מאת: פרופ' גד יאיר וטליה שגיב

כעס. זה הרגש המרכזי שעולה, כשחושבים על קטיעת חיים של אדם, של אישה, של אם, בגיל שלושים ושבע. בין אם יש את מי להאשים ברשלנות רפואית ובין אם לאו, הכעס עדיין שם. כעס גדול, חסר נמען ושם. בחלוף הימים מתחלף הכעס בצער גדול. שבועות ספורים לפני מותה, גלית הציגה בפנינו פרק מתוך עבודת הדוקטוראט שלה. כל כולה היתה זיקוק די-נור של תקווה: תקווה להבין, לחקור ולכתוב עוד, תקווה למצוא דרך אל תוך האקדמיה, תקווה לקראת האמהות העומדת לשלש עצמה. ותקוות נוספות, שאודותן לא נדע. גלית הייתה מקופצי-הגובה המצטיינים שלנו – אלו שתוך דור אחד סוגרים פערי השכלה וסטטוס – ובעבודתה חשפה חלק מן המנגנונים המקשים על הקפיצה.

בלב עולות שאלות אודות משמעות הביטוי - "להספיק משהו בחיים". מי יספוד לנו, ומה יאמר אז. על גלית יש הרבה מה לומר. מי שהכיר את אותה ולו במעט, לא יזכור אותה בתור "היולדת", סטאטוס שבו היתה שעות ספורות ודבק בה בכל מהדורות החדשות. גם לא בתור שורת פרסומים. מה שיזכר במחלקה הוא האופן שבו היא הבינה את תפקיד האינטלקטואל - אדם שעליו להיות מעורב במאבק נגד עוולות החברה, אדם שאת ידיעותיו ותובנותיו הוא חולק עם עמיתיו, מתוך הבנה מחויכת שהידע הוא של כולם. אין ספק, גלית לא רק עסקה בטוב ובגלגוליו. היא היתה הטוב, חייתה אותו וקידמה אותו. גם כאשר הייתה ביקורתית, רוחה הייתה טובה; גם כאשר ניתחה את הצדדים הפחות נעימים בחברה בישראל עשתה זאת בדרך שקירבה את "המחנות".

מותה הוא בלתי נתפס. איך אפשר לומר על אישה כה חדה וכה חיה, "מורשתה". לא חשוב כמה ספרים קראנו על רגולציה של המוות והאבל, זה עדיין מעורר השתאות וזעזוע - המעבר מעיכול מכת הגורל, אל הפאזה המקפיאה של ההנצחה. הזיכרון וטקסיו לעולם לא יחזירו לנו את גלית, וכאשר נעמוד וננציח נתאבל לא רק על גלית שהייתה, אלא גם על גלית שיכלה להיות.

אנו חסרי אונים לחלוטין מול העלמה הטראגי מחיי משפחתה, ומן האקדמיה הישראלית המשוועת לחוקרות שעשו את הדרך שהיא עשתה. אך יש לנו את הזכות והיכולת, להנציח את גלית בדרך שהיא יותר מתמונה על הקיר. ניתן להנציח אותה ביומיום, באימוץ ההגדרה האנושית כל כך של ד"ר גלית סעדה אופיר, לתפקידו של האקדמאי - חוקר שהוא קולגה ולא רק סולן. חוקר שהוא חבר קהילה ולא רק תצפיתן. 

 

יהי זכרה מהלך בינינו, בחדרים ובמסדרונות.

 

 פרופ' גד יאיר הינו ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בירושלים, תחומי התמחותו: תיאוריות סוציולוגיות, סוציולוגיה של בית-הספר ולמידה, חוויות משמעותיות בחיים ועוד.  

טליה שגיב הינה דוקטורנטית במחלקה, עבודת הדוקטורט שלה, בהנחיתו של פרופ' גד יאיר, עוסקת בזהות מזרחית ואשכנזית אצל ישראלים ממוצא מעורב.