טור בוגרים

אופס! רעננו את הדף :)

יזראל? יס, יזראל. || טור בוגרים

מאת: תמר שמש

"בלונדון, בסביבה שגדלתי, להיות גזען זה גרוע, להיות שוביניסט מראה על בורות, ולהיות ציוני זאת קללה. כל אלו נופלים לאותה הקטגוריה", אמר לי אוליבר במבטא הבריטי המסוקס שלו. עין לציון צופיה; מבט סוציולוגי על פוליטיקת זהויות, גזענות במסווה והסברה בעל-כורחי.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מסע אל הלא נודע–עבודת הסוציולוג מחוץ לאקדמיה || טור בוגרים

מאת: נטע דומחין ומיכל מרדכי

"אז את עובדת סוציאלית?" "לא, אני לומדת סוציולוגיה. ואני לא באמת יודעת מה עושים עם זה, אבל זה כלי חשוב ומעניין, והעולם עוד יבין מה זה". אף שכותבות שורות אלו הן בשנה הראשונה של התואר השני, אין לנו תשובה ברורה לשאלה, "מה עושים עם זה".

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

החיים שאחרי: על בוגרי המחלקה אנשים ולא תיאוריות

מאת: שני קרני

לאחר 5 שנים מסיום התואר הראשון, ולקראת כתיבת המסמך הזה, הזמנתי את עצמי מחדש ל"פגישה עם הסוציולוגיה". ניגשתי לספריה במכללת ספיר וחזרתי על אחד המנהגים החביבים עלי מימי התואר הראשון – דפדוף מהיר בספרים במדף הסוציולוגיה. שני קרני, מנהלת הלל מאז התואר הראשון באנתרופולוגיה וסוציולוגיה (דגש על אנתרופולוגיה – בשבילה בעצם הגעתי), הספקתי לעשות תואר שני בקרימינולוגיה. לאורך השנים באקדמיה הספקתי לשנן (ולשכוח) תיאוריות רבות, וקורסי המבוא, כמו הרבה דברים אחרים, נראים לי כמו זיכרון עמום. יחד עם זאת, רבים מהדברים שלמדתי מאוד רלבנטיים לחַיַּי היום, ומשמשים אותי בעבודתי.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

בתפוצות: מסע בעקבות ריבוי משרותיהם של הדוקטורנטים

מאת: אדם קלין אורון

לפני כחמש שנים, בעקבות גרעון תקציבי, שינתה המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה את סדרי העדיפויות שלה – והחליטה לוותר על העסקת דוקטורנטים כמתרגלים בקורסים השונים. עד אז, צוות התירגול במרבית הקורסים הורכב מדוקטורנטים ומאסטרנטים גם יחד, אולם באותה העת, כמה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים ובבת אחת, הצטמצמו אפשרויות התעסוקה של דוקטורנטים במחלקה באופן ניכר.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

אז מה עושים עם זה? || החיים שאחרי

מאת: אסף חזני

עיון בכותרת הכנס, 'אז מה עושים עם זה? ידע סוציולוגי – אנתרופולוגי ככלי עבודה', מעלה על הדעת שתי הנחות. האחת היא כי יש דבר כזה שמצוין במילית 'זה'. ידע הניתן לכימות ואחיזה. השנייה היא כי יש סדר ליניארי של פרקטיקת השימוש והמימוש של הידע. תחילה לומדים או רוכשים ואז עושים עם זה משהו.

קשה לקבוע מסמרות או כלל המתאים לרוב התלמידים. אנסה בדברי לגעת בניסיוני המקצועי ולחתור תחת שתי ההנחות המגולמות בכותרת הכנס. ערעור שתי ההנחות הללו מבוסס על סיפור, סיפורי האישי, וכאן כבר יש להכניס אזהרה בטאבו אותה אתבל דרך חוויה משנת הלימודים הראשונה בתואר השני בקורס של עמליה בתיאוריות ארגוניות.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

סוציולוגיה את אהובתי: מחשבות על זהות מקצועית || החיים שאחרי

מאת: ורד אסיף

התאהבות

קוראים יקרים, הרשו לי לשתף אתכם בתהליך התאהבות שהפך למסע. תהליך ההתאהבות שלי בסוציולוגיה התחיל בפגישה ראשונה עם סיפרו של הסוציולוג פיטר ברגר – 'הזמנה לפגישה עם הסוציולוגיה'. פיטר ברגר תיאר את הפרספקטיבה הסוציולוגית כפרספקטיבה הכרוכה בתהליך של "ראיה מבעד" לחזיתות של מבנים חברתיים וככזו הנותנת משמעות חדשה למה שלא הובחן או הובן.

מתוך הפרספקטיבה הסוציולוגית נגזרת ההנחה הבסיסית לפיה סוציולוג טוב תמיד יציץ מבעד לחור המנעול ולא יראה שום דבר כמובן מאליו. הנחה זו נגעה באותם ימי התואר הראשון בנימי הנפש העמוקים ביותר שבי, או במילים אחרות, גם אם זה נשמע מעט בומבסטי, היא נגעה בליבת הקיום שלי. פתאום הבנתי שמצאתי חברת נפש להתחבטויות הקיומיות שהיו טבועות בי כל כך הרבה שנים: הרצון העז להבין את מה שבאמת מתרחש מתחת לפני השטח בכל מיני סיטואציות חברתיות שבהן נתקלתי, להבין שיש פשר לכל העניין הזה, שזו תכונה נפלאה ושאפילו אפשר לעשות ממנה קריירה עם משמעות. מבחינתי זה היה גילוי מרגש ומסעיר.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

פקפוק מאורגן || טור בוגרים

מאת: לילן וסרמן

קצת רקע

בעוונותי, עד לפני שבועות אחדים, לא הייתי מודעת לקיומו של 'פקפוק'. כמובן שחטאתי פה ושם באופן אישי בפקפוק אחד או שניים (בכל זאת, סוציולוגית גאה...), אבל בכתב העת לא נתקלתי מעולם. וכיוון שהתבקשתי לכתוב כאן במסגרת משבצת "בוגרי המחלקה",  חשבתי שלהרהר במהותו של פקפוק זו אופציה לא רעה. הסיבה לכך היא שעשייה בעולם הארגונים יכולה להיות מאוד מתעתעת: היא מזמינה את היועץ לפקפק ובו זמנית גם מעודדת אותו שלא לערער, לזעזע או "לבלבל עם העובדות."

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

סוציולוגיה ללא פקפוק || החיים שאחרי

מאת: גלעד סרי לוי

כמה מילים:  גלעד סרי לוי, נולד ב 1965, ב.א. סטטיסטיקה ולימודים משלימים (1994), מ.א. במגמת אנתרופולוגיה (2004), כותב בלוג בשם "ספר חברה תרבות", מנהל בתחום הכספים בארגון ממשלתי. נשוי ואב לארבעה ילדים, שניים מהם סטודנטים, מיושב בדעתו בדרך כלל.

המשך קריאה >