כלכלה וארגונים

אופס! נראה שמשהו השתבש. נסה.י לטעון את העמוד שוב

תעתועי התפתחות

מיכל אלגוי

 

אני יושבת על כיסאות ההמתנה בטיפת חלב. הדלתות צבועות בצבעים עזים וחלל ההמתנה נראה ריק בלי הצעצועים והמשחקים שהיו נמצאים שם בשפע טרם תקופת הקורונה. אני נזכרת בבריכת הכדורים הצבעוניים בה היו ילדי משחקים לפני שהגיע תורם לקבל חיסון, ואיך תמיד תהיתי לעצמי האם הבריכה עצמה היא לא החיסון האולטימטיבי. כשמגיע תורנו, האחות שואלת אותי אם הילד כבר יודע להקיש שני צעצועים זה בזה. אני עונה שלא ותוהה לעצמי למה זה חשוב, מדוע היא לא שואלת אותי במה הוא דווקא מתקדם לגילו?

המשך קריאה >
dumpster_diving_in_russia.jpg

אלכימיה מודרנית: להפוך זבל לזהב

נטע אלראי

"זה ידוע לכל כי שקית פלסטיק המונחת על המדרכה באזור ציבורי היא רכוש הכלל, בין אם חיה, ילדים, מחטטי פחים ויתר הציבור"[1]. משפט זה, בתרגום חופשי מאנגלית, לקוח מפסק הדין של בית המשפט העליון האמריקאי California Vs. Greenwood. בקצרה, תושב העיר בילי גרינווד נתפס באשמת אחזקת סמים לאחר שהמשטרה המקומית פשטה על ביתו, וזאת על בסיס שאריות סמים שהשוטרים מצאו בפח הזבל שמחוץ לביתו. בתגובה, גרינווד עתר לבית המשפט העליון נגד חוקיות הרשעתו, וזאת על בסיס התיקון הרביעי לחוקה האמריקאית, המגן מפני חיפוש משטרתי אצל אדם או ברכושו בצורה שרירותית. לכאורה, לפסק הדין הנזכר אין ולו דבר עם תופעת ה"Dumpster diving",  שבה אעסוק בכתבה זו. ואולם, בהשתלשלות אירועים מפתיעה, פסק הדין הוא שסיפק למעשה את הגושפנקא החוקית לפעולות מסוג זה לכל החפץ בכך בארה"ב. 

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

הוועדה להאדרת גבריות במשבר הקורונה

מאת: ענבר אליאב-פארן

במהירות של סופת הוריקן, התפשטות נגיף הקורונה יצרה משבר בריאותי גלובלי שהותיר אחריו אלפי רסיסים שבורים של מצוקה כלכלית ואזרחית. לנגיף אומנם אין סוכנות פוליטית, אבל ההתמודדות של מקבלי ההחלטות הישראלים עם התפשטות הנגיף יכולה ללמד אותנו לא מעט על סדרי העדיפויות, דרכי החשיבה, והערכים החברתיים והתרבותיים שמנחים את ההנהגה הישראלית במשבר. אני מזמינה אתכן להרכיב איתי את משקפי ה-"studying-up"[1] שהציעה סאנדרה הארדינג, כדי לבחון כיצד ההחלטות של "המוסדות החזקים" ובעלי הכוח, שמתקבלות "למעלה", משפיעות ופוגשות את חייהם/ן של נשים ואוכלוסיות מגוונות בחברה.

המשך קריאה >
The image failed to load. Please try refreshing the page.

מרתון לחדשנות או פשוט הזדמנות להכיר?

בעידן של האצה טכנולוגית מהירה, ארגונים נלחמים על הניסיון לייצר חדשנות פורצת דרך על מנת לשרוד ולצמוח. בין ריבוי הכלים שמבטיחים חדשנות ארגונית הצטרף בעשור האחרון גם ה"האקתון" כשיטה השואפת להיות בשורה ביצירת חדשנות פורצת דרך, תוך סיכון אפסי לארגון ורתימת קהילות ומגוון אנושי בתוך ומחוץ לארגון. אלו הן תחרויות חדשנות קצרות טווח במסגרתן מומחי תוכן ואנשי היי-טק חוברים לצוותים ארעיים לטובת ייצור פתרונות חדשניים לבעיות שהוגדרו מראש על ידי המארגנים. המטרה: לייצר את האב טיפוס היישים והטוב ביותר, במסגרת 48 שעות רצופות בלבד, ולזכות בתחרות. לכאורה זהו זמן קצר מדי על מנת לפתור סוגיות מורכבות, אך אירועי האקתון זוכים לתשומת לב ניהולית גוברת. יתרה, האקתונים כמעט ולא נחקרו ומכאן הסקרנות מה מתרחש במסגרת התחרויות, מה הן התופעות החברתיות ומה הקשר בינן לחדשנות?

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

כשוובר ומרקס מגיעים לישראל של שנות ה-2000 –משמעות העבודה בעסקים חברתיים

מאת: נגה בובר בן דוד

המחאה החברתית של 2011 היתה עבורי הנקודה שבה עלו שאלות בנוגע לשינוי חברתי בצורה מוחשית – היציאה לרחובות, קריאות הבוז נגד הטייקונים, הרצון ל"צדק חברתי". לאורך התקופה הזו ולאחריה, הרגשתי שוובר ומרקס מסתובבים גם הם בקרבנו, ומעלים את השאלות הסוציולוגיות הקלאסיות לאור זעזוע מסוים של הסדר החברתי הקיים. לאור אלו, תהיתי באיזה אופן המחאה והקולות שנשמעו משפיעים על השיח, כשאנו מדברים על ערכים חברתיים וערכים כלכליים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

Dream Job

מאת: נופר טל

דירוג 100 החברות הנחשקות בישראל בשנה החולפת של עיתון "the marker" ביחד עם חברת המידע העסקי[1]BDI, חמש חברות הייטק המוכרות לנו היטב מדורגות בעשרת המקומות הראשונים, כאשר גוגל קוטפת את המקום השני.

איך ניתן להסביר שבשנת 2016, אנשים אינטליגנטים, אקדמאים ומשכילים בוחרים לעבוד מספר שעות בלתי מוגבל ולהכתיר את חברות ההייטק המובילות כעבודת החלומות ופסגת השאיפות של כל אדם? בשביל מה אנחנו עובדים?                             

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

על אתגרים בעשייה האנתרופולוגית מחוץ לאקדמיה ורוחות של שינוי

מאת: עיינה סופר

מי אני? שמי עיינה סופר, אנתרופולוגית ומנהלת שותפה בחברת MAZE O.D.T & Consulting. סיימתי את התואר השני במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה של האוניברסיטה העברית בשנת 2007. התזה שכתבתי בהנחייתה של פרופ' ורד ויניצקי סרוסי עסקה בשאלות של "בית" ו"מקום" באמצעות בחינת הפרקטיקות של "עשיית בית" בקרב נוסעים מתמידים.

התבקשתי על ידי עורכי "פקפוק" לכתוב על עבודתי כאנתרופולוגית מחוץ לאקדמיה בכלל ומול ארגונים בפרט. רשימה זו תנוע בשני צירים השזורים זה בזה בקשר הדוק: האחד יספר את סיפורה של MAZE, והשני יתאר את ה"אבולוציה" בזהותי האנתרופולוגית, נושא שתופס מקום רב, כך נדמה לי, בדיון עכשווי על הגדרתו של האנתרופולוג בקרב קהילת האנתרופולוגים הפועלת בישראל, וכן על מקומה של האנתרופולוגיה בישראל.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

לנטר את המנטרים: רשמים ביקורתיים מאירוע "מוניטור האקדמיה הישראלית", 3 במאי 2013

מאת: רמי קפלן

מדעני החברה והרוח בישראל נחלקים לשני סוגים: פוזיטיביסטים וניאו-מרקסיסטים. הפוזיטיביסטים חותרים לאמת באמצעות תהליך מחקר המדגיש כללים של אובייקטיביות וניטרליות, והכיתות שלהם מתנהלות כמרחב ליברלי, או כ"שוק של רעיונות". הניאו-מרקסיסטים – המושפעים ממישל פוקו, ויותר מכול מאדוארד סעיד – לא חושבים שיש אמת, אלא רק נרטיבים, והם מאמינים שתפקידם הוא לחשוף את הנרטיב ההגמוני של המעמדות השליטים. הם משתמשים במחקר ובכיתת הלימוד כדי לקדם צדק חברתי ונושאים פרוגרסיביים. מי שפועל בפרדיגמה הפוזיטיביסטית מגיע למסקנה שהיהודים הם קהילה אתנו-דתית אותנטית המושרשת בארץ אבותיה התנ"כיים, ישראל היא דמוקרטיה ליברלית וכלכלת שוק בנוסח מדינות המערב. לעומת זאת, בפרדיגמה הניאו-מרקסיסטית היהודים הם עם מומצא חסר זכות לארץ אבות, ישראל היא דמוקרטיה של אדונים המוגבלת ליהודים, מדינת אפרטהייד במודל של דרום אפריקה, ומערכת קפיטליסטית המנצלת עובדים, מזרחים, נשים ופלסטינים. זוהי האקדמיה הישראלית לפי ארגון "מוניטור האקדמיה הישראלית" (נוסד ב-2004). 

התיאור הנ"ל לקוח מהרצאתה של פרופ' אופירה סליקטר, מדענית מדינה מ-Gratz College בפנסילבניה, שפתחה את האירוע הציבורי הראשון של "מוניטור" בבית ציוני אמריקה בתל אביב, ואשר מבוססת על מחקר שהוזמן על ידי הארגון. הקהל מנה כארבעים אישה ואיש, ואני ביניהם. להבדיל משאר המשתתפים, שהיו ככל הנראה תומכי הארגון, המטרה שלי הייתה תצפית וביקורת. בייחוד רציתי לשמוע כיצד מאורגנת תפיסת העולם של מוניטור: איך הוא תופס את המציאות שבה הוא פועל, מהן מטרותיו ומהן ההצדקות האידיאולוגיות שבהן הוא משתמש כדי לקדם אותן[1].

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

הנצחה ושכחה באתרי מורשת דראקולה

מאת: טל גליקמן

"…עננים כבדים כיסו את הירח. המשכנו לעלות. לעיתים ירדנו בירידות קצרות, אך בדרך כלל עשינו את דרכנו בעלייה. לפתע התחוור לי שהרכב מוביל את הסוסים אל תוך חצר של טירה גדולה ונטושה, שמחלונותיה השחורים, הגבוהים, לא בקע כל אור, וקו המתאר שלה היה משונן כנגד השמים המוארים באור ירח."[1]

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

גם אני רוצה להיות טייקון

מאת: ערן פסקל

בתחילת חודש נובמבר הופץ באופן ויראלי סרטון של הזוג הצעיר לינוי ואהד לוטם, המבקש עזרה במימון בניית ביתם בצפון הארץ. זוג צעיר המתקשה לגייס מימון לביתו הראשון הוא לא סיפור נדיר או חדש, אולם האופן שבו בחרו בני הזוג לוטם לגייס אותו הוא ביטוי של מגמה גוברת של "מימון המון" או "מימון חברתי".

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

לא סתם אחת 'יפה'–דיון במושג הגלובליזציה מבעד למקצוע הדוגמנות

מאת: אלומה קפטן

ליה קבדה (Liya Kebede) היא אחת הנשים היפות בעולם. זאת אינה רק דעתי, אם לשפוט לפי ההייפ חוצה הגבולות שקיים סביב הדוגמנית האתיופית. באמתחתה של קבדה חוזי פרסום עם ענקיות איפור בין-לאומיות, קמפיינים של רשתות ביגוד עממיות ושל בתי אופנה עילית, ועיטור שלל שערי מגזינים נחשבים ברחבי העולם. אפילו ארגון הבריאות העולמי הצטרף להתלהבות ב-2005, ומינה אותה ל"שגרירת רצון טוב". במילים אחרות, נראה שלא משנה היכן תחיו, דמותה של קבדה משפיעה על חייכם– או לפחות מופיעה בהם.

מעבר לדיון ביופייה, דמותה חוצת הגבולות של קבדה מרתקת בשל השאלה שהיא מעלה – כיצד קורה שבעולם של היום, בכרזות ברחובות עיר ביפן נראית דוגמנית קנדית, באלה שבקנדה דוגמנית גרמנייה, ובגרמניה מקדמת את פנינו דוגמנית אתיופית? התשובה לדעתי טמונה בקשר שבין מקצוע הדוגמנות ובין תהליכי הגלובליזציה– תנועה של אנשים, רעיונות, כסף, מידע ודימויים (1990, Appadurai). כלומר,הדוגמנות מובנית כחלק מהגלובליזציה, ובה בעת מקדמת תהליכים גלובליים. אם בעבר נעשה שימוש בדמות הדוגמנית להנחלת ערכים ולעיצוב חוויית הפרט בשוק המקומי, סקירה של אמצעי פרסום בעולם מגלה כי דמותה הפכה רב-תרבותית. ופני התרבות הגלובלית – כפני הדוגמנית.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

ריבוי מודרניות: קווים למחשבתו הסוציולוגית המאוחרת של ש"נ אייזנשטדט

מאת: שלמה פישר

תלמידים במחלקות לסוציולוגיה בישראל מכירים, אולי,  את העבודה של שמואל נח אייזנשטדט על החברה הישראלית, ובעיקר על קליטת עלייה משנות החמישים של המאה שעברה (אייזנשטדט 1952), וכן את ספרו על החברה הישראלית (אייזנשטדט 1966). אולם הרבה פחות ידוע על עבודותיו במחקר סוציולוגי כללי – על אימפריות ומודרניזציה, וחקר השוואתי של ציוויליזציות, דורות ועוד. ברשימה זו אני מתייחס לפרדיגמה התיאורטית האחרונה שהציע אייזנשטדט, שנעשתה מוקד התעניינות ועוררה דיונים בין-לאומיים באירופה, בהודו, בסין, ביפן ובאמריקה הלטינית – "ריבוי מודרניות" ( Eisenstadt 2000  אייזנשטדט 2010). ברצוני להתחקות בקיצור נמרץ אחרי התפתחות פרדיגמה זו, ובעזרתה לתת תמונה של דור שלם של מחקר וניתוח סוציולוגי אינטנסיבי.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

בין הרי הגולן לבורדו: על ציונות כמושג חסר טעם

מאת: טל גליקמן

זה 11 חודשים שאני משקה את העוברים והשבים בחנויות יין שונות ברחבי הארץ, מספרת להם על מיטב היקבים המקומיים, מכירה להם את זני הענבים, הארומות והטעמים המגוונים המתפתחים על אדמתנו. עיסוק "הטעמות היין" החל אמנם כמשרה זמנית ונוחה לעת לימודיי באוניברסיטה, אם כי אט-אט החל לקלף את קליפותיו והתגלה כצוהר להבנת תרבות "אניני הטעם" בארץ. המפגש בין הישראלי הגאה ל-15 אחוזי אלכוהול חשף כיצד הוא משתמש ביין ככלי ללבישת רושם "נעלה" יותר מן הישראלי המצוי, תוך נשיאת פנים לתרבות היין של אירופה.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

כתב דהוי

מאת: ערן פסקל

אני אוהב חדשות. אני אוהב לקרוא חדשות בעיתון ואני אוהב לראות את מהדורות החדשות בטלוויזיה. אני יודע כבר הרבה שנים שמה שרואים וקוראים בחדשות אינו האמת, אבל האמת היא שמדי יום אני מבלה כמה שעות בקריאת חדשות באתרי האינטרנט השונים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

"רציתי לשאול אותך, פרופ'…" – פינת ראיונות עם חברי הסגל שפרשו – ראיון עם פרופ' אריק כהן

מאת: איתי ארצי

במסגרת הפינה החודשית שבה אני מראיין פרופסור אמריטוס שפרש מהוראה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, נפל בחלקי הכבוד לראיין את פרופ' אריק כהן. הוא מתגורר בשנים האחרונות בתאילנד, ובמהלך החודש שבו הוא נמצא בישראל נפגשנו לשיחה מרתקת על תחומי העניין של כהן, הסובבים סביב הנושא שהוא היה מבין מניחי המסד שלו – סוציולוגיה של תיירות. כהן פרסם מאמרים וספרים רבים מספור, שמרביתם נחשבים לחלוציים. אזכיר כאן שניים, שהם המצוטטים ביותר: A Phenomenology of Tourist Experiences ו-Authenticity and commoditization in tourism. להלן מובא בפניכם הראיון שערכתי עם פרופ' כהן. ברצוני להודות לו על הראיון ולאחל לכולנו סקרנות אינטלקטואלית ואנתרופולוגית בגיל מתקדם יחסית כמו של כהן.

המשך קריאה >