מאת: בת-שבע הס

היום אספתי את אסיה מהתחנה המרכזית באמסטרדם בשעה שלוש בצהריים. היו לה עיכובים רבות בדרך והיא הגיעה באיחור של 45 דקות. בדרך היא שלחה לי הודעות טקסט, שהתחילו עם ברכה (באנגלית הפעם, ולא בהולנדית כמו שהיא נוהגת לפתוח את המיילים שהיא שולחת), ברכה שבדרך כלל מוסלמים אומרים אחד לשני:

"Salaam Aleykoum: May peace be upon you, אני מאחרת קצת, תמתיני לי ברציף 6 א'".

כהבעת תודה על הברכה ומתוך רצון לברך אותה גם, אני משתמשת באותו הטקסט כשאני כותבת לה תשובה.

לבושה בחימר כחול כהה, היא עומדת ברציף וממתינה לי. אנחנו מתחבקות. הקשר שלנו חזק, ואנחנו מחשיבות אחת את השנייה כבר כחברות, היא הבחורה היחידה איתה התכתבתי רבות לפני הגעתי להולנד, ולאחר הפגישה הראשונה שלנו במסגד (בפגישה זו ראיינתי אותה לראשונה) סיכמנו כי ניפגש שוב ונלך יחד לערבי עיון במסגד. אני לבושה בחצאית חומה, סוודר אפור וג'קט חום, מקווה שאני צנועה מספיק לקראת עוד אחר צהריים במסגד.

היום , יום העיון בנושא A new generation with a new inspiration, כלומר, אחר הצהרים והערב יוקדשו למוסלמים החדשים ו"לחוזרים בתשובה" (אנשים שנולדו מוסלמים וגדלו לעיתים בבית מוסלמי, אך החלו רק לאחרונה לחיות אורך חיים דתי). המרצים של הערב הם מיימונה ואן דר היידה שכבר פגשתי פעמיים, ושהיא מוסלמית מזה עשרים שנה שנולדה, במקור, למשפחה נוצרית בצפון הולנד, והשיח' קאליד יאסין (שנחשב לאימאם "בדואי" המפיץ את האסלאם והמציע את עזרתו דרך שימוש בכלי התקשורת ודרך ביקורים במסגדים ברחבי העולם), גם הוא חדש באסלאם: הוא נולד לבית נוצרי אפרו-אמריקני בדרום ארה"ב, והתאסלם לפני 20 שנה.

לפני ההרצאה אסיה ואני ישבנו באולם הנשים, הסתכלנו על הביגוד שחברתנו הביאה למכירה. הייתה לי תחושה שאני כבר מזהה פרצופים של מבקרים ומבקרות במסגד. כולן מברכות אחת את השנייה ב"סלאם אלייקום". גם אני, שמבינה כבר את ההתנהלות המקובלת, מברכת אחות כשזאת נכנסת בברכה "סלאם אלייקום", והן עונות לי ב"אלייקום סלאם", כלומר הן חושבות שאני גם מוסלמית, או שזה כלל לא מפריע להן שאני לא. סלאם אלייקום  היא למעשה ברכה שרק מוסלמים אומרים אחד לשני.

בקהל כ-100 נשים, רובן עם כיסוי ראש, אך המגוון עצום: חלקן עם חימר (חימר ברכיים, חימר קרסוליים או חימר מותניים) חלקן עם כיסויי ראש במגוון בדים ואורכים, חלקן מאופרות ועונדות עגילים, למרות הכיסוי. בקהל נשים צעירות מאוד, כבנות 20, אך יש גם כמה נשים מבוגרות יותר, גיל 40 ומעלה. כרבע מן הקהל מורכב ממוסלמיות הולנדיות, נשים עם פנים לבנות, עיניים כחולות ו"תווי פנים הולנדים". אני מתפלאת לראות את הכמות של המוסלמיות החדשות, אולי הן שני שליש מהקהל. מצד שני, לאור הנושא הגיוני שיהיו הרבה מוסלמיות חדשות. אני יושבת ליד אסיה, ליד שתי אחיות כהות עור וליד בחורה בלונדינית דוברת אנגלית עם ג'לביה בצבע ורוד, מעוטרת בנצנצים.

תחילה עולה מיימונה לדבר: ההרצאה שלה מותאמת במיוחד לשבוע שלאחר סיום הרמדאן, כדי להזכיר לכולם להיות מוסלמים טובים." ...אסור להסתכל על אנשים מלמעלה, ולהתנשא. איפה הרחמה [הרחמים]?"  היא שואלת. "צריך להעניק עזרה לאנשים. זה לא מספיק לבוא להרצאות, להתעניין באסלאם, אלא מי שבאה להרצאות צריכות יותר להתחבר ולהכיר אחת את השנייה, גם באופן אישי, כך שגם אם לאחת קשה בחיים האישיים או בחייה כמוסלמית, אם היא חדשה, היא תוכל למצוא תמיכה ועזרה".

היא ממשיכה לספר שהארגון שלה מציע בית ומקום טיפולי ומסייע לנשים ובנות שאיבדו את דרכן וצריכות תמיכה או אוזן קשבת. חלק מהבנות פנו מיוזמתן לארגן של מיימונה, וחלק היא "אספה מהרחוב". היא משתפת אותנו בסיטואציות שהיא חוותה בהן אנשים בלבוש מוסלמי אדוק כמו שלה (חימר או רעלות אחרות) הגיעו איתה לאזורים הבעייתיים של אמסטרדם, על מנת לעזור לאנשים "שירדו מן הפסים", אך לא הסכימו להיכנס לקופי שופס, כי זה 'חראם' (אסור על פי ההלכה האסלאמית). מיימונה מגנה בחריפות את החשיבה הזאת, ההסבר שלה הוא שמבחינת האיסלאם הדברים החשובים הם לא התפילות או ההקפדה על חלאל וחראם (מותר ואסור), אלא סיוע, עזרה, הושטת יד למי שזקוק.

לפתע היא פונה אל קהל הגברים:

"אחים שלי, אתם זקוקים לאחיותיכם. אתם לא יכולים לחיות בלי האחיות שלכם: הרי אנחנו מגדלות את ילדיכם, האם לא אנחנו מחזיקות בבטננו את הדור הבא? האם אנחנו לא אמהותיכם? בנותיכם? נשותיכם?"              

נשים רבות מסביבי מתרגשות מאוד, ואפילו אני, שאני לא "אחות" אמיתית (אולי בת דודה) מתרגשת מהפנייה הזו לקהל הגברי.

בסיום השיר שהקריאה מיימונה, שיר על בחורה מוסלמית שברחה מהבית וחיפשה חום ואהבה והתדרדרה לזנות, עד שלבסוף מצאה את האסלאם, החלו נשים רבות מסביבי לבכות, אחת לא הצליחה להירגע ומיימונה ניגשה אליה כשסיימה לדבר.

אחריה עולה אימאם המסגד ומדבר כ-10 דקות בערבית. רוב הנשים בקהל לא שולטות בשפה, ואנו מסתכלות זו בזו בחוסר הבנה, עד שעולה בחור שמתרגם את ההרצאה עבור כל מי שאינו דובר ערבית. מסתבר לנו שהאימאם עלה באופן לא מתוכנן לדבר (הוא תכנן להיות הערב רק חלק מהקהל) כאשר אחד הנוכחים פנה אליו ושאל אם זה בסדר שאישה תנאם בפני גברים, כי הרי קול אישה אמור להיות מפתה, ולפיכך אסור. תגובתו של האימאם (בתרגום להולנדית על ידי הבחור שעלה אחריו): "לא כתוב בשום מקום שקול האישה אסור... בהחלט מותר לאישה לשאת דברים בתוך מסגד, קול האישה לא אסור (חראם) אין הוכחה שיש בכך משהו פסול, ולכן מיימונה ומרצות נוספות ימשיכו לדבר בפני קהל במסגדנו."

הגיע זמנו של השיח' קאליד יאסין לעלות לקדמת הבמה. עיקר הדברים של השיח' הערב הם על הרצון לשלב את המוסלמים החדשים בעשייה הדתית, בהרצאות לקהל הרחב ותפילות. "שאותם המוסלמים החדשים דוברי ההולנדית, לא יכנסו בהססנות למסגדים [בהולנד או בארצות מוסלמיות] שלא יתביישו ויתיישבו בחלק האחורי של המסגד, מבלי לקחת חלק פעיל בהרצאה או בתפילה, אלא שישתלבו יותר. בגלל ההשכלה שלהם, בגלל התרבות המערבית שהם ספגו בתור הולנדים, בגלל הידע הטרי והחדש אודות האסלאם, דווקא אנשים כאלו צריכים להנהיג ולנאום במסגדים. הם יכולים לנאום, להעביר הרצאות ותפילות בשפה שלהם ומישהו יתרגם זאת לערבית לקהל של המוסלמים ה"ישנים" (הדור הראשון בהולנד, שפחות שולט בהולנדית). "הם העתיד של האסלאם",  טוען השיח', "הם ישנו את היחס לאסלאם בימינו".

השיח' מאמין שבעוד עשר שנים המצב בהולנד יהיה דומה למצב בארה"ב, כלומר יהיו יותר ויותר מוסלמים חדשים, כאשר כבר היום בארה"ב 27 אחוז מהאימאמים הם מוסלמים חדשים. הוא רואה הרבה אנשים חוזרים לשורשיהם ונהיים דתיים יותר מהוריהם, ואף אנשים שלא נולדו מוסלמים הלוקחים על עצמם את דת האסלאם, אבל הם לא יכולים להחזיק מעמד לבד, צריך לגרום להם תחושת השתייכות כדי שהם לא ינטשו את האסלאם.

השיח' מתייחס בדבריו שוב למעמד האישה, נותן דוגמאות שנשים בזמן הקוראן היו שולטות ומקבלות החלטות,  היו נשות עסקים, נשותיו של הנביא היו מתפקדות כעוזרות ומייעצות שלו. הדוגמה הכי גדולה בהקשר של המסגד הנוכחי, בה יושב קהל גדול המקשיב לטענות כי מעמד האישה למעשה הוא די טוב באסלאם, היא העובדה שמי שנמצאת בראש המסגד היא אישה (יסמין, נשיאת המסגד, העובדת ביחד עם מקים המסגד ועם אימאמים רבים). השיח' מספר שבארה"ב יש אישה שמנהלת את האסלאם מבחינה ייצוגית, דוברת האסלאם למעשה, והיא מייצגת את כל המוסלמים בצפון אמריקה – גברים כנשים.

כל פעם שהשיח' הרגיש שהמשתתפים ששאלו שאלות היו מוסלמים חדשים, הוא שאל מה שמם וסיפר ליתר הקהל את משמעותו של שמם הלא מוסלמי. לדוגמה, קת'רין, הבחורה האוסטרלית שישבה לידי, לבושה בג'לביה ורודה וללא כיסוי ראש, שאלה את השיח' מדוע הוא פנה לאסלאם והוא שיתף אותנו בפתיחות רבה שהוא גדל כנוצרי, השתייך לפחות לחמישה זרמים נוצריים, אך מעולם לא קיבל תשובות לשאלות שהיו לו. בדומה למה שנשים שהתאסלמו אמרו לי בראיונות, אמר השיח' בהרצאה כי הפריע לו שישו קיבל תכונות אלוהיות, האם הוא היא בן אדם או אל? כיצד ייתכן שלאלוהים יש בן בשר ודם? כיצד ייתכן שהבורא והנברא הם אותו בן אדם? לסוגיה זו האסלאם מספקת תשובה, בהתייחסו על ישו כנביא (כמו משה ומוחמד): השיח' אמר שהוא עדיין נוצרי, אך כעת נמצא במקום יותר רחוק, מקום טוב יותר. הוא מאמין בישו, ואוהב את ישו, כי ישו היה מוסלמי במקור, לטענתו. לדבריו דמויות רבות היו מוסלמיות: משה, אברהם, יצחק, דוד, שלמה המלך (בלעתי חזק כששמעתי את המילים הללו) וכמוהם עוד. השיח' אמר שהאסלאם בחר בו, ולא הוא הגיע לדת, "בדיוק כמו שהאסלאם בחר אותך קת'רין", תוך שהוא מסביר לה מה משמעות המילה קת'רין באסלאם. הוא אף ניסה לשכנע אותה להתאסלם באותו הערב, להגיד כאן ועכשיו את השהאדה שלה1 (מה שנדמה לי שלא קרה, בסופו של דבר).

השיח' סיים את הרצאתו באמירה שהאנשים הכי חשובים בקהל הם למעשה הנוכחים הלא מוסלמים. ישר הרגשתי שפנו אליי, שעלו עליי. התחבאתי קצת מאחורי כמה נשים. הוא שאל מי בקהל לא מוסלמי, ולא הרמתי את ידי, וטוב שכך, כי הוא עבר אחד אחד את הלא מוסלמים (כחמישה, חוץ ממני) ושאל מה שמם ובירך אותם שהם פה. הוא חיזק אותם, ואמר להם שלהם יש אפילו יותר זכות לשאול שאלות ולספר את סיפורם, כי הם בחרו לבוא הערב להרצאות מתוך סולידאריות למוסלמים. זה דבר יפה, אך בכל זאת לא רציתי להגיד את שמי מול קהל של  כ-150 נוכחים, שהוא יגיד מה משמעות שמי ובטח יציין את העובדה שזה שם יהודי (בת שבע). העדפתי להישאר אלמונית, לא מזוהה עם המוסלמים, לא מזוהה עם המוסלמים החדשים ולא מזוהה עם הלא מוסלמים, אך מזדהה עם כל הקהל בתור מי שגם היא, בילדותה, הרגישה זרה בהולנד.

 

1 עדות האמונה באסלאם, בו המתאסלם אומר שהוא לוקח על עצמו את האסלאם ומאמין שאללה הוא אלוהיו ושהנביא מוחמד הוא נביאו, משפט שמוסלמי אמור להגיד לפחות 5 פעמים ביום, בעת התפילה.

 

בת שבע הס היא סטודנטית לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בהתמחות בלימודי המגדר מטעם מרכז לייפר. היא כותבת את עבודת התזה שלה בהנחיית פרופ' תמר אלאור על זהות בקרב מוסלמיות ילידות הולנד.