מאת: ד"ר יהודה גודמן

במסגרת מחקר שערכתי עם ניסים מזרחי מאוניברסיטת תל אביב, על אתניות ומעמד בבתי ספר תיכוניים בישראל, חקרנו, מחד, את הבניית הזהות המשותפת באמצעות התבוננות בשיחות הכנה בכיתות על הזיכרון הלאומי בימי הזיכרון והשואה (המאמר התפרסם ב American Ethnologist), ומאידך, כיצד מבינים תלמידים את תהליכי ההסללה בבית הספר (המאמר נכתב בשיתופו של יריב פניגר, פוסט-דוקטורנט אצלנו במחלקה, ועומד להתפרסם ב Journal of Ethnic and Racial Studies).

אי שוויון בחינוך בישראל נחקר בדרך כלל באמצעות מודלים סוציולוגיים הבוחנים את המציאות החברתית מ"למעלה למטה". החוקרים ביקשו להראות כיצד קטגוריות חברתיות מוכרות, כמו אתניות ומעמד, משפיעות על סיכויי הצלחה של תלמידים.  הסוציולוגים הראו שלמרות השיח המריטוקרטי, המדגיש את יכולותיהם האישיות של התלמידים, התלמידים מוסללים בפועל לתוך מסגרות הלימודים היררכיות בהתאמה להשתייכותם האתנית והמעמדית: בעוד שהמשתייכים לקבוצות אתניות-מעמדיות גבוהות מוסללים למסגרות אקדמיות יוקרתיות (לימודיים עיוניים), אלו המשתייכים לקבוצות אתניות-מעמדיות נמוכות מוסללים למסגרות היוקרתיות פחות (לימודיים מקצועיים). מחקרים כמותניים הראו, אם כן, פערים עקביים בין מזרחים לאשכנזים ואת ההתאמה של הפערים הללו להבדלים מעמדיים. מחקרים אחרים בחנו את ההקשרים ההיסטוריים של תהליכי ההסללה והשעתוק החברתי הכרוך בהם.

במחקרנו ביקשנו, במקום זאת, לחקור כיצד תלמידים מבינים את מקומם במבנה הריבודי ואת סיכויי הצלחתם בבית הספר ולאחריו. דווקא לאור הפערים שהוצגו במחקרים הסוציולוגיים וההיסטוריים ביקשנו לחקור, מלמטה למעלה, כיצד השחקנים בשדה, תלמידים, אך גם מורים, מבינים את המבנה החברתי בבית הספר, ואת הקשר בין זהותם האתנית-מעמדית לבין תהליכי המיון למגמות השונות בבית הספר. ביקשנו לפצח, אפוא, משהו מהטשטוש הקיים בישראל ביחס לקשר בין מיון ושיפוט חברתי ובין קטגוריות שיוך חברתי בולטות, כמו אתניות ומעמד. כלומר, ביקשנו לבחון כיצד מבינים שחקנים בשדה את העובדות החברתיות הברורות כל כך לסוציולוגים. כיצד, למשל, רואים מזרחים ובני מעמד נמוך את מקומם הנחות לכאורה בבית הספר? וכיצד הם שומרים על "כבודם" ו"זהותם"? ומהי בעצם, עבורם, אותה זהות מזרחית ומעמדית חמקמקה?

ביקשנו לאסוף מידע כמותני ואיכותני בבתי ספר יהודים חילוניים בישראל (הזרם הממלכתי), אבל נתקלנו בקושי עצום לקבלת אישור לביצוע המחקר מטעם "שומר הסף" בדמותו של משרד החינוך. בקשתנו הראשונה לביצוע המחקר נענתה בהתנגדות עזה ובצנזורה של המשרד לביצוע מחקר על אי שוויון חברתי והבניית זהות אישית בבתי הספר. המפקחת על האיזור שבו שוכן בית הספר הראשון שביקשנו לחקור ערערה על הלגיטימיות של השאלות שיופנו לתלמידים על השתייכותם האתנית והמעמדית. בייחוד בלטה תפקידה של הפסיכולוגיה בתהליכי הפיקוח הללו. יועץ פסיכולוגי של משרד החינוך שהכין חוות דעת פסיכולוגית על השאלון טען כי יש בו נושאים "רגישים" ו"בעייתיים". שאילת תלמידים על ארץ המוצא של ההורים ושל הסבא והסבתא נוגעת בנושא רגיש, אמר, והדבר עלול לפגוע ברגשות התלמידים. 

מהי משמעותה הסוציולוגית של ההתנגדות הזאת? לדעתי, פירוש הדבר הוא כי הפסיכולוגיה, בתפקיד המפקח על אתיקה במחקר, פועלת כ"שומרת סף" מרכזית של מחקרים במדעי החברה. הפסיכולוגיה מניחה שבידיה ידע תקף בדבר בריאותו, כביכול, של הסובייקט, גורמי הסיכון הפועלים עליו, וכיצד מחקר עשוי לאיים על הבריאות הזאת. הפסיכולוגיה, במקרה זה, מגוננת מכוח הידע שהיא מניחה שיש בידה על הסובייקט, ומונעת מהחוקרים, אבל גם מהשחקנים בשדה, את האפשרות להיפגש באמצעות המחקר עם מראה חדשה של הסדר החברתי.

 

"הפסיכולוגיה ככוח המשמר את הסדר החברתי"

 הפסיכולוגיה מתפקדת למעשה ככוח המשמר את הסדר החברתי, בשמה של סמכות מקצועית ואובייקטיבית, המחזיקה, כביכול, באמת על הסובייקט. כך נוצר רצף בין הסדר החברתי בשדה לבין הסדר החברתי של השדה האקדמי, שאמור לחקור את השדה עצמו. הפסיכולוגיה מגבילה למעשה את האפשרות לערער על הסדר החברתי ואפילו את האפשרות של השחקנים בשדה לדווח על עצמם, או לראות עצמם, באופן שונה מהמקובל. הפסיכולוגיה ממלאת, אם כן, תפקיד לא רק בהגנה, כביכול, על היחידים, אלא על הסדר החברתי כולו.

גישה פסיכולוגית שכזו עשויה לקבל חיזוק נוסף בחקיקה הממשמשת ובאה בישראל שמטרתה להסדיר שיקולים אתיים במחקר. תובנות של סוציולוגים ואנתרופולוגיים ביקורתיים עשויות לשנות במידה רבה את הגישה הפסיכולוגית הדומיננטית הזו. עלינו לטעון במסגרות השונות, בהן מתנהל השיח על הלגיטימציה והאתיקה של המחקרים שלנו, כי איננו מוותרים על שילוב שיקולים אתיים במחקר, וכי נגד מושגי יסוד המשמשים את הפסיכולוגים (כגון, תפיסה אינדיבידואליסטית של הסובייקט, בריאותו הנפשית של הסובייקט, סיכון, תועלת, ערך ותפקיד המחקר), אנו מציעים חלופות ביקורתיות. תפקידו הצנוע של המחקר החברתי, לפי הבנתנו, הוא דווקא העלאת סימני שאלה ביחס לסדר החברתי והצבעה על השיחים והפעולות החברתיות המאפשרים אותו. על פי תפיסות ביקורתיות אלו, לשאול שחקנים בשדה על זהותם, על תהליכי שיפוט ומיון שהם עוברים והבנת המשמעות הסוציולוגית של תשובותיהם הינן מטרות חשובות למחקר. יתירה מזו, חשוב שנתרום להעשרה, הרחבה ובחינה מחודשת של האופן שבו חושבים על אתיקה במחקר החברתי.

 

ד"ר יהודה גודמן הוא מרצה המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בין תחומי התמחותו: אנתרופולוגיה של הדת, אנתרופולוגיה פסיכולוגית, הבניית הסוביקט בהמרת דת, תהליכי הבניית זהות ועוד.