מאת: סמדר בראק

בתחילת אוגוסט השנה קיבלתי מייל עם רשימת קריאה המכילה ארבע עשרה אתנוגראפיות קלאסיות. במבט ראשון עלו שמות מוכרים שלא פעם ולא פעמיים קראתי, דנתי, למדתי ולימדתי. בסוף האי-מייל בכוכבית קטנה נכתב שמומלץ לרכוש את הספרים בהקדם משום שאלה יהוו את תחילתו של ארגז הכלים שלנו כאנתרופולוגים. כמו כן, נכתב שמומלץ להתחיל את הקריאה של הספר שבו נדון בשיעור הראשון שכן אין מדובר בספר קצר. תהיתי מדוע אי-אפשר פשוט לשאול מהספרייה והיכן העמודים הייעודיים ובמבט שני הבנתי שלא אמצא אותם. שאפתני, מלמלתי לעצמי והרמתי גבה.

שבועיים אחר כך הגיע במייל סילבוס נוסף וגם בו רשימה של ארבעה עשר ספרים; הפעם זיהיתי רק שם אחד מהרשימה. לבסוף הגיע סילבוס נוסף ובו לא הכרתי אף שם. יוני ואני עדיין אורזים, מנסים לחשב איך לדחוף חיים שלמים לארבע מזוודות. טרם נחתנו ביבשת הגדולה וכבר חיכו לי שלושה ספרים שאותם נתבקשתי לקרוא מקצה לקצה, “cover to cover”. התחלתי מוקדם. הייתי מרוצה שאת שלושת הספרים הספקתי לסיים לפני השיעורים הראשונים, אך כששבתי להניח אותם חזרה על המדף, על השולחן שלי נערמה כבר שלישייה חדשה. וכך החל המרוץ אחרי ההספק של עצמי שסופו אינו ידוע ואף אחד אינו מדבר עליו. בכל שבוע שלישייה ולעיתים רביעייה חדשה והנה מבלי ששמנו לב, כוננית הספרים מאיקאה כבר התמלאה, ורק לפני ארבעה חודשים עמדה ערומה מאחר שכל הספרים שנבחרו בקפידה בזמן לימודינו בארץ נאלצו להישאר מחוץ לארבעת המזוודות שהוקצו לנו. פליאה.

אם לא די בכמויות הקריאה, על כל ספר שנקרא נדרשה תגובה: "לא יותר מ-1250 מילה...". בשבוע הראשון, הקדשתי שלושה ימים מלאים לכתיבה של תגובה; בזיעת אפיים ובאנגלית שבורה ייצרתי מלה ועוד מלה שהצטרפו יחדיו לכדי פסקה שבסופה, מרוטת עצבים ועייפה, הזלתי דמעה. לאט לאט ובזהירות האצבעות החלו מקישות מהר על המקלדת; מילה מיילדת מילה ועוד מילה. הפסקאות זרמו זו אחר זו ומילאו עמודים קוהרנטיים, לפעמים טובים יותר ולפעמים טובים פחות. הקלות הבלתי נסבלת של הכתיבה.

בסופו של כל קורס הוגשה עבודה מסכמת של כעשרים וחמישה עמודים, לא שבועיים אחרי ולא בסוף חופשת הסמסטר – אלא בשיעור האחרון. כתיבתה הצטרפה לעומס היום יום. ואני שלא האמנתי כי יסופר, גליתי שהדבר אפשרי ואף משתלם כי לאחריו "חופשת הסמסטר" היא אכן חופשה ולא כזו שכותבים בה מבחנים.

מרץ - חצי שנה קודם לכן. באוניברסיטת מישיגן התחוללה מהומה. הסטודנטים מחו שהם קורסים תחת העומס ועמוד השדרה שלהם אינו מצליח להחזיק את  "עָמוּס השגרה". יש משהו שלא מספרים להם. ראש המחלקה דאז כינסה את כולם וחשפה את סודה לגבי קריאה. היא סיפרה שישנם שלושה סוגי קוראים: הראשון, המחבק, היא הדגימה, מאמץ לליבו את הספר שזה עתה הדיו מבית הדפוס יבש על דפיו, הופך אותו מצד לצד, מכריכה לכריכה, ואומר: "אני יודע שאתה קיים ובמקרה הצורך אוכל להזכירך בשיחה אינטלקטואלית...". הספר נרשם ברשימת הקריאה של הספרים העכשוויים החשובים באנתרופולוגיה. הסוג השני, המכונה The Street Fighter מרפרף בספר, קורא בשטחיות, רק את מה שהוא חייב. לרוב זהו המבוא, הסיכום ואולי פרק או שניים באמצע. זהו זן נפוץ במיוחד, היא סיפרה. הסוג השלישי, הזן מאסטר, כפי שכינה אותו פרופסור בייל, קורא לעומק, מתחבט בנושאים של הנחות יסוד, ובוחן פסקה לפסקה. אך איזו קריאה מפעילם מתי? למדנית שכמותי לא הצלחתי לאמץ את הרפרוף – וקראתי את כל מה שהספקתי.

כמה מילים לסיכום, אם בכלל אפשר לסכם משהו שאני רק בראשיתו והדרך עוד ארוכה. אז בסמסטר אחד אמנם קראתי כנראה יותר ממה שקראתי בכל מהלך התואר השני שלי באוניברסיטה העברית (אבל מי סופר...), אך כשנתבקשתי לכתוב על קריאה "שם" לעומת "פה", הרגשתי שלמרות שההבדלים ברורים וגדולים אין זה הוגן להשוות בין ארצות הברית לישראל, ובוודאי לא בתקופה בה מחלקות – ואף אוניברסיטאות שלמות – מנסות להחזיק את ראשן מעל המים ולהיאבק על קיומה של ההשכלה הגבוהה. "התנאים" אלה שאנו אוהבים להפנות אליהם אצבע, "שם" מאפשרים לי לפנות את כל זמני לקריאה וכתיבה, יש שיגידו מלאכתה של האקדמיה. מאחר שאינני נדרשת לעבוד לפרנסתי כרוב הסטודנטים בארץ, אני יכולה לקרוא את הטרובריאנדים והנואר ואפילו אתנוגראפיות חדשות מקצה לקצה ולא רק פרקים נבחרים. אך את הבסיס החזק קיבלתי בארץ – ואני אומרת זאת ללא שום ספק אך גם בלי סנטימנטים מיותרים. בסיס זה הוא המאפשר לי להתמודד עם העומס. הקריאה המצומצמת אינה באמת מצומצמת והיא יכולה להעיד על מהלך מעמיק יותר. היא, אם תרצו, למדנית, קוראת בין השורות ולעיתים מתעמקת שיעור שלם על פסקה או שתיים. אך לראשונה זה היה גם נחמד לא רק לדבר על... (רדקליף בראון, מיד, ליץ' או בועז) אלא באמת לקרוא על מה כל הדיבורים.

 

סמדר בראק היא דוקטורנטית לאנתרופולוגיה באוניברסיטת מישיגן. היא מוסמכת מגמת אנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. עבודת התיזה שלה: "'להתפלל בלשונות על כותל מנייר': סוגיות בכינון גוף מאמין והקשר לישראל בנצרות האוונגליסטית", נעשתה בהנחייתה של ד"ר נורית שטדלר.