במהלך החודש האחרון, במסגרת מאבק מתמשך מול ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) בנוגע לתנאי העסקתם, פתחו עובדי ארגון הסגל הזוטר בשביתה במסגרתה לא התקיימו מטלות ההוראה השונות (שיעורים, תרגולים ומעבדות). השביתה הקצרה אומנם הצליחה להוביל לפריצת דרך מסוימת במשא ומתן המקרטע – מה שגרם לארגון הסגל הזוטר להשהות את השביתה למשך 21 יום – אך נכון לפרסום גיליון זה, השגת הסכם סופי הינה עדיין בגדר סימן שאלה.

אחד המאפיינים המרכזיים של כל שביתה היא הפגיעה בציבור תמים שבימים כתקנם נהנה מעבודתו של הסקטור השובת. כתוצאה, כל סכסוך מהסוג הזה בסופו של דבר גורר אחריו מאבק על תמיכתו של ציבור זה. במקרה הנוכחי מדובר כמובן על קהל הסטודנטים. בדומה לשביתת המורים, העובדים הסוציאליים, הרופאים או עובדי הרכבת, גם במקרה הנוכחי התקיים מאבק עיקש על הלגיטימציה של השביתה בין נציגי הסגל הזוטר ובין ראשי האוניברסיטה. במקום לבחור באופציה של סולידריות עם מאבקה של החוליה החלשה, בחרו האחרונים להמשיך ולשתף פעולה עם מדיניות של הפרד ומשול, במסגרתה יצאו במתקפת דה-לגיטימציה כנגד הסגל הזוטר. ראשית הופצה שמועה לפיה "עמיתי הוראה מרווחים כ-500 שקל לשעה" (טענהשהופרכה) ובהמשך נשלח מכתב לציבור הסטודנטים במסגרתו טענה נשיאת ור"ה, הפרופ' רבקה כרמי, כי היענות לדרישות הסגל הזוטר תביא "לפגיעה ברמת המחקר העתידית באוניברסיטאות" וש"צעדי השביתה תפגע בציבור הסטודנטים שלא לצורך." מתקפה זו זכתה לתגובה מצד ד"ר אסתר סרוק, יו"ר הפורום המתאם של ארגוני הסגל הזוטר, שהסבירה כי כל מה שפרופ' כרמי מנסה לעשות במכתביה הוא "לתקוע טריז בין הסטודנטים והסגל הבכיר, לבין חברי הסגל האקדמי הזוטר." רבות כבר נכתב על היעדר הסולידריות מצד הסגל הבכיר (ראה גם כאן וכאן), אבל אחת הסוגיות שטרם התבררה הינו יחסם של ציבור הסטודנטים כלפי המאבק הנוכחי. בהקשר זה הכוונה היא לא רק לשאלה: האם אגודת הסטודנטים תתמוך במאבק או לא, אלא מהי דעתם של קהל הסטודנטים? האם הם מבינים ותומכים במאבק? או לחילופין, האם הם רואים את השביתה כפעולה לא הוגנת שאינה קשורה אליהם ואף נעשית "על גבם"?

נראה כי התשובה לשאלה זו עדיין עומדת באוויר. אומנם בימי השביתה נפתחה קבוצה בפייסבוק של "סטודנטים תומכים בסגל הזוטר" ומספר סטודנטים אף הצטרפו להפגנת מחאה מול משרדו של יו"ר ות"ת פרופ' מנואל טרכטנברג, אך השביתה האחרונה הייתה קצרה מדי על מנת להעמיד את הסטודנטים במבחן אמיתי, ולכן קשה להעריך מה הייתה עמדתם אילו הייתה זו מתארכת זמן ממושך. היות והסכסוך הנוכחי עוד רחוק מפתרון סופי, וסביר להניח כי מאבקים נוספים עוד באופק, על הסגל הזוטר להשכיל ולמצוא דרכים שונות לזכות בתמיכה רחבה של הסטודנטים במאבקו. לשם כך יש להקדיש מאמץ רב על מנת לשתף ככל שניתן את הסטודנטים בשורשי הסכסוך, בסוגיות המחלוקת המרכזיות ואולי יותר מכל, בקשר הישיר שבין תנאי העסקת הסגל הזוטר ובין הרמה האקדמית. מבלי גיוס של תמיכה זו, ספק אם לסגל הזוטר סיכוי לסיים את המאבק הנוכחי ומאבקים עתידים, כאשר ידו על העליונה. כמובן שתמיכת הסטודנטים והסטודנטיות חשובה לא רק מטעם של אינטרס משותף בנוסח "הסטודנטים של היום הם המתרגלים והדוקטורנטים של מחר" ותיקון המערכת האקדמית, אלא גם מתוך הזדהות וסולידריות חברתית על בסיס שאיפה משותפת ל"צדק חברתי" עבור כל סקטור של עובדים באשר הוא.

לפחות בקרב חברי המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, נעשו מאמצים מטעם חברי הסגל הזוטר – ובראשם המתרגלים –  לשתף את הסטודנטים בסיבות השביתה ואף לנסות לשכנע אותם בצדקתה. מבין הצעדים שנלקחו הייתה שליחת מכתב לכל תלמידי הBA במחלקה במסגרתו הובהרו לסטודנטים מהן סיבות המאבק ואף נעשה ניסיון לשכנע אותם בצורך השביתה וצדקתה. כמו-כן, תוכנן להתקיים מעגל שיח בין סטודנטים ובין נציגי הסגל הזוטר שהתבטל בעקבות השהיית השביתה. אך צעדים אלו אינם מספיקים. אחת מאבני היסוד של הסכסוך הנוכחי הינה סוגית הביטחון התעסוקתי של "עמיתי הוראה" ו"מרצים מן החוץ"- מרצים בעלי דוקטורט המלמדים קורסים כמו המרצים מהסגל הבכיר אך בתנאים גרועים מהם בהרבה. במציאות של היום, מדובר על כ-50% מכוח ההוראה באוניברסיטאות (במכללות מעל 75%). אך אחת הבעיות שעלו בעקבות השביתה היא העובדה שמרבית הסטודנטים כלל לא יודעים מי מבין המרצים שלהם משתייכים לסגל הזוטר. בדומה לעובדים רבים במשק הישראלי המועסקים בחוזה פחוּת, אך בפועל מבצעים תפקיד דומה לעמיתיהם המועסקים בחוזה מעודף ("שכם אל שכם"), לקהל הנהנה מעבודתם לא תמיד פשוט להבדיל. לכן, חשוב שמרצים ודוקטורנטים השייכים לסגל הזוטר, יעשו את הצעד האמיץ ויצאו מן הארון האקדמי על מנת לחלוק עם תלמידיהם את תנאי העסקתם. "פקפוק", בתור עיתון ששואף לקדם שיח פנימי בתוך המחלקה, ישמח להוות במה לנושא חשוב זה. לצורך כך, אנו קוראים בזאת לכל מי שמשתייך לסגל הזוטר, או השתייך לו בעבר, לכתוב לנו בנושא, וכך לחלוק עם קהל הקוראים שלנו, ובעיקר עם הסטודנטים שמביניהם, את המשמעויות השונות של להיות "סגל זוטר" באקדמיה הישראלית של היום.