מאת: שי דרומי

דו"ח ועדת הניטור, אשר הוגש לפני כשנה ותקצירו מופיע באתר האוניברסיטה, נפתח באמירה כי "למחלקה... יש עבר יוצא מן הכלל, הווה טרוד, ועתיד בעל פוטנציאל מרשים." הדרכים למימוש הפוטנציאל הזה מתוארות כרבות וסבוכות, וחלקן כרוכות בשינויים ארגוניים מרחיקי לכת. אחת מהמלצות הועדה היא הפיכת העיר ירושלים לזירת מחקר והתדיינות מרכזית, בין היתר בשאלות של תהליכים גלובליים. בחירה כזו תהווה גם מענה לקושי של המחלקה למצוא שיווי משקל בין תרומה לסוציולוגיה הישראלית להשתתפות בסוציולוגיה בכללה. החוקרים יביאו, כל אחד מתחום מומחיותו, את הפרספקטיבות שלהם על הנושא וישתפו פעולה סביבו. היכולת למנף את ירושלים כזירה למחקר גלובאלי קיבלה תהודה בדבריו של ראש המחלקה, פרופ' גד יאיר: "מההר ימינה – מערב, מההר מזרחה – המזרח. סן פרנסיסקו מפה, ביג'ינג משם. ואנחנו באמצע בדיוק. הכול נמצא כאן."

איך עושים זאת הלכה למעשה? האם זה ריאלי? ואם כן, מהם נושאי מחקר אפשריים ל'סוציולוגיה ירושלמית'? ד"ר אלכס ויינרב וד"ר יהודה גודמן מתייחסים לדברים.

ד"ר ויינרב מטיל ספק ביכולתה של ההתמקדות בירושלים, כנושא מחקר, להצעיד את המחלקה קדימה. חגיגות של יום ירושלים בכותל"יש פה משהו מיוחד, ויש מגוון גדול של אוכלוסיות, אבל לכוון את כל המחקר במחלקה לשם זה כבר מסוכן." ההתמקדות בשדה המחקר המקומי עלולה להרחיק את המחלקה מהמחקר הבינלאומי ומהשאלות הגדולות יותר המעסיקות את הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה. לדברי ויינרב, יתכן שלמהלך כזה היה ערך מוסף, אילו המחלקה הייתה יכולה לשלב בתוכה אנשים מהקהילות המקומיות. מעורבותם של דתיים או חרדים במחלקה היא מוגבלת מאד, כבר ברמת הסטודנטים, כך שקשה לראות את הדבר מתרחש בזמן הקרוב.

ויחד עם זאת, ישנם מחקרים מעניינים שיכולים לשאוב מהעיר. מחקר בירושלים יכול לעסוק, לדוגמא, בריבוי הגבולות הקיימים בה. חרדים, חילונים, יהודים וערבים חיים יחד, אך בשכונות מופרדות. בעוד שגבולות קיימים בערים רבות, השאלה המעניינת היא איך ומתי פורצים אותם? "אחד מהמחקרים המעניינים ביותר שקראתי לאחרונה הוא מחקר על נהגי מוניות פלשתינאים בירושלים [מחקר של יעקב גארב, אוניברסיטת בן גוריון. ש.ד.]. הם היחידים לדבריו אשר יכולים לעבור משכונה לשכונה, ולפרוץ גבולות חברתיים באופן בטוח."

שאלה מעניינת נוספת יכולה לעסוק במה נתפס כחלק מירושלים ומה לא. האם מבשרת ציון נתפסת הלכה למעשה כחלק מירושלים? ומה לגבי מעלה אדומים? ואפרת? "ההתפתחות של ירושלים עצמה לכיוונים שונים היא נושא פוליטי, ואפשר לחקור את הדיונים הפוליטיים שמלווים אותה. ממערב העצים מנעו אותה [בהתייחסות לתכנית ספדי לפיתוחה של ירושלים מערבה אשר סוכלה משיקולי איכות הסביבה. ש.ד.], וממזרח יש בעיות פוליטיות אחרות. גם צפון ודרום זו בעיה, אז לאן אפשר להתפתח בלי להסתבך?"

 ד"ר גודמן מצטרף במידה רבה להסתייגותו של ד"ר ויינרב מההצעה שהמחלקה תתמקד בנושאי ירושלים. "אנחנו לא חוקרים את המקום, אנו חוקרים במקום.” העיסוק במקום הספציפי כשלעצמו, הוא אומר, לא יכול גם להצמיח שיתוף פעולה כולל של חברי המחלקה. שיתופי פעולה רבים קיימים בין חוקרים במחלקה, אבל אלה צומחים סביב נושאים תיאורטיים שמעניינים אותם. למשל, שיתוף הפעולה שלו עם ד"ר סיגל גולדין, במחקר המשלב בין סוציולוגיה של הגוף – תחום המחקר שלה – לבין אנתרופולוגיה של סוכני תיווך תרבותי (או דתי) שבה מתעניין גודמן.

נושא מעניין, מבחינתו, בזירה הירושלמית הוא המפגש שבין הדת למדינה ו/או המודרנה דרך הרשויות העירוניות השונות. "למשל, מתרחשת פעולת תרגום של התרבות החרדית ומבוצעת עבודת תיווך שלה עבור העירייה, בידי מומחים שונים, פסיכולוגים למשל. אפשר להשוות את זה לוויליאמסבורג

 שבניו יורק, לחקור מיהם הסוכנים אשר עוסקים במלאכת התרגום הזאת ובמה היא דומה ושונה. זה לא בהכרח מקומי, ירושלמי בלעדי, כי אפשר לחקור את זה בהרבה ערים, אבל ירושלים היא מקום מעניין לחקור שאלות אלו."

כדאי לשים לב, הוא מוסיף, לפער שבין הקרבה הפיסית של המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה לאוכלוסיית הפלשתינים תושבי העיר, לעומת הנדירות הבולטת של מחקר אודותם. את ההבדלים בין הקהילות או החברות בעיר, כדאי לחקור בהקשרים של חיי היום- יום וגם ברמת המוסדות החברתיים: עד כמה משקיעים, למשל, במוסדות קודש יהודיים לעומת מוסלמיים? מתי ואיך הורסים בתים? כיצד מתבטא המתח של ערביי ירושלים, בין היותם פלשתינאים לבין היותם, אם כי בכפייה, תושבי ישראל? נושא נוסף אשר קשור לאוכלוסייה זו, הוא גדר או חומת ההפרדה. זו עוברת בסמוך לאוניברסיטה, אך רבים כלל לא יודעים איפה היא ממוקמת. מעתה ירושלים אינה רק עיר ובלבה חומה, אלא גם עיר שסביבה חומה. לחומה הזו, החדשה, ישנן השפעות מרחיקות לכת על חיי האוכלוסיות שגרות סביבה ואשר אותן היא חוצה. חשוב לחקור ולהנכיח במחקר את השאלה הזאת.

 נושא נוסף למחקר הוא תהליכי השינוי הדמוגרפי. למשל הדיפוזיה של אוכלוסיות שונות בין אזורי העיר. דוגמא בולטת היא ה"השתלטות" של מהגרים אורתודוכסים מאירופה וארה"ב על חלקים נרחבים מהעיר, כמו רחביה, טלביה והמושבה הגרמנית. ניתן לחשוב על כך דרך מסחר, בתי ספר, מוסדות תרבות. חשוב כמובן להתרכז גם בחיי השגרה "פעם דיברו במקומות האלו עברית, היום אתה שומע כמעט רק אנגלית. זה קרה בזמן קצר ומעניין יהיה להבין מה קורה בעיר שעוברת במהירות תהליך כזה."

 

שי דרומי הינו סטודנט לתואר שני במגמת סוציולוגיה. הוא כותב על שיפוט מוסרי בחשיבה הסוציולוגית, בהנחיית פרופ' אווה אילוז ומשמש כראש המושב בערב העיון הקרוב: "להציל את הגולם המודרני".