מאת: ערן פסקל
בתחילת חודש נובמבר הופץ באופן ויראלי סרטון של הזוג הצעיר לינוי ואהד לוטם, המבקש עזרה במימון בניית ביתם בצפון הארץ. זוג צעיר המתקשה לגייס מימון לביתו הראשון הוא לא סיפור נדיר או חדש, אולם האופן שבו בחרו בני הזוג לוטם לגייס אותו הוא ביטוי של מגמה גוברת של "מימון המון" או "מימון חברתי".
האתרים "מימונה" ו"headstart" הם הגרסה הישראלית של "kickstart" האמריקאית, והם מהווים פלטפורמה שבה יכול יזם לגייס הון באמצעות מנגנון רשתי. היזם או היזמים בונים עמוד פרופיל לפרויקט שהם מעוניינים לממן ויוצרים הצעה רעיונית לפרויקט. היזמים מבקשים ממממנים פוטנציאליים להעביר להם כסף, ובתמורה הם מציעים סוגים שונים של תגמול. התגמול למממנים משתנה מפרויקט לפרויקט, וכמוהו גם גובה התשלום המבוקש. הרעיון שעומד מאחורי פלטפורמות אלו המנצלות מודלים של ייצור רשתי או של "Peer Production", שהוגדר בספר "wikinomics" כך:
"In its purest form, it is a way of producing goods and services that relies entirely on self-organizing, egalitarian communities of individuals who come together voluntarily to produce a shared outcome. In reality, peer production mixes elements of hierarchy and self-organization and relies on meritocratic principles of organization. (Tapscott and Williams, 2006, p 66) " [1]
אולם, במקום לפנות למקורות המימון ה"מסורתיים", כגון בנקים, קרנות הון סיכון או אנג'לים, שבעזרתם קשה לעתים לגייס השקעה בשל רצונם להיות בטוחים ביכולותיו של הלווה להחזיר את ההלוואה כאשר מדובר בבנק, או בשל הכוח הרב שנדרש כדי לשכנע קרן הון סיכון או אנג'ל בפוטנציאל הרווחי הגלום ביוזמה זו או אחרת. נוסף על כך, נוצרת גם מחויבות כלפי המממן לעמוד ביעדים כאלה או אחרים, או לחלופין יכולה להיווצר שליטה מוחלטת של המממן על היוזמה עקב בעלותו על מניות או על אופציות. הפלטפורמה החדשה מחלקת את הסיכון למשקיעים רבים ובכך ההשקעה של כל אחד מהם קטנה וטומנת בחובה סיכון נמוך יותר. דבר זה מגדיל גם את מספרם של המממנים הפוטנציאליים, וכעת כל אדם שנתקל ביוזמה יכול לממן בזעיר אנפין בהתאם ליכולותיו. בתמורה להשקעתם המממנים מקבלים תגמולים שונים התלויים בגובה ההשקעה, החל בהכרת תודה והערכה ועד ביקורים במשרדי היזמים. במקרים מסוימים המממנים אף מקבלים השפעה או השתתפות בפרויקט. מעבר לתגמולים הממוסדים,המממנים זוכים להרגיש שהם חלק מתהליך יצירה משותף,ואם הפרויקט יקרום לבסוף עור וגידים, הם יוכלו לחוש כי לתרומתם היה חלק במימוש הפרויקט.
מגמת מימון ההמון מהדהדת מודלים של ייצור רשתי שנפוצו בעשורים האחרונים ומשתמשים במרשתת כדי לקשר בין יצרנים שונים ברחבי הגלובוס למען עבודה על פרויקטים משותפים. הייצור הרשתי נחשב בעיני חוקרים דוגמת Clay Shirkyו-[Yochai Benkler[2 מהפכה של ממש באופן הייצור. הם רואים בו ייצור דמוקרטי, שיתופי ומכיל, המאפשר יוזמות ומקדם את הטוב הכללי. מימון ההמון דומה לייצור הרשתי, אולם הוא משנה מעט את המבנה הרשתי ויוצר היררכיה במבנה שלכאורה היה קודם שטוח.ההיררכיה החדשה באה לידי ביטוי בכך שהמימון החדש יוצר אמנם מצב שבו יש השתתפות קהל, אולם היזם עומד בראש ההיררכיה, ומרגע העברת ההון מהקהל אל היזם הוא מנהל את ההוןואת המשאבים לטובת מטרת הפרויקט. נוסף על כךמודל זה תוחם את גבולות ההשתתפות של ההמון ומצמצם אותם למימון בלבד, אולם המוטיבציה "לקחת חלק" ולהשתתף בפרויקט חלוצי עדיין מתקיימת בפלטפורמות אלו.
שני פרויקטים שקיבלו תהודה תקשורתית בשבועות האחרונים בישראל הם הפרויקט של משפחת לוטם והפרויקט שמובילרוגל אלפר למען מימון הפקת עונת שידורים לתכנית התרבות "ינשופים", ששודרה בערוץ 8 בכבלים וירדה מהמסך עקב חילופי בעלות בערוץ. לאחר שירדה התכנית מהמסך פנה אלפר לכמה גופים כדי להמשיך בשידור התכנית בערוץ תקשורת אחר, אולם הוא נתקל בדחייה. הפרויקטים האלה נושאים בתוכם תמות הקשורות למחאת מעמד הביניים של קיץ 2011 וקוראים להשתתפות ולערבות הדדית, וזאת כדי לא להיות תלויים בבעלי הון."בלי טובות של כל מיני מושכים בחוטים שאנחנו המריונטות שלהם, שכשבא להם אנחנו יכולים להופיע וכשלא אנחנו נבעטים", אומר רוגל אלפר בראיון לעיתון הארץ, "יש לנו את הקהל שלנו, וזה צריך להיות עניין בינינו ובין הקהל שלנו". אלפר, שבזמן המחאה הנחה את התכנית (שעוד שודרה ב-2011 בערוץ 8 ) ממאהל המחאה ברוטשילד, אינו רוצה להיות תלוי בגוף שידור גדול שהוא רואה כמסואב ומונע משיקולי רייטינג זולים, ולכן הוא פונה לקהל, תרתי משמע, כדי שזה יעזור לו לממן את הפרויקט שלו. בדומה לוגם משפחת לוטם אינה רוצה להיות תלויה בשיקוליהם של הבנקים ובדרך החזרת תשלומי המשכנתא שיבחר הבנק.הם מעוניינים ליצור מנגנון שבו ההמון עוזר להם לממן את רכישת ביתם והם,בתמורה, יחזירו את "החזרי החוב" בצורת תרומות חודשיות לעמותות שיקדמו את הרווחה בחברה הישראלית.
נראה כי שתי היוזמות מתכתבות עם שיח המחאה החברתית– שאיפה להימנעות מתכתיבים של בעלי ההון, לערבות הדדית ולהחזרת הכוח לציבור. אבל למעשה שתיהן פועלות הלכה למעשה בתוך השיח הניאו-ליברלי שנגדו יצאה המחאה כביכול. ההוגה האוסטרי פרידריך האייק מבטא את הניאו-ליברליזם כך:
"condition of liberty in which all are allowed to use their knowledge for their purposes, restrained only by rules of just conduct of universal application, is likely to produce for them the best conditions for achieving their aims." (Hayek 1973, page 53)[3]
אם כן, משפחת לוטם אינה מבקשת את התערבות המדינה כדי ליצור מנגנונים שיאפשרו לה לממן את ביתה בכוחות עצמה, אלא מבקשת למנוע גם את ההתערבות של בעלי ההון. כמו משפחת לוטם, גם אלפר, בפרויקט שלו, אינו מבקש ליצור שידור ציבורי טוב יותר או תמיכה מהממשלה, אלא להוציא את ה"מתווך"- בעל ההון, חברת ההפקה או האולפן – ולשאת ולתת ישירות עם הקהל הפוטנציאלי של תכניתו. השם שניתן לפלטפורמה של "מימונה" – "מימון חברתי" – הוא שם מתעתע, מפני תואם לרוח מחאת קיץ 2011, אבל הוא פועל בדיוק להפך. במקום לדרוש מנגנונים חדשים לחלוקת ההון במשק, צורת המימון החדשה מציעה את האפשרות להפוך כל אדם מהשורה ל"טייקון"- להשיג בעלות על הונם של אחרים ולנהל אותו כאוות נפשו.
המימון החברתי מעניק תחושה של דמוקרטיה ומציג עצמו כאלטרנטיבה הוגנת יותר לאמצעי המימון המסורתיים (לדוגמה, אפשר לראות את סרטון ההסבר באתר "מימונה"). אולם יש לבקר גם את מודל זה של מימון ההמונים. בפועל, היוזמה של משפחת לוטם אינה מציעה פתרון למשבר הדיור, ובמקרה הטוב היא תפתור רק את הבעיה הפרטית של המשפחה (נכון לזמן כתיבת שורות אלה הצליחו בני הזוג לגייס שמונה אחוזים בלבד מהכסף הדרוש למימון ביתם העתידי). גם אילו הייתה היוזמה פותרת את בעייתם של בני הזוג לוטם, זהו פתרון נקודתי, שכן לא לכל הציבור גישה למחשב, מצלמה, תוכנות עריכה וכמובן שלא ההון התרבותי והחברתי הנחוץ כדי לגייס כסף למימון פרויקט זה או אחר. המימון הרשתי מעביר את הסמכות מבעלי ההון להמון, וככזה אין ספק שהוא דמוקרטי יותר מאופני מימון מסורתיים. אך הוא אינו "חברתי" כפי שמקובל לחשוב עליו, משום שאינו מציע מנגנון החותר לשוויון, אלא רק כזה החותר לשוויון הזדמנויות בתפיסה הניאו-ליברלית.
[1] Tapscott, Don and Williams, Anthony d. 2006. "Wikinomics" New York: "Penguin Books".
[2]Benkler, Yochai. 2006. "The Wealth of Networks" New Haven and London: "Yale University Press"
Shriky, Clay. 2009. "Here Comes Everybody". New York: "Penguin Books".
[3] F. A. Hayek, 1973," Law, legislation, and liberty : a new statement of the liberal principles of justice and political economy", Chicago, Ill. : University of Chicago Press,