מאת: סיגל גולדין

המפגש הראשון שלי עם הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה של הגוף התרחש לפני כ-15 שנה, בשני קורסים שלימדו אז באוניברסיטת תל-אביב חיים חזן ומאירה וייס. למדתי גם אצל דלילה אמיר, העוסקת בתחום שנים רבות ומנהלת את הסקציה באגודה הסוציולוגית הישראלית (ראו גיליון אחרון של 'סוציולוגיה ישראלית' בעריכתה). המפגש עם התחום, שהיה חדש מאוד אז בישראל, היה עבורי מסקרן ומאתגר מאוד. באותה תקופה גם הוקם באוניברסיטת Nottingham Trent כתב-העתBody & Society  בעריכתם של Mike Featherstone ו-Bryan Turner, ולמזלי הרב התאפשר לי לנסוע לשם ללימודי הדוקטורט ולהצטרף לקבוצה של דוקטורנטים ומרצים שעסקו במחקרי גוף וחברה בהנחייתו של פרופ' Featherstone (הדוקטורט שלי עסק בניתוח סוציולוגי של הגוף האנורקטי בתרבות צרכנים).

כפי שאני מבינה זאת כיום, סוציולוגיה של הגוף הוא תת-תחום בסוציולוגיה בת זמננו העוסק בחקר הגוף האנושי בפרספקטיבה חברתית, תרבותית והיסטורית.למרות שהגוף מופיע באופנים שונים – ישירים ובלתי ישירים – גם בהגות הסוציולוגית הקלאסית וגם בסוציולוגיה בת זמננו, הסוציולוגיה של הגוף כתחום ממוסד יחסית החלה להתפתח בשנות ה-80 של המאה ה-20. הקמתו של כתב-העת Body & Society הייתה אחד הסמנים של התמסדות התחום. סמנים נוספים הם הקמתן של אגודות מקצועיות, סקציות בתוך האגודות הסוציולוגיות המרכזיות, כינוסם של כנסים בינלאומיים רבים, קורסים בנושא הנלמדים כיום באוניברסיטאות רבות בעולם ושפע הולך וגובר של ספרות מחקרית המעמידה את חקר ההיבטים החברתיים והתרבותיים של הגוף במרכזה.

הבסיס הרעיוני להתפתחות התחום הוא הכרה בחשיבותו המכרעת של הגוף בתוך יחסים ומוסדות חברתיים, כמו גם בתהליכי כינונם של זהויות אינדיבידואליות וקולקטיביות, ובתהליכים מאקרו-היסטוריים של שינויים חברתיים ותרבותיים. הכרה זו אינה מובנת מאליה עבור הסוציולוגיה, שעסקה באופן מסורתי בחקר הרעיונות, התודעה, והפרקטיקות האנושיות תוך הזנחת ההיבטים הגופניים של המציאות החברתית. הסוציולוגיה של הגוף מציגה פרספקטיבה אנליטית המתמקדת בהיבטים אלה ורואה בגוף האנושי, בו זמנית, מדיום דרכו בני אדם מבינים וחווים את העולם, כלי מרכזי באינטראקציה חברתית, וציר סימבולי רב עוצמה בהבניית "המובן מאליו" הפוליטי.

השאלות הבסיסיות העולות במסגרת העיסוק הסוציולוגי בגוף מפנות את תשומת הלב לכמה כיוונים פרדיגמטיים. הכיוון הראשון הוא ההיבטים הפנומנולוגיים והפרפורמטיביים של החוויה הגופנית בהקשרים חברתיים ותרבותיים שונים. במסגרת זו התפתחה ההתעניינות הסוציולוגית במחקרי embodiment (הגפנה): למשל החוויה החושית של השתתפות בטקסים דתיים (ראו לדוגמה את עבודותיו של האנתרופולוג Thomas Csordas בהקשר זה) או חקר שפת הגוף והתנועה במרחב של נשים כפי שניתחה בצורה מרתקת Iris Young. גם חלק מהמחקר שלי עוסק בהיבט הזה של הגוף האנורקטי, כאשר אני מתמקדת בפנומנולוגיה של הרעב בעולמן הנחווה של נשים אנורקטיות (ראו למשל מאמר ב-Medical Anthropology Quarterly).

כיוון פרדיגמטי שני עוסק בפענוח הייצוגים של הגוף בטקסטים תרבותיים שונים – בין אם אלה טקסטים מדעיים (למשל ההיסטוריה של הרעיונות המדעיים אודות הגוף עליה כתב בצורה מרתקת ההיסטוריון Thomas W. Laqueur), או ייצוגיו של הגוף הנשי הרזה/שמן בפרסומות במגזינים ועיתונות פופולארית כפי שחקרה הפילוסופית החברתית Susan Bordo, או הנשיות האסתטית כפי שזו באה לידי ביטוי בעיצוב של בובת הבארבי כפי שמסוכם במחקרה של Jacquline Urla.

כיוון פרדיגמטי שלישי עוסק בחקר הארגון הסימבולי של הגוף בתוך מבני כח חברתיים. כיוון מחקר זה עוקב במידה רבה אחר עבודותיהם של מישל פוקו על הגוף המיני בתוך מבני הכח המודרניים, ושל פייר בורדייה על הגוף המעמדי והמנגנונים ההביטואליים המעצבים אותו. בעיני, אחד הספרים המרתקים שנכתבו מתוך הפרדיגמה הזו הוא מחקרה של ההיסטוריונית Nadja Durbach על ההיסטוריה החברתית של ה-anti-vaccination movement  באנגליה.

הסוציולוגיה של הגוף הושפעה במידה רבה מהביקורת וההגות הפמיניסטית, כמו גם מתיאוריות ביקורתיות בלימודי התרבות, ומפרספקטיבות ביקורתיות בסוציולוגיה של הרפואה. כיום יש עושר עצום של ספרות מחקרית ותיאורטית, השואבת את מקורותיה מכתביהם של מישל פוקו, פייר בורדייה, נורברט אליאס, מרי דאגלס, מרלו-פונטי, ארווינג גופמן, מרסל מוס ואחרים. ספרות זו עוסקת בתחומים ובשדות מחקר מגוונים: מחקר הייצוגים והפרקטיקות של הגוף בתרבות צרכנית, פתולוגיזציה ודה-פתולוגיזציה של תופעות גופניות שונות, ההקשרים התרבותיים המשתנים של חוויות גופניות, מופעי הגוף במסגרות יומיומיות או ריטואליות של אינטראקציות חברתיות, מיסודו של הגוף הסימבולי במבני הכח המדינתיים ועוד רבים אחרים. הסוציולוגיה של הגוף משיקה לתת-תחומים נוספים בסוציולוגיה: סוציולוגיה של הידע, סוציולוגיה של הרפואה, סוציולוגיה של הרגשות, לימודי מגדר ועוד. בנוסף לחוקרים שהוזכרו, ניתן לעיין גם בכתבי החוקרים הבאים: Chris Shilling, Gillian Bendelow ו-Simon J. Williams.

 

כמה פרויקטים מחקריים בהם אני עוסקת כיום:

פרויקט אחד מרחיב את מחקר הדוקטורט שלי ועוסק בהיסטוריה התרבותית של רעב בחברות השפע בנות זמננו. במחקר זה אני עוסקת באופן השוואתי במשמעויות התרבותיות של רעב ובאופן שבו הן נשזרות אל מבנים ותהליכים כלכליים ופוליטיים החל ממחצית המאה ה-20 ועד לימינו. פרויקט נוסף עוסק בפוליטיקה של טכנולוגיות הפריון החדשות בישראל. הפרויקט הזה מתמקד בצומת של מבנים, מוסדות, אינטרסים ושחקנים חברתיים בשדה הדת, הפוליטיקה, הרפואה, הצרכנות והתקשורת כמסגרת מכוננת של הגוף הנשי הפורה בישראל. כמו כן אני מתעניינת בחוויות הגופניות של נשים ב"גיל המעבר" (menopause) בהקשרים תרבותיים שונים כסוג של מודיפיקציה גופנית שבה תרבות וטבע קורסים זה אל תוך זה.

 

ד"ר סיגל גולדין הינה מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. תחומי העניין שלה הם: סוציולוגיה ואנתרופולוגיה של הגוף, היבטים תרבותיים של הפרעות אכילה, טכנולוגיות הפריון ועוד.