מאת: ניצן לונברג

לפני קצת פחות משנה שטף גל של סרטוני "הארלם שייק" את הרשתות החברתיות המקוונות. אלה היו סרטונים קצרים של כשלושים שניות המציגים מספר משתנה, בין בודדים לעשרות, של אנשים הרוקדים בתנועות משונות לצלילי השיר "הארלם שייק" של מפיק מוזיקה אלקטרונית אמריקני בשם באואר (Baauer). הסרטונים נעשו כמעט באותה צורה בכל פעם. ב-15 השניות הראשונות לסרטון רואים אדם אחד רוקד לצלילי השיר, לעתים קרובות חבוש קסדה או מסיכה, מוקף באנשים שלא שמים לב למעשיו. בשלב זה הסרטון נחתך וברגע שמתחיל סאונד הבס, רואים קהל שלם של אנשים לבוש בתחפושות רוקד יחדיו.

הסרטון המקורי הועלה על ידי חבורה של מתבגרים אוסטרליים בתחילת פברואר 2013. תוך ימים ספורים ניתן היה למצוא סרטוני "הארלם שייק" בכל הצורות והגרסאות. החל מפרק של הסימפסונס שזכה לגרסא מחודשת של הסרטון וכלה באחד שהלביש  את הריקוד והמוזיקה על סצנה מתוך הסדרה "פינאטס" וכך עדכן אותה בהתאם לצו השעה. במהלך חודש פברואר זכו סרטוני ההארלם שייק לסיקור עולמי בידי אמצעי תקשורת שונים – למשל הניו יורק טיימס, אינדיה טודיי, ורשת הטלוויזיה CBS. אלה התפלאו על התופעה שהתפשטה במהירות.

Worldwide Web Search Interest for Harlem Shake February-April 2013

סרטון ה-"הארלם שייק", למעשה הפך ל"מם" – Meme. למה הכוונה? השימוש במונח הזה הופיע לראשונה ב1976 בספרו של ריצ'ארד דוקינס, "הגן האנוכי". בתחילת המאה ה-20 דיברו ביולוגים על אבולוציה המתחוללת "לטובת המין", בלי לשאול מהו המנגנון המדויק המעורב בכך. בתפישה המודרנית הושגה ההבנה כי האבולוציה מונעת על ידי תחרות בין הגנים. חשוב להבהיר כי המונח "אנוכי" הוא לא רגשי במובן זה או אחר. הכוונה היא כי הגנים פועלים על ידי שכפול באינטרס היחיד להעביר עצמם לדור הבא. ברור שהגנים אינם "רוצים" או בעלי כוונות, אך הם מצליחים (או שלא) לעבור לדור הבא. (בלקמור, 51:1999).

נשים לב למשקל הדומה: "meme=gene". בסוף ספרו קבע דוקינס כי מלבד הגנים הביולוגיים, יש עוד משכפלים בעולם. המשכפל הזה הוא יחידה של חיקוי. יחידה זו משכפלת את עצמה הלוך וחזור בתוך מה שאנו מכנים "תרבות". זוהי יחידת התמסורת התרבותית. דוקינס מקצר את המילה היוונית שעניינה חיקוי, "מיממה", ומלביש עליה את המשקל של אותו גן אנוכי ביולוגי.  רעיונות, אפנה, מנגינות, ביטויים, שפה ושיטות בנייה מפיצים את עצמם על ידי "דילוג" ממוח למוח. על פי תיאוריה זו, כל דבר שעובר מאדם לאדם הוא מם. כלומר, כל המילים באוצר המילים שלנו, כל הסיפורים שאנחנו מכירים, כל המשחקים והשירים והכללים שאנחנו מצייתים להם.

ה-"הארלם שייק" איננו יוצא דופן. חדשות לבקרים מציפים את הרשתות החברתיות סרטוני ווידאו מסוגים שונים, חלקם נשארים בתודעה האינטרנטית יותר, חלקם פחות. חלקם הומוריסטיים, חלקם אינפורמטיביים וחלקם מוזיקליים. הפלטפורמה העיקרית המאפשרת את ההתפשטות של קליפים היא "יוטיוב". במקרה שעליו אנחנו מדברים יש להפריד בין שני סוגי סרטונים: סרטון "וויראלי" וסרטון "ממטי" (שיפמן, 2012: 190). סרטון וויראלי יהיה קליפ אשר יתפשט ללא שינוי משמעותי. כך למשל קליפ וויראלי יהיה סרטון הגנגאם סטייל המקורי או צ'רלי נשך לי את האצבע ((Charlie bit my finger.

הסוג השני של הסרטונים יהיה "ממטי". זאת סוגה של סרטונים המערבת מבנים שונים של השתתפות משתמשים, בדרך כלל על ידי יצירת פארודיה או חיקוי של הסרטון המקורי. סוגה זו של סרטונים מדגישה ביתר שאת את כוחו המיוחד של האינטרנט כמסייע ביצירת תרבות משתתפת ווירטואלית (שם, שם).  ה"הארלם שייק", אם כך, שייך לקבוצה השנייה שמגדירה שיפמן.

סרטוני ה-"הארלם שייק" ואחרים מסוגם, אם כך, הינם "ממים" לכל דבר ועניין, מכיוון שהם יחידות רעיוניות המתפשטות מאדם לאדם בעזרת חיקוי. הם מתפשטים במהירות (Heylighen, 1996) ובין תרבויות – במקרה זה תוך פחות משבוע הגיעה סנסציית ה"הארלם שייק" לחברות בכל רחבי הגלובוס. סרטון ה-"הארלם שייק" שועתק פעמים אין ספור במגוון רב של תרבויות ברחבי העולם. נשים לב לתופעה מעניינת שמתרחשת במופעים מסוג זה. הסרטון האמור, או ה-"מם", זוכה לחיקוי אשר ישמור על חוקים מסוימים ומבנה החוזר על עצמו. עם זאת, לעתים קרובות, אם לא כמעט תמיד, אותו החיקוי יקבל ביטוי תרבותי המשתמש בסמלים ובתמות מקומיות. כך למשל יתקיים "הארלם שייק" בכותל המערבי פה בישראל,במגדל אייפל בפאריס או במקומות המזוהים עם העיר לונדון.

אם כך, מכיוון שעל הסרטון ה"ממטי" לשמור על המאפיינים המקוריים של הקליפ הראשון, למרות השתתפות פעילה של יוצרים מכל רחבי העולם, טווח "התנועה" ביצירת סרטון חדש מוגבל יחסית. הסרטונים המחקים שומרים איפוא על ה"קוד" המקורי, אך משלבים תמות מקומיות משלהם. במקרה של ה-"הארלם שייק" השיר נותר אותו שיר ומהלך הסרטון שומר על אחידות, כך שהדרך היחידה לבטא את אותה "לוקאליזציה" תהיה במיקום הגיאוגרפי שבו מצולם הסרטון או בחפצים שבהם משתמשים. למשל, בצפייה בסרטונים מרחבי העולםניתן לראות כי ברוב סרטונים האמריקאיים יש לפחות משתמש אחד המתעטף בדגל ארצות הברית. עובדה זו מעידה על כך שגם בזמן שהמשתמשים הללו משתפים פעולה עם הטרנד הם עדיין שומרים על הזהות הלאומית שלהם. במקרה זה, הדגל משמש כמאפיין הסימבולי המקומי שכן הוא מעיד על עוצמה מסוימת של פטריוטיות שהיא מאפיין זהותי חזק בחברה האמריקנית.

זיהיתי כמה סוגים מרכזיים של "סטים" ב-"הארלם שייק": יחידות צבאיות, מקומות עבודה, קבוצות ספורט, מוסדות השכלה(כגון בתי ספר ואוניברסיטאות) וכן סרטונים המשתמשים בסימבוליקה גיאוגרפית (כמו הסרטונים שהזכרתי לעיל המצולמים במגדל אייפל ובכותל המערבי). ראוי לציין כי סרטון "הארלם שייק" כזה יכול להשתייך למספר "סטים". למשל הסרטון הבאשל קבוצת החתירה של אוניברסיטת אוקספורד באנגליה שייך גם לקבוצה סרטוני הספורט וגם לקבוצה של סרטוני מוסדות להשכלה. כמובן שמחקר מקיף של אלפי הקליפים ברשת עשוי להניב תוצאות נוספות של קטגוריות "הארלם שייק". אך לטעמי אלו הקבוצות המרכזיות.

מעניין לראות כי ה-"הארלם שייק" מתחבר גם למגמות פוליטיות, כמוהסרטון הבא שנקרא "Harlem Shake Existence is Resistance" ויופיע תחת תוצאות החיפוש: Harlem Shake Palestine. בסרטון הזה נראים חבורה של גברים ונשים היושבים ומדברים על רקע מדשאה, ללא בניינים שניתן לזהותם, כשמאחוריהם רוקד רעול פנים האוחז בידו שלט באנגלית: "פלסטינים רעבים לזכויות אדם". כשמתחיל הבס כל האנשים בסרטון מופיעים מכוסים צעיפים ומחזיקים בידיהם שלטים באנגלית בעלי מסר פוליטי. השלטים נכתבו באנגלית, ולא בעברית או בערבית, מכיוון שהם מופנים אל הקהילה העולמית. הקליפ צולם בהארלם, ארצות הברית. אך ברור לכל לאיזו הקהילה משייכים עצמם יוצריו. השייכות הפוליטית שלהם מהווה במקרה זה את אותו המאפיין הלוקלי בזהות אך לא הגיאוגרפי. סרטון זה זכה למעל 26 אלף צפיות.

סרטוני ה"הארלם שייק" (ודומיהם) חבים את התפשטותם למרחב הווירטואלי, ובפרט לפלטפורמת ה"יוטיוב" (Hilderbrand, 2007). ההתפשטות, כפי שהראיתי, עוברת בין חברות ותרבויות רבות השונות זו מזו (הודו, לונדון, ישראל). אך תוך כדי כך חלק מהסרטונים מקבלים ביטוי לתרבות המקומית, במה שניתן לטעמי בהחלט לכנות תופעה "'גלוקלית", הממזגת בין מופע גלובלי, לתרבות המקומית. המופע שעליו אנחנו מדברים אמנם אינו כלכלי, אך הוא משלב, בצורה דו כיוונית (רם, 2003) בין ביטויים אוניברסאליים המשעתקים את עצמם באופן דומה למאפיינים תרבותיים של יחידות מקומיות.

בעיניי, סרטוני ה-"הארלם שייק" הם טרנד מיותר ומטופש מעין כמוהו (כנראה אינני היחידה שחושבת ככה, על סמך כמות סרטוני המחאה שהתפרסמו בתגובה לתופעה זו). אך דווקא בשל כך, התופעה הזו עוררה בי עניין. על מנת להכין סרטון "הארלם שייק" נדרשת רמת תכנון מסוימת מראש –  גיוס אנשים והכנת תחפושות. עדיין, אנשים מכל רחבי העולם השקיעו מזמנם על מנת לצלם סרטון שכזה. למה?

אין זה חדש לנו, הסוציולוגים, כי בעידן הפוסט-מודרני שבו אנו חיים קיימת התרופפות מסוימת של הקהילות האורגניות. על רקע ההתפוררות של המסגרות האנושיות המוכרות הולכת ותופסת התרבות הגלובלית את מקומה ביתר שאת. אני מבקשת לטעון כי אותו רעיון תרבותי ה-"מזנק" ברחבי העולם יוצר קהילייה גלובלית מדומיינת המתקיימת במרחב הווירטואלי. להבדיל מה"קהילות המדומיינת" שאנדרסון מדבר עליהן (כמו לאום, מדינה או דת), גבולות קהילה זו אינם מוגדרים באופן פיזי, וגם אין להם חוקים חד משמעיים. הקהילה האינטרנטית היא תופעה חדשה באופן יחסי, שמשתנה תדיר. השפה שלה תהיה מורכבת מרעיונות פשוטים, מוזיקליים או ויזואליים  שאנשים בני תרבויות שונות יוכלו להבין בקלות (יחסית) כמו באתר9gag. העובדה שהרעיונות אינם מורכבים במיוחד תורמת להתפשטות המהירה של ה"מם". היחידות התרבותיות אשר מצליחות להתפשט יוצרות ונוצרות בתוך תרבות גלובלית פופולרית. אך כדי להבין את הרעיון שמאחוריהן נדרשת היכרות ראשונית עם התרבות הזאת.

האינטרנט מאפשר, לדעתי, היווצרות של "אומה " מסוג חדש (Arnett, 2002). במצב כזה, העובדה שרוב המשתתפים בפרויקטים מסוג זה הם אנשים צעירים – חיילים, סטודנטים וכו', כמו שיעלה מצפייה בסרטונים ב"יוטיוב" –  הוא נתונה מראש בהתחשב במשתמשים העיקריים באינטרנט, אך גם קשורה, בעיניי, דווקא לחיפוש של אותם צעירים אחר השתייכות לקהילה.

גם בעידן שבו אנחנו חיים לא התבטלו הדתות או המדינות, ולכן יש חשיבות רבה לסמלים מקומיים בתודעת האנשים. כיוון שכך הביטוי המקומי שמקבל המם הוא בעל חשיבות רבה עבור האנשים המשתתפים בהפצתו. בעיניי, התפשטותו המהירה של סרטון ה-"הארלם שייק" מהווה סמן ימני לחברה מסוג חדש בעידן האינטרנטי. לטעמי, סרטוני "יוטיוב" מסוג זה מהווים יצור כלאיים המאחד בין התרבות הגלובלית לבין ביטויים תרבותיים מקומיים. ההשתתפות הפעילה ביצירת סרטוני ה"הארלם שייק" מאפשרת למשתתפים להרגיש "חלק" ללא הצורך לוותר על הזהות המקומית (לאומית או דתית).

 

ביבליוגרפיה:

בלקמור, ס. (2009).מכונת הממים. אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר

רם, א. (2003). "ה-M הגדולה: מקדונלד'ס והאמריקניזציה של המולדת". תיאוריה וביקורת 23: 179-212.

Shifman, L. ( 2011)"An anatomy of a YouTube meme". New Media& Society . 14 (2). Pp. 187-203

Heylighen F (1996) Evolutions of memes on the network: From chain-letters to the global brain.  In: Stocker G and Schöpf C (eds) Memesis: The Future of Evolution. Vienna and New York: Springer, 48–57.

Hilderbrand, Lucas (2007). YouTube: Where Cultural Memory and Copyright Converge. Film Quarterly. 61: 48-58. Retrieved from

Arnett, J. J. ( 2002) The psychology of globalization. American Psychologist, 57, 774– 783