בישראל. עיקר טענתנו, מעבר לסטטיסטיקות ולנתונים היבשים, הוא שרוב הקבוצות והציבורים מחוץ לאקדמיה אינם מודעים ואינם נחשפים למחקר האנתרופולוגי הפורה והרב ולידע שהצטבר באמצעותו.

במבוא לספרם Popularizing Anthropology מ-1996, מצביעים  MacClancy ו-McDonaugh  על שני גורמים המקשים על תהליכי פופולריזציה של האנתרופולוגיה: האחד הוא חשש של החוקרים עצמם מכך שמחקר של שנים ירודד לכדי משפט פשטני, וחמור מכך, שייעשה בעבודתם שימוש לא ראוי בידי אחרים. הגורם הנוסף, והמוכר יותר במחוזותינו האקדמיים, קשור לשאלות של קידום מקצועי, ולעובדה (המצערת, לפחות במידת מה) שעתידם המקצועי של אנתרופולוגים, כמו של חוקרי חברה אחרים, אינו קשור במידת הקריאה וההיחשפות שלהם לציבור. במלים אחרות, הציבור הרחב אינו קהל היעד של רוב האנתרופולוגים. אל מול שני הגורמים כבדי המשקל עולה השאלה מדוע בכל זאת, אם בכלל, נכון להשקיע בהעמקת היכרות ציבורית וחשיפה של האנתרופולוגיה מחוץ לכותלי האוניברסיטה.

MacClancyו-McDonaugh מספקים שתי סיבות כאלה, רלוונטיות מתמיד גם בהקשר המקומי והעכשווי: הסיבה האחת נוגעת בצורך של האנתרופולוגיה להתמודד עם איומים גוברים עליה כתחום דעת ומחקר- לאור הקשר הגובר בין העמים והתרבויות ומן השינויים המתחוללים בעקבותיהם. באותה נשימה מזכירים השניים גם שינויים באקדמיה פנימה, כמו צמיחתם של תחומים חדשים ומשיקים, כגון לימודי תרבות, המאיימים על ההכרה ברלוונטיות קיומה של האנתרופולוגיה כדיסציפלינה.

הסיבה הנוספת, המהדהדת בקול גדול את משבר הייצוג, נוגעת בהבנה כי האקדמי והפופולארי, אינם קצוות סותרים. זאת למרות שפעמים רבות הם מוצגים כך בידי שחקנים בעלי עניין ביצירת חזות הדיכוטומיה. ההבדל בין האקדמי לפופולארי, מציעים הכותבים, אינו חייב להיות מדרון של התערערות האיכות המחקרית. במקום תפישתו כדיאלוג פטרוני, יש לראות במעבר בין האקדמי לפופולארי מרחב לדיאלוג פרודוקטיבי: "אם לא ניקח ברצינות את הכוח, המקום והמשמעות של אנתרופולוגיה פופולארית, אנו עלולים לאבד את היכולת לדון בעמדה האינטלקטואלית שלנו בעולם הרחב".

 

בהקשר מקומי

לסיבות הפרופסיונאליות והאנוכיות בזכות הפופולריזציה של האנתרופולוגיה, נבקש להוסיף גם מחוייבות ערכית לתמיכה בהבנת האחר, ראייה רלטביסטית ופיענוחם של אינטרסים ומנגנונים חברתיים לא גלויים. ניתן לטעון כי המקרה הישראלי משקף משבר מתמשך של הדיסציפלינה כולה. צודקים אלו הטוענים כי ברוב העולם נותרו רק מרגרט מיד, 80 שנים לאחר פרסום Coming of age in Samoa, וקליפורד גירץ, הפנים המוכרים של האנתרופולוגיה. לכך מצטרפים נתונים ממדינות אחרות (כמו אוסטריה, סין, טורקיה או איטליה) שמרמזים על עניין נמוך עוד יותר באנתרופולוגיה לעומת ישראל, או העימות בנוגע למדעיותה של האנתרופולוגיהבאגודה האנתרופולוגית האמריקאית. אולם, דווקא על רקע המשברים שעברו ועוברים על האנתרופולוגיה בעולם, תהא זו טעות, לדעתנו, להתעלם

מן הרלוונטיות של הידע האנתרופולוגי להקשר המקומי-ישראלי. דומה שאין נושא בתוך הפלונטר הישראלי שבו לא נצבר ונוצר ידע אנתרופולוגי בעל ערך; יחסים ויחסי כוח בין קבוצות, הון וגלגוליו, סמלים, טקסים, צבא, איכות סביבה – קשה יהיה לאתר דיון ציבורי אחד בו בו לא ניתנה לאנתרופולוגיה היכולת להרים תרומה ייחודית. דווקא בחברה עמוסה בחיכוכי קבוצות וזהויות מזה מספר דורות, חברה של מהגרים, שסעים, התנגשות ערכים והחלפתם, דווקא שם אמורה ויכולה האנתרופולוגיה לתרום מניסיונן, ומטעויותיהן, של קבוצות להבין קבוצות אחרות. דווקא בהקשר הישראלי יכולה האנתרופולוגיה להוסיף הבנות ייחודיות, שאינן מצויות בתחומי מדעי רוח וחברה האחרים, בזכות מעבריה התמידיים בין השדה והתיאוריה. המחקר האנתרופולוגי בישראל טעון במטען אינטלקטואלי יקר ערך לחברה בישראל. באופן פרדוקסאלי, הכרתם של האנתרופולוגים בישראל בחשיבות חשיפת הידע שהם מפתחים, היא הדרך העיקרית להבטיח את המשך הרלוונטיות שלו.

 

אז מה עושים?

לפני כמה חודשים החלה לפעול קבוצה של חברים, בשיתוף עם האגודה האנתרופולוגית, לשינוי המצב והגברת היכרותם של אנשים וקבוצות מחוץ לאקדמיה עם האנתרופולוגיה וביטוייה בישראל. הדגש של ההתארגנות מושם על הפן המעשי ובמסגרתה הועלו, עד כה, היוזמות הבאות:

• הכשרת מרכז במבנה קיים או חדש, שבו תתקיימנה פעילויות בעלות אופי מגוון: תערוכות, הרצאות, ימי עיון וסדנאות; במקום יפעל מרכז מידע וחדר עיון של ספרות בנושאי תרבות; יהיו בו אמצעים של טכנולוגיה מתקדמת לאיתור מידע ולשימורו. קהל היעד יהיו חוקרים, סטודנטים, והקהל הרחב.
• הקמת מאגר של אנתרופולוגים בישראל, שישמש לייזום סדרות של הרצאות אנתרופולוגיות במוסדות חינוך ותרבות (במסגרות פורמאליות וא-פורמאליות), להפצת רשימת מומחים לכלי תקשורת ישראליים ומקור לחיפוש לגופים שונים. הרשימה תישלח בדואר לגורמים בעלי עניין ותפורסם באתר האגודה האנתרופולוגית. המעוניינים להצטרף למאגר מוזמנים לרשום את עצמם בטופס המצורף בסוף הכתבה, ולהעביר אותו למכרים.
• יצירת תוכן אנתרופולוגי נגיש ומזמין ברשת האינטרנט (יתכן באתר האגודה האנתרופולוגית)  שיכלול: הרצאות קצרות, בלוג אנתרופולוגי, מאמרים נגישים, קטעי אודיו ועוד.

 המעוניינים להצטרף ליוזמות הקיימות או להעלות (ולסייע ביישום) רעיונות חדשים מוזמנים ליצור קשר בדוא"ל: liron.shani@gmail.com