מאת: ד"ר מיכל פגיס

מהם התהליכים המיקרו-סוציולוגים שמשתתפים בהבניית העצמי? כיצד חוויה סובייקטיבית מקבלת משמעות  ומהו המקום של הגוף, תחושות ורגשות בתהליך זה? אלו השאלות אשר מנחות את עבודתי האקדמאית המתמקדת בחקר טכניקות של שינוי, פיתוח ושיפור עצמי. טכניקות אלו, אשר הפכו מאד פופולאריות בתרבות הישראלית בשנים האחרונות, מהוות כר פורה לחקר שאלות קלאסיות בתחום ההבניה של העצמי ושל הסובייקטיביות.

עבודת הדוקטוט שלי התבססה על מחקר אתנוגראפי בקרב מתרגלי מדיטציית ויפאסאנה, מדיטציה בודהיסטית אשר מתורגלת בישראל בקורסים של עשרה ימי שתיקה. דרך מחקר אתנוגראפי זה בניתי מסגרת תיאורטית אשר נותנת לגוף ולתחושות פיזיות מקום בתהליך הרפלקסיה העצמית, וכך מאזנת את התפיסה הרווחת בספרות הסוציולוגית והאנתרופולוגית הרואה רפלקסיה עצמית כתהליך סימבולי ומילולי.

המחקר העכשווי שלי עוסק בתרבות האימון האישי (קואצ'ינג) בישראל. בפרויקט זה אני עוקבת אחר הניסיון של ישראלים ממעמד בינוני-גבוה לבנות את עצמם ואת עתידם באופן מכוון ומחושב בעזרתו של מאמן. את המאמרים שלי ניתן למצוא בכתבי-העת Ethnography ו-Social Psychology Quarterly ואני כרגע כותבת ספר על מדיטציית ויפאסאנה והמיקרו-סוציולוגיה של החוויה.