מאת: ד"ר עדי פינקלשטיין
נולדתי בירושלים ואת לימודי האקדמיים התחלתי דווקא במחלקה לביולוגיה באוניברסיטה העברית. את החלום להיות גנטיקאית החלפתי בביה"ס למאמנים במכון וינגייט שם הוסמכתי כמאמנת שחיה, שופטת ומצילה ועסקתי בכך כסטודנטית. את לימודי האקדמאיים המשכתי באוניברסיטה העברית בביה"ס לחינוך, שם סיימתי את התואר הראשון והשני, כאשר את עבודת המ.א. כתבתי על ההדרכה שמקבלות בנות חרדיות לבגרות מינית, בהנחייתה של פרופ' תמר אלאור.
את עבודת הדוקטורט כתבתי בהנחייתה של פרופ' תמר רפופורט, והיא עוסקת בסיפוריהן של נשים החולות בתשישות כרונית ובפיברומיאלגיה (דאבת שרירים כרונית), שתי מחלות מהן סובלים, על פי הערכה סטטיסטית, עשרות ואולי אף מאות אלפי אנשים, ובעיקר נשים. האבחנה הקלינית והטיפול במחלות אלו שנויים במחלוקת רפואית, והמחלות לא זוכות להכרה ציבורית. מדובר, בעצם, במחלות הנסתרות מהעין אך כואבות בּגוף, והגורמות לסבל פיסי רב וממושך. העבודה עוסקת בין השאר במוגבלותו של הידע הרפואי, הנותר כיום חסר תשובות אל מול מחלות כרוניות רבות – וזאת על אף פריצות הדרך המדעיות והטכנולוגיות בנושאי תפיסות תרבותיות הנוגעות לכאב, לקשרים שבין גוף ונפש ולבריאות נשים.
בהשתמשן בשפה ייחודית משלהן, הנשים שחקרתי מתארות את יחסיהן עם הממסד הרפואי ומאבקן להכרה ציבורית בכך שעדותן על הכאב והתשישות השוכנים בגופן הנה עדות אמת, וזאת, בין השאר, לצורך קבלת זכויות סוציאליות ולגיטימציה לתפקד בהתאם למצבן הבריאותי. פרק מיוחד מוקדש בעבודה לסוגיות הנוגעות לאורח חייהן ולסדרי העדיפויות שלהן: סיפורן מעלה את חווית הבדידות והניכור של החולים במחלות כרוניות שאינן נראות. הנושא מעלה סימני שאלה באשר למובן מאליו בהגדרות של חולי ובריאות, ומציב אתגר לשאלת היחסים שבין הפרט, החברה והמדינה ולנושא כבוד האדם וחירותו.
בשנה האחרונה מאז הגשת הדוקטורט הצגתי את עבודתי במגוון כנסים וביניהם הכנס של האגודה הסוציולוגית הישראלית שהתקיים בראשון לציון, הכנס לבריאות נפשית של נשים שהתקיים בבאר שבע והכנס למדיניות הבריאות בישראל שהתקיים בתל אביב. כמו כן הצגתי לפני כחודש בשני כנסים בינלאומיים שהתקיימו בואנקובר שבקנדה. אני מלמדת בסמסטר הראשון את הקורס 'חברה ומגדר' ומקווה בקרוב להתמסר לכתיבת ספר בנושא עבודת הדוקטורט. "הלוואי והספר יראה אור במהרה כראוי לו. אני בטוחה שהוא יסייע לאנשים רבים לעצב את רגשותיהם ותחושותיהם במילים ולתת להם שם", כך כתבה לי חולה בפיברומיאלגיה אשר קראה את העבודה.
מתוך כתבת העל המקורית:
אל המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מגיעים מדי שנת לימודים אנשים חדשים ממספר קבוצות. ראשית, תלמידים במגוון תארים. שנית, אנשי סגל הוראה: חברי סגל זוטרים ובכירים ועמיתי הוראה (שינויים בסגל המנהלי נדירים יותר). שלישית, פוסט-דוקטורנטים. בכתבה זו יציגו את עצמם בקצרה ארבעת הפוסט-דוקטורנטים השוהים במחלקה השנה, ובנוסף, תציג את עצמה עמיתת ההוראה חדשה במחלקה: עדי פינקלשטיין, אשר מעבירה את חלק א' של הקורס 'חברה ומגדר' (כאשר רונה ברייר-גארב תעביר את חלק ב' של הקורס).
"פוסט-דוקטורנטים" הנם אנשים אשר רכשו זה מכבר את תואר הדוקטור, אך טרם זכו לתקן אקדמי. מדובר בשלב ביניים (לימינלי, אם תרצו) בקריירה האקדמית שיכול להימשך עד כמה שנים, ושנשען בעיקרו על מלגות של קרנות, מכונים ואוניברסיטאות שונות. במחלקה שוהים פוסט-דוקטורנטים משני סוגים: אלו אשר זכו במלגת ליידי דיוויס של האוניברסיטה העברית (והטכניון), ואלו אשר זכו במלגת קרן גינסברג של המחלקה עצמה. השנה, מלגאי ליידי דיוויס הם חגי בועז, הדס וייס ומיכל פגיס. מלגאי גינסברג הם יוסי לוס (אשר הועסק בשנה שעברה – ואף השנה – גם כעמית הוראה במחלקה), ולימור סממיאן-דרש, כאשר בזו האחרונה תומכת קרן גינסברג בפוסט דוקטורט אשר תעשה באוניברסיטת ברקלי בסמסטר ב'.