מאת: ורד אסיף

התאהבות

קוראים יקרים, הרשו לי לשתף אתכם בתהליך התאהבות שהפך למסע. תהליך ההתאהבות שלי בסוציולוגיה התחיל בפגישה ראשונה עם סיפרו של הסוציולוג פיטר ברגר – 'הזמנה לפגישה עם הסוציולוגיה'. פיטר ברגר תיאר את הפרספקטיבה הסוציולוגית כפרספקטיבה הכרוכה בתהליך של "ראיה מבעד" לחזיתות של מבנים חברתיים וככזו הנותנת משמעות חדשה למה שלא הובחן או הובן.

מתוך הפרספקטיבה הסוציולוגית נגזרת ההנחה הבסיסית לפיה סוציולוג טוב תמיד יציץ מבעד לחור המנעול ולא יראה שום דבר כמובן מאליו. הנחה זו נגעה באותם ימי התואר הראשון בנימי הנפש העמוקים ביותר שבי, או במילים אחרות, גם אם זה נשמע מעט בומבסטי, היא נגעה בליבת הקיום שלי. פתאום הבנתי שמצאתי חברת נפש להתחבטויות הקיומיות שהיו טבועות בי כל כך הרבה שנים: הרצון העז להבין את מה שבאמת מתרחש מתחת לפני השטח בכל מיני סיטואציות חברתיות שבהן נתקלתי, להבין שיש פשר לכל העניין הזה, שזו תכונה נפלאה ושאפילו אפשר לעשות ממנה קריירה עם משמעות. מבחינתי זה היה גילוי מרגש ומסעיר.

באותם ימים הייתי סטודנטית נמרצת לתואר ראשון עם המון אמביציה ומוטיבציה להגיע ללימודי תואר שני במגמה ללימודי ארגון. לקראת סיום התואר הראשון הרגשתי סוג של בשלות אינטלקטואלית ורצון עז ללמוד עוד ולעסוק במה שהיה נראה לי אז מעניין במיוחד : לסייע לאחרים לראות את מה שקשה לראות או את מה שחבוי, וכמובן שכל זה תחת מעטפת הארגון.

 

הגדרת זהות מקצועית סוציולוגית

עם פתיחת לימודי התואר השני התחלתי את עבודתי הראשונה בתחום ההדרכה בארגון הייטק גדול. עם כניסתי לארגון נפעמתי לנוכח המחויבות הרבה שהעובדים גילו כלפי המערכת. כסטודנטית שהייתה מאוהבת עד כלות בדיסציפלינה הסוציולוגית  לא הסתפקתי באופן שבו הוצג לי הארגון בעטיפתו הזוהרת אלא אימצתי גישה ביקורתית, חקרנית ומפקפקת כמובן. למעשה, בזמן עבודתי שם עסקתי בחקירת התרבות המקומית של הארגון יותר מאשר בעבודתי הפורמאלית. הדבר הבולט והגלוי עבורי היה האופן שבו התרבות – מערך הנורמות, הטקסים והשפה הארגונית – שימשו כפרקטיקות מתוחכמות להשגת רמת מסירות ומחוייבות גבוהה בקרב העובדים. פתאום התחלתי לשים לב לאופן הדומה להפליא שבו אנשים מדברים, פועלים ואפילו הולכים בארגון. במחשבות הללו ליוו אותי ההוגים מישל פוקו ופייר בורדייה בעיקר במושגיהם על 'מישמוע העצמי', שליטה נורמטיבית ואלימות סימבולית. יום אחד, במהלך ארוחת הצהריים, חלקתי עם חברה לצוות את המחשבות שהיו לי לגבי האופן שבו הארגון מפעיל את התרבות כאמצעי שליטה, עלינו - העובדים. מאוחר יותר התברר לי ש"זו הייתה טעות מרה לדבר על מה שאסור לדבר עליו בארגון", כפי שהבהירה לי המנהלת שלי. כמובן שהאירוע הזה הוביל לאלימות סימבולית שהופעלה כלפי וקיבלתי תגובה נורמטיבית קשה לביטויי החריגות שגיליתי כלפי הארגון. החוויות שעברתי שם, בעבודתי הראשונה, היו מעט קשות, אך הן היו משמעותיות ביותר באופן שבו סייעו לי בחידוד הבנתי את הזהות המקצועית שלי ואת האופן אשר בו ארצה לפעול כיועצת ארגונית וכסוציולוגית בארגונים בעתיד; יועצת בעלת יכולת פקפוק מפותחת עם רצון בסיסי לסייע לאחרים לראות את מה שחבוי.

בעבודות הבאות בהן עבדתי כיועצת ארגונית אין ספק שהיכולות הסוציולוגיות הללו, אותן הזכיר פיטר ברגר כיכולות סוציולוגיות בסיסיות, היוו את הבסיס לאופן שבו הבנתי ופעלתי בארגונים. תמיד הסתכלתי על המציאות הארגונית כמציאות רבת פנים, ששום דבר בה אינו מובן מאליו, כמציאות שבמרכזה מוקדי כוח, אינטרסים, פוליטיקה ומגדר. באותה העת הגדרתי את עצמי כיועצת סוציולוגית והתנגדתי באופן עיקש להחזיק בגישות שאינן סוציולוגיות. אולם סדקים בגישתי זו החלו להופיע כשהתחלתי לעבוד בסקטור הבנקאי. באותה העת הזדמן לי לעבוד עם יועצים מתחום ידע אחר, הפסיכולוגיה, על תהליך שינוי ארגוני באחד הבנקים. דנו על האופן שבו יש לקרוא את המציאות הארגונית לנוכח השינוי הקרב ועל האופן שבו עלינו לפעול. ברור שהתפיסות שלנו היו שונות: אני חשבתי שיש לבחון את השיח על השינוי ולהבין את מוקדי הכוח בארגון, ואילו היועצת מתחום הפסיכולוגיה דיברה במונחים פסיכואנליטיים של תהליכים מודעים ולא מודעים שמתרחשים בארגון, המשפיעים במידה ניכרת על תפקודם של האנשים. בעבודתנו המשותפת היה מקום לשתי הגישות שקיבלו ביטוי הן בפיתוח והן ביישום תהליך השינוי. לאחר התנסות זו התחילו לנבוט להם ניצני השינוי בתפיסת הזהות המקצועית שלי – למדתי שיש גם תפיסות אחרות שכדאי לאמץ למרות ההתאהבות העזה בסוציולוגיה. מאז ועד היום אני במעין מסע, מסע העוסק בשאלת גבולות, זהות והרחבה.

 

הרחבת גבולות הזהות המקצועית והתיאורטית

חוויה נוספת מחיי המקצועיים אשר השפיעה במידה רבה על הרחבת הזהות המקצועית שלי התרחשה כאשר עבדתי בארגון בנקאי אחר בו הייתי מעורבת בפיתוח של תוכנית מנהיגות לדרג ביניים. עבודת הפיתוח נשענה על חומרים קיימים שכבר פותחו בעבר, אולם היה רצון וצורך לרענן מעט את המסרים והתכנים המועברים במסגרת סדנאות הפיתוח. באותה התקופה הערצתי את תיאוריית המורכבות המתבססת על רעיונות  מעולם הפיזיקה והאמנתי אמונה עמוקה ברלוונטיות שלה לשדה הארגוני. למרות שרציתי מאוד להציע את תיאוריית המורכבות כגישה שיש לתת לה מקום בתוכנית פיתוח המנהלים, ידעתי שבמערכת מסודרת ומובנית כמו בנק יהיה מאוד קשה לעכל תיאוריה שעוסקת בהתהוויות אין סופיות ובמציאות כאוטית. ובכל זאת, החלטתי, בעצתו של  ד"ר ישראל כץ, להעז. כשהצעתי את תיאוריית המורכבות בפגישת הפיתוח לקראת הקורס, דיברתי על האופן שבו מאפשרת התיאוריה התבוננות אחרת על המציאות ומורכבויותיה וציינתי מדוע היא חשובה ופרקטית עבור המנהלים. כמובן שהיו מתנגדים אך היו גם קולגות שהסכימו איתי ודי התלהבו מהרעיון. בסופו של דבר תיאוריית המורכבות לא קיבלה ביטוי בסדנאות אבל הייתי גאה שלפחות אנשים התחילו להרהר בכיוונה. התנסות זו חיזקה עוד יותר את הרצון שלי להרחיב את ידיעותיי ולנסות וליישם גם רעיונות שעשויים להיות רלוונטיים לארגונים מדיסציפלינות אחרות שהינן רחוקות מאוד במקורן הדיסציפלינארי ממדעי ההתנהגות.

כיום, דווקא כשאני כבר לא נמנעת מאקלקטיות בעבודתי, אני מוצאת עצמי פעמים רבות חוזרת למקורות הזהות המקצועית שלי וכעת אני "עושה המון סוציולוגיה". כיועצת ארגונית בשגרירות ישראל באדיס אבבה שבאתיופיה, עבודתי הסוציולוגית היא מאתגרת במיוחד, וזאת לאור הצורך להבין את מורכבותה של התרבות המקומית האתיופית אשר בתוכה מתקיימת עבודת הייעוץ שלי. פעמים רבות אני חוזרת לחומרים בקורס תיאוריות סוציולוגיות אותו לימד פרופ' גד יאיר, קוראת על תיאוריות של תיאורטיקנים שעסקו בתרבות (שזה כמעט כולם) ומשתמשת בכלי שימושי ופרקטי מאין כמותו – 'הצירים האנליטיים', ומנסה למקם את עקרונות התרבות ומאפייניה תחת צירי המאקרו- מיקרו, מבנה-פעולה, אידיאליזם-מטריאליזם.

אין ספק שהכלי הזה שעושה סדר בעניין מורכב וסבוך כמו תרבות הוא אחת הפנינות היקרות שקיבלתי במהלך הלימודים שלי ובוודאי שיש לו תרומה משמעותית בעבודתי.

 

הזמנה למסע זהות

מסע  הזהות והדוגמאות המובאות כאן הן למעשה ביטויים להתפתחות המקצועית שלי, כאשר במרכז המסע עומדת איתנה הדיסציפלינה הסוציולוגית אשר דרכה גיבשתי את דרכי. מהדוגמאות שהבאתי ומהדברים שהעליתי ניתן להבין היטב את המקום של הראיה הסוציולוגית כדרך ישימה ופרקטית להבין את המציאות ולפעול בה. בתחילת המסע, הזהות המקצועית שלי הייתה מצומצמת, אולם היא הלכה והתרחבה לה ככל שצברתי עוד ועוד התנסויות ומפגשים עם קולגות מעולמות ידע אחרים.

אני מזמינה אתכם לצאת למסע ולקיים דיאלוג עם הזהות שלכם, לחשוב על עולם הערכים שלכם ועל התפיסות התיאורטיות המוכלות בה. ללא קשר לתחום בו תעסקו בעתיד, אין לי ספק כי המסע יסייע לכם להגדיר את מה שחשוב לכם בחייכם המקצועיים ובכלל...

כתבה זו מוקדשת למאוהבים שבכם שרואים בסוציולוגיה את הדרך האולטימטיבית והבלעדית להסתכל ולהבין את העולם (כפי שאני ראיתי אותה בתחילת דרכי). תמיד תזכרו שיש עוד גישות, שאקלקטיות היא ברכה ושהיא אינה פוגעת במושא האהבה שלכם - הסוציולוגיה.

 

 ורד אסיף היא בוגרת המגמה ללימודי ארגון באוניברסיטה העברית ועוסקת בייעוץ ארגוני והדרכה כ-4 שנים. כיום עובדת כיועצת ארגונית בשגרירות ישראל באדיס אבבה.