חינוך

אופס! נסו לרענן את הדף :)

בין תיאוריה לשטח: מחשבות בעקבות התמחות בקניה

מאת: ליזה אידלמן

ללמוד בפקולטה למדעי החברה פעמים רבות משאיר אותנו במתח שבין התיאוריה לפרקטיקה. אנחנו עוסקות באנשים, סיטואציות ומורכבות של ה"כאן ועכשיו", אבל בתוך הכיתה, במגדל השן, במסדרונות המחלקה. אנחנו מחכות להזדמנות להביא את התיאוריה החוצה, לאשש או להפריך, אולי אפילו לגלות שכל קשר בינה לבין המציאות מקרי בהחלט. אבל מה קורה כשאנחנו מגלות שהתיאוריה פוגשת את המציאות בצורה בלתי אמצעית, אבל פתאום האידיאלים שמנחים את התיאוריה כבר לא רלוונטיים? ומה קורה כשאותה מציאות היא האזורים הכפריים של מערב קניה?

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

אתה מאמין בעצמך? זאת פריווילגיה!

מאת: איתמר טהרלב

א. על אלימות הכרתית, או, מסוגלות עצמית כמשאב

"אחרי הכול, העובדה שאני מרגיש שיש לי מה להגיד או לכתוב – ושראוי לומר את זה – קשורה ודאי להיותי גבר, או אשכנזי, או בקיצור: גבר אשכנזי" ;  גל כץ, ארץ האמורי, "כמה הערות (אשכנזיות) על תשוקה וחרדה"

בשנה שעברה, במהלך כתיבת עבודה אקדמית, ראיינתי כמה צעירים יהודים-צרפתים ממוצא צפון אפריקאי שהיגרו בשנים האחרונות מצרפת לישראל. במהלך הראיונות שמתי לב שמהגרים צעירים ממוצא מזרחי / צפון אפריקאי אלו "מרשים לעצמם" לדמיין עצמם ולצפות מעצמם להיות אקדמאים פוטנציאליים. כפי שאמר לי אחד מהם בריאיון שבו סיפר על כוונתו ללמוד, "מה, לא כולם הולכים לאוניברסיטה?" בניגוד אליהם, בעבורי, בתור מישהו שגדל בסמי-פריפריה (הכוונה להתנחלויות הרווחה[1] ליד ירושלים) להורים שאינם אקדמאים, ובדומה למחקר על שאיפות השכלתיות של מזרחים דור שני ושלישי בישראל[2], היה זה "לא טבעי"

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

ויקיפקפוק: סוציולוגיה בוויקיפדיה

מאת: ערן פסקל

[1] לאחרונה הכריזה האגודה הסוציולוגית האמריקאית, ה-ASA על שיתוף פעולה עם ויקיפדיה. שיתוף הפעולה צפוי להוליד פורטל בפורמט של ויקיפדיה העוסק בתחום המחקר הסוציולוגי.  בהכרזה זו, האגודה קוראת לחוקרים ותלמידים ברחבי העולם לקחת חלק ביצור הידע בפורטל, על ידי עידוד מרצים לתת משימות לכתיבת ערכים בפורטל,  כמו גם פרסום רשימת ערכים אשר דורשים שיכתוב ושדרוג.

שיתוף פעולה זה נולד מהצורך לשפר ערכים הנוגעים לדיסציפלינה.  צורך זה עולה משום שעל אף הבעייתיות בה מופק הידע בויקיפדיה, תלמידים וחוקרים רבים עושים בה שימוש ולעיתים מתייחסים לידע בה כאל ידע אובייקטיבי ומאומת.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

בוקר וערב של שישי || טור מיקרו-סקופ

מאת: מיכל אסא ענבר

בימים אלה אני שבה לקרוא ביומני השדה שלי ובחומרים השונים (תמונות, קטעי וידאו, התכתבויות במייל וכדומה). את עבודת השדה ערכתי בין השנים 2005 ל-2008 בבית ספר בינלאומי1, עת שהיתי בעיר גדולה בדרום סין ביחד עם משפחתי. בשלב הראשון ערכתי תצפיות וראיונות בלבד, בהמשך עבדתי כמורה מחליפה ומאוחר יותר במשרה מלאה, מה שאיפשר לי להפוך את התצפיות לתצפיות משתתפות. המחקר שלי מבקש להבין כיצד מייצרים השחקנים החברתיים את המובן מאליו התרבותי בבית הספר וכיצד הם מייצרים מחדש הבדלים תרבותיים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

עברית אינה שפת אמי

מאת: אנג'אם חוסיין || סייעה בכתיבה: נגה כספי

 

אני אנג'אם מבית צפאפה בירושלים, סטודנטית ערביה פלסטינית בעלת אזרחות ישראלית.  בכתבה הזאת אני רוצה לשתף בחוויה האישית שלי כסטודנטית ערבייה שלומדת סוציולוגיה: על הזווית השונה להסתכלות על דברים שעד עכשיו נראו לי ברורים ומובנים מאליהם, על החוויה שלי באוניברסיטה כבת למיעוט לאומי ועל הקשיים איתם אני מתמודדת.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

להקשיב במקום להתגונן: תגובות על דו"ח המכון לאסטרטגיה ציונית

מאת: ארי אנגלברג

ישנם כנראה לא מעט סטודנטים החשים שהתכנים הנלמדים במחלקות לסוציולוגיה בארץ נגועים בהטיה אנטי ציונית. הדיון בנושא זה החל בפקפוק עוד בסוף השנה שעברה עם מאמריהם של נגה כספי, שלמה אהרונסון, ואריאל אפל, ונמשך במהלך הקיץ בסערה התקשורתית שהתעוררה עם פרסום הדוחו"ת של תנועת אם תרצו ושל המכון לאסטרטגיה ציונית. דו"ח אחרון זה מתמקד במחלקות לסוציולוגיה באוניברסיטאות בארץ ומדרג את מידת ה"פוסט-ציונות" של הקורסים הניתנים בהן. עורכי המחקר ספרו כמה פעמים מוזכרים בסילבוסים של אותם הקורסים מחקרים של חוקרים אשר תויגו על-ידם כפוסט-ציונים או ציונים. בעקבות הדו"ח התקיים שיח תקשורתי ער, ובמאמרים שנכתבו על ידי חברי סגל מאוניברסיטאות שונות, בעיקר בהארץ, הוקע הדו"ח כמקארתיסטי ואף פשיסטי. בעקבות זאת, ראשי האוניברסיטאות גינו את הניסיון להתערב מבחוץ בתכנים הנלמדים באוניברסיטה ושר החינוך הבטיח שהאוניברסיטאות לא יפגעו.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

אלן בלום ומלחמתו בפוסטים – מי ניצח?

מאת: פרופ' שלמה אהרנסון

מאמרה של נגה כספי בפקפוק 15, הינו עדות נוספת למצב העגום של האקדמיה בישראל. לפני עשרים שנה הפך פרופסור אלמוני משיקגו בן לילה לדמות מוכרת בכל רחבי ארה"ב, וספרו – "דלדולה של הרוח באמריקה" כפי שתורגם לעברית בבוא העת – המקור הרבה יותר מחמיר ותרגומו "סתימת המוח באמריקה" – הפך נושא לדיונים אין ספור ולמחלוקת עצומה.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

הזמנה לפגישה עם הסוציולוגיה (בלי סוגריים)

מאת: מיכל אסא ענבר

"כל מה שהוא לא סגול או ורוד", ענתה לי בתי כששאלתי אותה איך בכוונתה להתחפש ל"בן" לקראת המשימה שקבלו מבית הספר במסגרת חגיגות הפורים. למסיבה הגדולה שתתקיים ביום האחרון ללימודים לפני חופשת הפורים קדמו ימי משימות בית ספריים שכללו: יום פיג'מות, יום חיות (שבו מתחפשים לחיה) ויום בנים/בנות (בו הבנות יהפכו בנים והבנים – בנות, ליום אחד).

התשובה של בתי המחישה היטב את הבעייתיות הכרוכה במשימה שכזו. אבל עוד בטרם שקעתי במשמעויות החבויות של המטלה הבית-ספרית, מצאתי עצמי שוב מיטלטלת בתוך הדילמה שתוקפת כל פעם מחדש מחוץ לשעות העבודה. מה עושים עם כל הידע הזה על המציאות החברתית המקיפה אותנו אחרי שסוגרים את האור במשרד ומגיעים הביתה? האם הפכו המשקפיים הסוציולוגיות לעדשות אורגניות ולחלק מגופנו? האם לימודי הסוציולוגיה לא היו אלא מנהרה אחת ארוכה שאין ממנה דרך חזרה? האם עמדת הכוח הביקורתית אכן יכולה לשמש תחליף לנחמה ולבטחון שמספקת לנו טבעת המובן מאליו? אלו מחירים משלמים אנו והקרובים לנו על ההתבוננות המפרקת? האם אפשר, ואם כן – איך, לחיות את העולם שמחוץ לאוניברסיטה, מחוץ לסוציולוגיה, כבני חברה ותרבות ולא כמשקיפים עליהן?

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

בגנות ההתאנגלזות

מאת: נעם קסטל

להחזיק חזק, סופה מתקרבת

החלטת הטכניון על כינונה של תוכנית למודים מלאה באנגלית לתואר ראשון במנהל עסקים מלמדת על מגמה חדשה בהשכלה הגבוהה בישראל. ההחלטה קשורה בשיקולי יוקרה מוסדיים, בשיקולים תקציביים ובשאיפה לשיפור עמדות בתחרות העולמית על כ-2.7 מיליון סטודנטים זרים (Overseas Students). עד כה התחרו האוניברסיטאות הישראליות על תלמידים מחוץ לארץ בעזרת תוכניות לימודים מיוחדות באנגלית, ועל כן, ייחודה של החלטת הטכניון הוא ברתימתה של תוכנית הלימודים שהוצעה לסטודנטים הישראליים. צעד זה מבטא את מאווייהם של ראשי המוסדות להשכלה הגבוהה בישראל להידוק קשרים עם מרכזו של העולם האקדמי, ואופן פעולה שנועד להקל על הקשיים הכלכליים של המוסדות האקדמיים בישראל. תסריט של מעבר לאנגלית כשפת לימוד עיקרית אינו בלתי מתקבל על הדעת; החוגים והמוסדות הראשונים שיציגו מאזנים חיוביים בעקבות שינוי שפת הלימוד בתכנית מסויימת, לא יוותרו, כנראה, יחידים ברווחם. בכוונתי להתנגד, ללא הועיל, לאופן הפעולה המתגבש, או בלעז, לאסטרטגיית הרפורמה הלינגוויסטית. טענתי היא כי מוטב לאקדמיה הישראלית, על כל מוסדותיה, לוודא כי תלמידיה משפרים את יכולותיהם באנגלית, אך להימנע מהכשרתם המקצועית באמצעות שפה זו. תמיכתי בהמשך לימודם של הסטודנטים הישראלים בעברית מתיישבת עם שתי נקודות מוצא אפשריות -- גם עם אינטרס ישראלי-מקומי ובה בעת גם עם אינטרס אקדמי אוניברסלי.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

על משמעות ההוראה בסקרי הערכת הוראה

מאת: אריאל ינקלביץ'

בגיליון האחרון של פקפוק עלה נושא התקפות והנחיצות של סקרי הערכת ההוראה שסטודנטים מתבקשים למלא בסוף כל סמסטר. ההתייחסות לנושא כללה שני מאמרים המביעים עמדות מנוגדות כלפי הסקר: בראשון נטען כי הסקר אינו מדד לפופולאריות בלבד ושניתן ללמוד ממנו רבות על איכות ההוראה באוניברסיטה. המאמר השני יוצא נגד הסקר בטענה שהוא מדד לפופולאריות של המרצים ושהוא משקף את כניסתם של כוחות השוק אל כותלי האוניברסיטה, תוך הפיכתם של הסטודנטים ללקוחות המקבלים שירות מהמרצים. מדובר כאן בדיון חשוב הנוגע במהות ההוראה באוניברסיטה, אך הצגת שני המאמרים האחד ליד השני הופכת את הדיון סביב הסקר לסוגיה ערכית שאין דרך להכריע בה. כך אנו מפספסים את הנקודה המרכזית בכל הסיפור הזה, שהיא שהסקר במתכונתו הנוכחית חוטא למטרתו המוצהרת: קבלת משוב מהסטודנטים על ההוראה באוניברסיטה. בניגוד לד"ר מיכל פרנקל, אני חושב שזו מטרה חשובה ושהמרצים יכולים ללמוד הרבה על איכות ההוראה שלהם מהערכות הסטודנטים (גם החלשים שבהם), אולם סקר ההוראה אינו כלי שתורם למטרה זו, אלא להיפך, הוא הופך את ההוראה לשירות לקוחות כפי שהיא טוענת. במאמר זה אני מבקש להצביע על הבעייתיות של השיטה הנוכחית להערכת ההוראה, באמצעות שרטוט דמות המורה (הכוונה למרצים ומתרגלים כאחד) שעולה ממנה – וזאת מתוך אמונה בכך שנושא ההוראה באוניברסיטה אינו מקבל את המשקל הראוי לו וטעון שיפור משמעותי.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מיקרו-סקופ

מאת: קית גולדשטיין

רבים מן החוקרים הפועלים כיום באקדמיה עשו את התואר הראשון, השני ואת הדוקטורט שלהם באותה האוניברסיטה, ואף באותה המחלקה. בדרך זו אמנם קל יותר להתקדם בקריירה האקדמית, אך אני פעלתי אחרת. הייתי סטודנט בארבע מדינות, החלפתי מחלקה עם כל תואר, והשלמתי שני תארים שניים על נושאים שונים. רוב המנחים לא ימליצו על שביל 'עקום' שכזה, אך אני טוען שלימודיי בתחומים מגוונים היו חשובים על מנת לבנות תזה מהפכנית ובין-תחומית. אשרטט בפניכם בקצרה את הרקע שלי וכיצד הגעתי לרעיון התזה אותה אני כותב. תקוותי היא שמאמר זה יעורר השראה בקרב סטודנטים ששואפים לקריירה אקדמית אבל לא רואים את עצמם בתוך מחלקה אחת.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

"זה נושא רגיש, בעייתי": פסיכולוגים, הסובייקט החברתי, וצנזורה אתית על מחקר ביקורתי

מאת: ד"ר יהודה גודמן

במסגרת מחקר שערכתי עם ניסים מזרחי מאוניברסיטת תל אביב, על אתניות ומעמד בבתי ספר תיכוניים בישראל, חקרנו, מחד, את הבניית הזהות המשותפת באמצעות התבוננות בשיחות הכנה בכיתות על הזיכרון הלאומי בימי הזיכרון והשואה (המאמר התפרסם ב American Ethnologist), ומאידך, כיצד מבינים תלמידים את תהליכי ההסללה בבית הספר (המאמר נכתב בשיתופו של יריב פניגר, פוסט-דוקטורנט אצלנו במחלקה, ועומד להתפרסם ב Journal of Ethnic and Racial Studies).

המשך קריאה >