מאת: נגה כספי
דמיינו לכם עולם מושלם: מקום שבו פברואר קייצי, לציונים שלכם אין חשיבות, והאנתרופולוגיה היא הכי אורגינל שיש. לחיות תקופה של ממש בחברה ותרבות שונה, להעשיר את עולם החוויות האישי והאקדמי – ועוד בזמן התואר. חילופי סטודנטיות. דמיינתי, ויצאתי לדרך.
לאחר מסכת בירוקרטית רצופת עיכובים ועלויות בשלושה שערי מטבע, התקבלתי לחילופים באוניברסיטת "מונאש" במלבורן אוסטרליה. התקבלתי מבחינת המזכירות האקדמית של האוניברסיטה, אבל יד ימין יודעת במעורפל על קיומה של יד שמאל ולפיכך כל ההשלכות על תוכנית הלימודים שלי נותרו תלויות באוויר. מבחינת שתי הפקולטות שבהן אני לומדת הגישה היא: "כשתחזרי נראה". מאוסטרליה אני יכולה להבטיח, שיש עוד דרכים לנהל תוכניות בינלאומיות באוניברסיטה. אבל גם אצלנו יש נחת.
זה מקום מצוין להודות לנשים שסייעו לי הכי הרבה בדרך לחילופים. אמנם התקבלתי בזכותי, אבל נסעתי הודות להן. בשונה מהמענה הטכני שקיבלתי בכל מקום אחר באוניברסיטה, במחלקה לסוציולוגיה זכיתי לעזרה ותמיכה מכל מי שרק פניתי אליה. זה התחיל בהמלצות ממרצות והמון עזרה שקיבלתי מטליה שגיב כיועצת התואר הראשון. השיא היה התחשבות, אמון והתגמשות מעבר לציפיות שלי מהמרצות פרופ' ויניצקי-סרוסי ופרופ' דרורי. בזכותן אני נמצאת במלבורן אבל משתתפת בקורסים שהן מלמדות לכל דבר. ומעל הכל, אילנה. אני מרגישה שהמחלקה נמצאת בצד שלי ושמחתי לגלות שהיא נותנת לי גב.
אז ארזתי את חפציי ונסעתי. אני לומדת כאן באוניברסיטת מונאש במלבורן, ומעתה אתמקד בפן האקדמי של החוויה: כל כך דומה וכל כך שונה.
לא היו לי קשיי הסתגלות לאוניברסיטה עצמה. הסתבר לי, שמדובר במוסד דומה מהרבה בחינות למה שאני מכירה מהבית: המבנה הארגוני כמעט זהה: הרצאות, תרגולים, מיומנויות אקדמיות וסקרי הערכת הוראה. גם חיי קמפוס דומים מהרבה בחינות, רק שפה מחלקים כל הזמן אוכל. וגם לא הלכתי לאיבוד; אחרי שלמדתי להתמצא בהר הצופים, אין קמפוס שיבלבל אותי. ההבדל העיקרי בחיי הקמפוס שלי, הוא שכאן המועדון המרקסיסטי מדיר אותי על רקע לאומי מתמיכה בנישואים חד מיניים. כן, יש עצומה ואני לא יכולה לחתום עליה כי אני מישראל. במחשבה שנייה, זה לא כל כך שונה מהחוויה שלי בבית. הקורסים שאני לומדת כאן הם לא חלק מתוכנית לימודים אחת אלא תערובת של קורסים שהרכבתי באופן אישי. אלה קורסים אשר גם מתאימים לתוכנית הלימודים שלי בבית (כלומר, האוניברסיטה העברית אמורה להכיר בהם כנקודות זכות לתואר שלי); וגם אוניברסיטת מונאש מאשרת לי ללמוד אותם. מבחינת הפן הסוציולוגי-אנתרופולוגי של התואר שלי, אני לומדת כאן
אנתרופולוגיה של ילידים אוסטרליים, וקורס מולטי-דיסציפלינארי על החברה האוסטרלית שמשלב היסטוריה, סוציולוגיה ועוד מדעי חברה למיניהם. בעוד הסביבה האקדמית דומה, הלימודים עצמם שונים מכמה בחינות.
לומדים פה עד ארבעה קורסים בלבד בכל סמסטר, אבל מעמיקים בכל קורס. יש הרבה מטלות לאורך הסמסטר, כך שאפילו אם הציון לא משנה, בשביל לעבור צריך לעבוד. לכל קורס יש תרגול ולפעמים גם 'סמינר', תגבור או המצאה אחרת – הרבה שעות לכל קורס. ביחד עם הרבה מקום לבחירה בתוך הנושאים של הקורס (למשל נושא לעבודה או למבחן), אני מוצאת שאני מעמיקה בנושאים שאני לומדת ומפתחת הבנה רחבה על החברה שבאתי להכיר.
הלימודים כאן הרבה יותר פרקטיים: כמעט בכל המקצועות יש התנסות מעשית, סיורים לימודיים וחיבור כזה או אחר ל"שטח" של החומר הנלמד. הלימודים 'מכווני-תעסוקה' במובן זה שהמרצים מקפידים לקשר בין מה שאנחנו לומדים לבין הדרך בה הלימוד יסייע לנו בחיינו המקצועיים. דוגמה אחת מתוך הקורס על אנתרופולוגיה של ילידים אוסטרליים: חלק מהקורס הוא לימוד של מערכות יחסי שארות בקבוצות או עמים באזור מלבורן. אם ב"מבוא לאנתרופולוגיה" אצלנו מקדישים שיעור או שניים לקלוד לוי-שטראוס, אז כאן מזכירים במשפט את הרעיון של סטרוקטורליזם ומייד עוברים להדגים אותו על אוכלוסיה אמיתית ורלוונטית: המרצה מסביר מדוע יחסי שארות הם כה משמעותיים למבנה ולאורחות החיים של הקהילה, ומלמד את אופן המיון ואת מבנה העומק כעיקר החומר ולא כדוגמא. למדנו בפועל את ההיגיון הפנימי של יחסי שארות; וכן מונחים ושמות תוך כדי הדגשה שלשפה יש משמעות תרבותית שהיא חלק מהמבנה של התרבות. המרצה הדגיש שהיות והנושא כל כך משמעותי לקהילות הללו – חזקה על כל מי שמתכוון לעסוק בעבודה משפטית, חינוכית, סוציאלית, עיתונאית וכולי עם חברות ילידיות אוסטרליות – להבין אותן.
עוד הוא מסביר ופתאום אני מבינה שכלים אנתרופולוגיים כמו ייצוג בשפת האמיק למשל, חשובים לכל מי שעוסק בכל התחומים הללו; אני מבינה מדוע יש צורך באנתרופולוגים ואנתרופולוגיות בשורות של המוסדות השונים, ובעצם לא רק באוסטרליה אלא גם בבית. יש לי הרבה מה להגיד על החברה האוסטרלית והיחס שלה לחברות ילידיות, מהגרים וכן הלאה; אבל לאנשי מקצוע עם הכשרה בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה יש דריסת רגל בעבודה משפטית, קהילתית, בשורות המחאה ובשורות הממסד. אולי זה עניין של ביצה ותרנגולת, אבל ברור שמחנכים אותם להיות אנשי מקצוע.
המחיר של הדגש המעשי הוא התיאוריה. אולי אני מגיעה מקיצוניות הפוכה, אבל התרעמתי קלות כשלוי-שטראוס לא הוזכר כאשר התיאוריה שלו יושמה בשיעור. חשתי תרעומת כפולה כשהמתרגל שלי לא ידע על מי אני מדברת כשהזכרתי את דורקהיים. לא הבנתי כיצד אפשר להכניס אנשים בשערי הדיסציפלינה מבלי לספק להם רקע, כלים והבנה תיאורטיים. איך אפשר להתעלם מעמודי התווך שעליהם אנחנו נשענים, אפילו העקומים שבהם?
אז האמת שזה לא עולם מושלם, כי ביוני כבר חורף ואני מתגעגעת הביתה. אבל באופן כללי, לימודים בחו"ל הם חוויה משמעותית מבחינה אקדמית: אני נחשפת לדרכים דומות ושונות לקרוא, לחשוב ולהבין, אני מבינה כיצד עובדות רשתות של אקדמאים ואני רואה את החוט המקשר בין אוניברסיטאות בעולם. אני מבינה טוב יותר למה קריירה אקדמית מחייבת התנסות שכזו. כמובן שזו חוויה גדולה ומעשירה גם ברמה האישית, המערבבת טעמים של הגירה, טיול ותצפית משתתפת במנה אחת. אשמח לקבל פניות מסטודנטים וסטודנטיות שמעוניינים להשתתף בתוכנית כזו ולחלוק את הניסיון והחוויות שלי.