check
בין חזירים לפוליטיקה – על אנתרופולוגיה, סביבה והיחסים ביניהם | פקפוק

בין חזירים לפוליטיקה – על אנתרופולוגיה, סביבה והיחסים ביניהם

מאת: לירון שני

מה הקשר בין שרפות באינדונזיה, תיירות בדרום צ'ילה, ועידה בין-לאומית בקופנהגן, הידלדלות הדיג במקסיקו, התבגרות מינית מוקדמת בסין, מים מינרליים מפיג'י, מלחמות אזרחים במזרח אפריקה ושמן זית בישראל? כל אלה ועוד רבים אחרים הם נושאים למחקר במפגש בין אנתרופולוגיה לסביבה. 

המאמר שלפניכם הוא מאמר סקירה, וככזה הוא מלא בהפניות, בשמות ובנושאים. כמאמר סקירה הוא גם כללי מאוד ולא מספיק מעמיק. אך עדיין, במאמר זה אנסה לתת טעימה, ממש רק על קצה המזלג, של מגוון הנושאים, הכיוונים וההתרחשויות במפגש בין האנתרופולוגיה והסביבה, אחד התחומים המתפתחים כיום.

אחת הקהילות (Section) המתרחבות ביותר בשנים האחרונות בתוך האגודה האנתרופולוגית האמריקאית, היא קהילת אנתרופולוגיה וסביבה (Anthropology and Environment Society). זהו רק מדד אחד לעלייה בהתעניינות בקשר שבין אנתרופולוגיה וסביבה. לא תמיד זה היה כך. עד לא מזמן הייתה האנתרופולוגיה של הסביבה (environmental anthropology) ענף צדדי וזנוח באנתרופולוגיה העולמית. מפריחה גדולה בשנות השישים והשבעים חלה דעיכה בהתעניינות בתחום, שנשאר קפוא (יחסית) בשנות השמונים והתשעים, עד הפריחה בעשורים האחרונים. 

 

על פרות וניגודים– שורשי המחקר האנתרופולוגי על הסביבה

מראשית התפתחות האנתרופולוגיה כדיסציפלינה מחקרית, היא נתנה את דעתה לסביבת המחיה של הנחקרים ולהשפעתה על התרבות והחברה. עבודותיהם של מורגןפרייזרבועזמלינובסקי ואחרים מלאות בתיאורי טבע ובניתוח ההשפעה של סביבת המחיה על התגבשות של מוסדות חברתיים, טכנולוגיות וקשרי שארות (עם הבדלים ניכרים בדגש ובמשמעות שהם נתנו ליחסים בין הסביבה לחברה – אבולוציה, יחסיות, פונקצויליזם וכו').[1]דוגמה קלאסית לכך היא מחקריו של אוונס פריצ'רד (לא אחד המזוהה עם הסביבה) עלשבט הנואר בדרום סודן של שנות השלושים של המאה הקודמת והדרך שבה הוא בחן את ארגון החברה באמצעות מושגים מהסביבה, כגון הבקר והנוף שמסביבם. אך הטבע והסביבה בניתוחים אלו (ורבים אחרים) היו נפרדים מהאדם, קטגוריה שונה שתפקידה היה להסביר את החברה ואת התרבות האנושית, ולא ממש את הקשר בינם לבין הטבע שסביבם.[2]

תפיסה דומה ליחסים בין הסביבה לאדם הייתה סביב השאלה של טבע ותרבות, שאלה קלאסיתבאנתרופולוגיה. כפי שכולנו למדנו במבוא (אני מקווה), לפי גישתו הסטרוקטורלית של לוי-שטראוס (Levi-Strauss), כל תרבויות העולם חולקות מבנה עומק משותף המתגלה כאשר מקלפים את שכבות פני השטח, אותה שונות תרבותית, המכילה את המיתוסים, את האמונות ואת החוקים של כל תרבות, ומגלים בבסיס התרבות את הניגוד הבינארי שבין התרבות ובין הטבע. לוי-שטראוס וממשיכיו טענו שהתרבות האנושית כולה מלאה במאבקים של התרבות לשלוט, לעצב ולתרבת את הטבע.

אבל חוקרים אחרים רואים בתפיסה המפרידה בין התרבות לטבע תפיסה מערבית-מודרנית, ובראייה האוניברסאלית שלה, תפיסה אתנוצנטרית. מיראן סטראתרן (Strathern) לדוגמה, טענה שבקרב שבט ה-Hagen בגינאה החדשה מתקיימת הבחנה בין הפראי לביתי, אך זאת אינה הבחנה שאפשר לשייכה למושגים המערביים של טבע ותרבות. יתרה מזו, תרבויות כדוגמת ה-Huaorani באקוודור, אשר בעבר היו הטבע והתרבות שלובים בתפיסת עולמם, אימצו את התפיסה המפרידה ביניהם בעקבות חשיפה לתרבות המערבית. כך גם לפי ברונו לאטור (Latour), הטוען שההפרדה בין הטבע לתרבות היא הכרחית לצורך קיום המודרניות.

 

שיווי משקל, טכנולוגיה ומדע– התפתחות האנתרופולוגיה הסביבתית

אחד הראשונים שהפנה את כל תשומת הלב האנתרופולוגית ליחסים עם הסביבה היה ג'וליאן סטיוארד (Steward), יחד עם תלמידיו לגישת האקולוגיה התרבותית (Cultural Ecology). גישה זו, שהייתה פופולארית מאוד באנתרופולוגיה (ובארכאולוגיה) עד סוף שנות השבעים,[3] התמקדה בדרך שבה הסתגלה החברה לסביבה הטבעית שבה היא נמצאת, מתוך הנחה שבחברות קטנות או בחברות ברמות קיום בסיסי, הסביבה הטבעית היא גורם עיקרי לצורת ההתארגנות החברתית, אך היא לא קובעת אותה. אנשי גישה זו נתנו מקום נרחב לחומריות של התרבות: טכנולוגיה, כלי עבודה, לבוש וכו', ותפיסה זו פותחה עוד יותר על ידי אחד מתלמידיו המפורסמים ביותר של סטיוארד, מרווין האריס, אשר פיתח את גישת המטריאליזם התרבותי. כך לדוגמה, שינוי תרבותי,לפי האריס, מתרחש כאשר היחסים בין החברה, הטכנולוגיה ויכולת הסביבה לספק משאבים לחברה יצאו משיווי משקל. במקרה זה תהיה התאמה מחדש של המוסדות בחברה עד השגת שיווי משקל חדש.[4]

אנתרופולוג מפורסם אחר שהושפע מאקולוגיה תרבותית היה רוי רפפורט (Rappaport), שפיתח את גישת האנתרופולוגיה האקולוגית (Ecological Anthropology). רפפורט, הידוע גם בעבודותיו על הטקסיםניסה ליישם מושגים ממדע האקולוגיה על מערכות חברתיות, בעיקר בנושאים של שימור אנרגיה ושיווי משקל.

גישות אלו זכו לביקורות רבות, והעיקריות בהן היו שהן טובות בעיקר במחקרים על אוכלוסייה קטנה, כמו כפר או שבט מבודד, אך לא על אוכלוסיות גדולות יותר ושאינן מבודדות, וכן שהן מתעלמות מיחסי כוח ופוליטיקה. אך למרות הביקורת, בשנות השמונים המשיכה האנתרופולוגיה הסביבתית לבחון שאלות דומות (חלקן בצורה מרתקת), תוך ניהול יחסי אהבה-שנאה על המדעים המדויקים. מהאנתרופולוגים הבולטים  באנתרופולוגיה הסביבתית אפשר למנות את Emilio MoranBenOrloveAndrew Vayda ו-Conrad Kottak. למרות היותם אנתרופולוגים בולטים ומובילים גם היום, הרחיק אותם העיסוק בגישות אלו מהמיינסטרים האנתרופולוגי של אותן שנים, שהחל להתמקד יותר בסוגיות של יחסי כוח, יחסיות (משבר הייצוג), ניתוח שיח וגישות פוסט-מודרניות.

 

להחזיר את הטבע לזירה המחקרית– התעניינות מחודשת באנתרופולוגיה וסביבה

בעשורים האחרונים, בד בבד עם התחזקותה של התנועה הסביבתית, חלה פריחה מחודשת בהתעניינות של האנתרופולוגים בשאלות סביבתיות, וחל מעבר מעיסוק ביחס לסביבה כדבר טבעי, לעיסוק בפוליטיקה וביחסי הכוח שהבנו את היחס לסביבה. מחקרים עכשוויים בוחנים את הפרשנות ואת היחסים של קבוצות שונות לטבע, את השפעת האדם עליו ואת הפוליטיקה שמעצבת את היחסים בין האדם לטבע. ביטוי מעניין לשינוי זה אפשר למצוא בכותרת המשנה של ספר הסוקר את האנתרופולוגיה הסביבתית: "From Pigs to Policies". כלומר, מעבר מהתמקדות ביחס של אנשים כלפי חזירים (כהד לספרו המפורסם מ-1968 של רוי רפפורט–Pigs for the Ancestors), להדגשת הפוליטיקה שמעצבת יחס זה.

אנה צינג ((Tsing, אחת האנתרופולוגיות המסקרנות ביותר בתפנית זו, מאבחנת את האנתרופולוגיה הסביבתית (החדשה) כמושפעת מכמה תחומים ושדות מקבילים: עליית לימודי מדע וחברה ([STS[5), אשר מדגישים את הקשר בין סביבה, מדע ופוליטיקה ומיוצגים על ידי חוקרים כדוגמת ברונו לאטור (Latour), מישל קאלון (Callon), מייקל פיישר (Fischer) ואחרים; גישת הפוליטיקה האקולוגית (Political Ecology) שפרחה בעיקר בגאוגרפיה ואומצה באנתרופולוגיה, לדוגמה עבודותיהם של דונאלד מור (Moore) ופול רבינו (Rabinow); לימודי פיתוח (Development Studies)– בעיקר עבודותיו של ארתורו אסקובר (Escobar) וכן התפתחויות באנתרופולוגיה פוליטית ותרבותיות.

 

בין אנתרופולוגיה של הסביבה לאנתרופולוגיה של הסביבתנות

פול ליטל (Little) מחלק את המחקר האנתרופולוגי על הסביבה לשתי מגמות עיקריות: אנתרופולוגיה של הסביבה ואנתרופולוגיה של הסביבתנות. המגמה הראשונה, האנתרופולוגיה של הסביבה (Environments), עוסקת בבחינת היחסים בין האדם ובין הסביבה הלא אנושית שמסביבו ובוחנת את הדרכים שבהן תרבויות שונות מתייחסות לסביבת המחיה שלהן ואת התפיסות האפיסטמולוגיות שעומדות מאחורי תפיסות אלו. כך לדוגמה, האנתרופולוגים מייקל דאב (Dave), נורית בירד-דוד (Bird-David) ופיליפ דסקולה (Descola) בוחנים את היחסים בין תרבויות הילידים ובין הטבע שמסביבם – כפרי חקלאים במזרח אסיהציידים לקטים בדרום הודו ואינדיאנים ביערות האמזונס בהתאמה.

המגמה השנייה, האנתרופולוגיה של הסביבתנות (Environmentalisms), בוחנת את מאבקם של פעילי הסביבה ואחרים כחלק מהפעולה האנושית. חוקרים העוסקים באנתרופולוגיה מסוג זה מתארים ומנתחים מאבקים וקונפליקטים סביבתיים וכאלה הקשורים לסביבה ברחבי העולם. כך הם מנסים למפות את יחסי הכוחות, את האינטרסים ואת הדינמיקה המתפתחת בין השחקנים בזירה, ולבחון וכיצד הפוליטיקה והיחסים ביניהם מושפעים מהיחסים עם הטבע ומשפיעים עליו על בסיס מאבקים לאומייםשונות אתניתאינטרסים כלכליים ושונות אידיאולוגית ותרבותית.

אך פעמים רבות נוצר ערבוב בין שתי מגמות אלו, כאשר תפיסות בנוגע לשאלה מהו הטבע ואיך כדאי לשמר אותו מתנגשות במהלך מאבק סביבתי או חברתי. מאבקים רבים נתגלעו בין המנסים לפתח, להרחיב ולהתקיים מהקרקע, ובין המנסים לשמר את הטבע לדורות הבאים; בין תפיסות שמקדמות פיתוח ובין גישות המקדשות שימור. מבין הדוגמאות הרבות למאבקים כאלה אפשר למנות מאבקים בשמורות ה-Native Americans בארצות הברית, ביערות האמזונס בברזיל ובמרכז אפריקה.

ברבים ממחקרים אלו, כמו בחלק ניכר ממחקרים אנתרופולוגיים, מתואר כיצד הקבוצות החלשות או המוחלשות מנוצלות על ידי בעלי הכוח, ההגמוניה או הקבוצה השלטת. בחלק מהמחקרים מתואר כיצד קבוצות אלו מתנגדות, חלקן במה שכינה ג'יימס סקוט "נשקם של החלשים" (Weapons of the Weak). כך לדוגמה, שאליני רנדריה (Randeriaמראה (בעברית) כיצד המדינה ההודית, יחד עם מדענים ופעילי סביבה, מקשה על הקהילה המקומית באזור יער הגיר במדינת גוג'רט במערב הודו להתפרנס ולחיות באזור שבו הם התגוררו וחיו במשך שנים, בשם שימור הטבע והגנה על המגוון הביולוגי. בעקבותיה, גדי אלגזי מצביע על מקומם של ארגוני הסביבה הממשלתיים בישראל, בעיקר של רשות הטבע והגנים (רט"ג), הסיירת הירוקה ונטיעת היערות של קק"ל, במאבק הלאומי על קרקעות בישראל, בעיקר נגד הבדואים בנגב.

חלק אחר בספרות עוסק במפגשים בין תנועות השימור והגנת הסביבה המערביות ובין תרבויות אחרות שבהן מתקיימות לעתים כפיית ראיית הטבע המערבית על המקומיים והתעלמות מהשונות התרבותית. כך נוצרים מאבקים בין המנסים לפתח, להרחיב ולהתקיים מהטבע, ובין המנסים לשמר את הטבע ולשמרו לדורות הבאים. פלורה יו הולט תיארה זאת כמלכוד 22 של אנשי השימור, שבגלל ניסיונותיהם של אנשי הסביבה לשימור המגוון הביולוגי והמסורת התרבותית של הילידים באקוודור נפגעת יכולתם של הילידים להתפתח ולהתפרנס. דוגמאות לכך אפשר לראות בעבודתם של שליין מולהנן (Muehlmann) בנהר הקולורדו במקסיקו,היו ראפלס (Raffles) ביערות האמזונס ואלינור שורמן (Shoreman) בחקלאות במזרח מיסיסיפי.

אם כן, כיום האנתרופולוגיה של הסביבה עוסקת במגוון גדול של נושאים ותחומים בכל חלקי העולם, כמו מים,ידע ילידימאבקים עם תאגידי ענקבריאותמדע וחיידקים וקיימות. המחקרים נעשים על בסיס מגוון גישות תאורטיות, כמו הפוסט-מרקסיסטית, הפנומנולוגית, הפוסט-קולוניאלית, הסימבולית וגישת המרחב, ומזוויות ראייה שונות, כמו מגדרמדינהפוליטיקהמיעוטיםמעמד וגזע

אחד הנושאים החמים והפוריים ביותר כיום בזירה הוא נושא שינויי האקלים והשלכותיו. מחקרים בנושא נעיםמאתנוגרפיות של תושבי איים שבהם מפלס המים עולה, דרך בחינת ההשלכות של בצורת ממושכת ושינויי אקלים אחרים על תרבויות וניתוח המאבק המדעי והמאבק הציבורי על התופעה, ועד אנתרופולוגיה של קבלת החלטות ברמה מדינתית ועל-מדינתית.

עוד תחום שהתפתח מאוד הוא האנתרופולוגיה היישומית (Applied Anthropology), שיש המכנים אותה "השדה החמישי של האנתרופולוגיה"[6].אנתרופולוגים רבים משתמשים בידע האנתרופולוגי והסביבתי שלהם כדי לגשר בסכסוכים סביבתיים, לייעץ לחברות ולתאגידים הפועלים באזורים רגישים סביבתית ואנושית ולייעץ לקהילות מקומיות בנוגע לאיומים סביבתיים מצד השוק והמדינה.

 

סביבה מקומית – אנתרופולוגיה ואנתרופולוגים ביחס לסביבה בישראל – סקירה חלקית

בארץ, האנתרופולוגיה של הסביבה כמעט ואינה קיימת, אך גם כאן אפשר לראות ניצנים של פעילות.

דני רבינוביץ, אולי הבולט באנתרופולוגים בארץ שעוסקים בתחומי סביבה, לא ממש מגדיר את עצמו כזה. רבינוביץ ניהל רוב הזמן קריירות מקבילות של אנתרופולוג המתמחה ביחסי ישראלים ופלסטינים ושלאקטיביסט סביבתי וחברתי, ובשנים האחרונות הוא משלב בין שני התחומים ואף הוציא שני ספרים רלוונטיים בעברית: "כוחות מניעים: כביש חוצה ישראל והפרטת תשתיות אזרחיות בישראל" (יחד עם איתי ורדי) ו"הנה זה בא – כיצד נשרוד את שינוי האקלים".

אחד מתלמידיו של רבינוביץ, ג'רמי בנשטין, המשמש, אז והיום, סמנכ"ל מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית, תיאר בעבודת הדוקטורט שלו את תפיסות הטבע השונות בקרב יהודים ופלסטינים ואת הניסיונות לכונן שיתופי פעולה סביבתיים ביניהם, ניסיונות שהיה לו, ועדיין יש לו בהם תפקיד מרכזי, כפי שאפשר לראות בנייר העמדה: "בין 'יום האדמה' ל'יום כדור הארץ': כיוונים חדשים לפעילות סביבתית בקרב פלסטינים ויהודים בישראל".

אנתרופולוג אחר העוסק בסביבה ובחיבור אליה הוא דניאל נווה. נווה, אנתרופולוג, מרצה ומורה רוחני, שהה במסגרת הדוקטורט שלו כשנה בקרב קבוצת ציידים לקטים בדרום הודו. בתפיסתו, הוא משלב ידע אנתרופולוגי על האופנים שבהם הם מפרשים את העולם, את הטבע ואת הסביבה, יחד עם ניסיון לתרגם לחברה שלנו את צורת החיים והמחשבה שלהם, בשילוב  מדיטציה ותפיסות הוליסטיות אחרות.

בגישה אחרת לגמרי אוחזת אמילי מקי (McKee), היחידה ברשימה זו שאינה ישראלית, אשר חקרה במסגרתהדוקטורט שלה באוניברסיטת מישיגן את תחושת המקום והסביבה בקרב יהודים ובדואים בנגב. עבודתה כוללת ניתוח פנומנולוגי של תפיסות הטבע בקרב תושבי מושב בנגב לעומת תפיסותיהם של תושבי היישוב הבדואי שלידם, ואת השימוש הנעשה, לטענתה, בטענות סביבתיות במאבק על קרקעות בנגב. נוסף על כך, מקי מתארת עמותה (בוסתן) העוסקת בפעילות משותפת של פעילי סביבה בדואים ויהודים לצורך קידום הקצאת משאבים שוויונית וצדק חברתי וסביבתי. כיום מקי עוסקת במחקר על המים בישראל, ברשות הפלסטינית ובירדן.

מחוקרי הסביבה בישראל המפלרטטים עם האנתרופולוגיה מדיסציפלינות שכנות אפשר לציין את נתליה גוטקובסקישעבודת התזה שלה עסקה בתעשיית שמן הזית, בסחר הוגן ובהשפעות החברתיות והסביבתיות שלהם בישראל וברשות הפלסטינית, וכיום חוקרת במסגרת עבודת הדוקטורט שלה את החקלאות המקיימת בקרב פלסטינים אזרחי ישראל ואת היחסים ביניהם ובין המדינה; את עבודתה של תמר נויגרטן על גינות קהילתיות ומרחב ציבורי; ואת שחר שדהשכתבה על ארגוני הסביבה וגדר ההפרדה וכיום כותבת על פארקים סביבתיים במזרח התיכון (שלושתן תלמידות בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר ומונחות (גם) על ידי דני רבינוביץ). נוסף על כך אפשר לציין את בני פירסט, מדריך טיולים וגיאוגרף, שכתב על תרבויות פוליטיות ומאבקים סביבתיים בישראל; את עדנה גורני, שכתבה על מאבקי הסביבה בישראל מזווית אקו-פמיניזם; ואת הילה שגיאשכתבה על תפיסות הסביבה השונות בין תושבי הקיבוצים בערבה ושכניהם מעבר לגבול.

לסיכום, במאמר קצר, עמוס ומייגע זה ניסיתי להראות כיצד דרך הסביבה אפשר לבחון, לחקור ולתאר תופעות רבות. הסביבה היא פריזמה הטוענת את ניתוח העולם סביבנו במטען רב יותר, מגוון יותר, ולטעמי– מעניין יותר. אך גם לאנתרופולוגיה יש מה לתרום לחקר הסביבה ולהיותה חלק מההוויה החברתית והתרבותית. החזרת הסביבה לתוך הדיון החברתי מאפשרת נקודות מבט שונות על תופעות אשר כבר נחקרו בעבר, ומוסיפה עוד ממד לניתוח האנתרופולוגי המנסה להציע תפיסה מורכבת של המציאות.

אז יאללה, קדימה, צאו לטבע.

 

לקריאה נוספת על אנתרופולוגיה וסביבה:

רבינוביץ, דני. סביבה ואי שוויון. 2006. בתוך: אורירםוניצהברקוביץ (עוכים) אי/שוויון, הוצאתהספריםשלאוניברסיטתבןגוריון.

שני, לירון. 2012."מרשם לטבע: הטבע בין אדמה לסביבה, המאבק על הקמת הישוב מרשם במזרח לכיש",סוציולוגיה ישראלית, (יד),  57-82. 

Townsend, Patricia K. 2008. Environmental Anthropology: From Pigs to Policies. 2nd ed. Waveland Press. Available in the Reitz Union

Dove, Michael R., and Carol Carpenter (eds.). 2007. Environmental Anthropology.  A Historical Reader.  Blackwell, Boston

Latour, B. 2004.Politics of nature: how to bring the sciences into democracy. Cambridge, Mass.: Harvard University Press.

Rafflses, H. 2002. In Amazonia: a natural history. Princeton University Press.


[1] אנו נוטים להתייחס לכל השמות הגדולים האלה, מייסדי הדיסציפלינה, כאל כאלה שעבר זמנם ואין מה לקרוא אותם. אבל חשוב לזכור, אף שלעתים התאוריות שלהם נראות מיושנות, ההבחנות, הדקויות והעושר המחקרי שלהם רלוונטיים גם לנו כיום.

[2]ביטוי מעניין לוויכוח עכשווי בין הטוענים שהסביבה (והביולוגיה) מעצבת את התרבות, לבין המחזיקים בתפיסות אחרות, אפשר לראות בביקורות של אנתרופולוגים על ספרו החדש של ג'ארד דיאמונד והסערותסביב האנתרופולוג נפוליון שפניון.

[3]במאמר מצוטט מאוד טוענת שרי אורטנר שבשנות השישים היו שלוש תאוריות מרכזיות באנתרופולוגיה האמריקאית: סימבולית, סטורקטורלית ואקולוגיה תרבותית (Ortner, 1984: 128).

[4]רק חלק קטן מתוך המספר העצום של הספרים שכתב האריס תורגמו לעברית, כדוגמת: "בני מיננו", "קניבלים ומלכים" ו"פרות קדושות וחזירים משוקצים".

[5]STS – Science, technology and society- ראו את מגמת STS הקיימת באוניברסיטת בר אילן.

[6]אחרי ארבעת השדות של האנתרופולוגיה האמריקאית: תרבותי, ארכאולוגיה, פיזי/ביולוגי ובלשנות.