גוף וחושים

אופס! נראה שמשהו השתבש. נסה.י לטעון את העמוד שוב

תעתועי התפתחות

מיכל אלגוי

 

אני יושבת על כיסאות ההמתנה בטיפת חלב. הדלתות צבועות בצבעים עזים וחלל ההמתנה נראה ריק בלי הצעצועים והמשחקים שהיו נמצאים שם בשפע טרם תקופת הקורונה. אני נזכרת בבריכת הכדורים הצבעוניים בה היו ילדי משחקים לפני שהגיע תורם לקבל חיסון, ואיך תמיד תהיתי לעצמי האם הבריכה עצמה היא לא החיסון האולטימטיבי. כשמגיע תורנו, האחות שואלת אותי אם הילד כבר יודע להקיש שני צעצועים זה בזה. אני עונה שלא ותוהה לעצמי למה זה חשוב, מדוע היא לא שואלת אותי במה הוא דווקא מתקדם לגילו?

המשך קריאה >
אופס! נראה שמשהו השתבש. נסו לטעון את העמוד שוב

מן ההר אל העם – העדה השומרונית והקרבת זבח הפסח

אופס! רעננו את הדף :)

"שתיים זה תמיד ביחד" – שוויון מגדרי בריקוד הקונטקט פרק מתוך אתנוגרפיה בסדנת קונטקט-אימפרוביזציה

מאת: יהונתן הרשברג

שנות השישים של המאה העשרים, או בכינוין המפורסם "הסיקסטיז", זכורות בתרבות המערבית כשנים שבהן החלו ילדי הפרחים לפרוץ לתודעה הציבורית בארצות הברית ובאירופה, וביקשו לשנות את פני החברה והתרבות. תרבות הנגד שהתפתחה בשנים 1970-1967 הייתה תוצר של השילוב האידאולוגי בין תנועות כגון ההיפים וקבוצות של סטודנטים רדיקליים. ילדי הפרחים הושיטו יד לשלום וקראו להפסקת מלחמת וייטנאם, הטיפו להתנהגות מינית מתירנית ולשיבה אל הטבע, ועודדו שימוש בקנאביס וב-LSD במטרה להגיע לשחרור נפשי ולחוויות עומק פסיכדליות (גורביץ' וערב, 2012).

לידתו של הקונטקט קיבלה השראה מתנועת ילדי הפרחים, שהורתה הייתה עוד בשנות השישים. הכוראוגרף סטיב פקסטון וחבריו רכבו על גלי "הסיקסטיז" ויצרו מחול שניזון מהרוח שנשבה בארצות הברית בשנים הללו, אשר במידה רבה אפשרה התפתחות של שפה גופנית-תנועתית חדשה. ברוח התנועות החברתיות והפוליטיות שצמחו בארצות הברית, ביקש פקסטון לחתור תחת מסורות מחול מקובלות וליצור שפת תנועה חדשה, המבוססת על חקירה גופנית אישית ובין-אישית ועל דיאלוג מתמיד עם שותף או שותפה, תוך רצון להתמזג לתנועה משותפת.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

הקול זה לא הכל

מאת: אליעזר היון 

לאמיתו של דבר, ד"ר אורי שוורץ, היה די מופתע כשגילה כי מאום לא נכתב בספרות הסוציולוגית אודות מקומו של הממד הצלילי באינטראקציות חברתיות: "אתה בדרך כלל יוצא לחקור כשמשהו מעניין אותך ואתה מגלה שאין ספרות ואין דאטה", אומר שוורץ, שמאמרו  The Sound of Stigmatization[1] הפך למאמר מכונן שאף זכה בפרס 'המאמר המצטיין של האגודה הסוציולוגית הישראלית'.

שוורץ מצא שהעיסוק הסוציולוגי בחושים מתמקד בעיקר בממד החזותי, בחוש הראייה, ושהמשמעות החברתית של הצליל, הקול ורמת העוצמה שלו לא נחקרו כלל. הוא יצא לשכונות פריפריאליות המאופיינות באוכלוסייה המוגדרת כ'חלשה' וראיין סטודנטים השוכרים בהם דירות על החיים בשכונה. התוצאות שלו היו מרתקות. 'הסטודנטים רצו להבחין את עצמם מתושבי השכונה, והדרך העיקרית שלהם לעשות זאת היתה לדבר על צעקות וקולניות, שהם זיהו עם אוכלוסיות 'קשות', לרוב מזרחיות ועניות', אומר שוורץ, 'הם לא רצו להיות חלק מהן'.

הסטודנטים, מתברר, הרבו לשוחח בינם לבין עצמם על אותה 'קולניות', וביקשו להיזהר שלא להיות 'מוכתמים' ממנה, להיבדל מתושבי השכונות.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

השוק החופשי- אתנוגרפיה בשֶׁסְרֵה

מאת: מרים בן דוד

בין צהרי-שישי לצהרי -ראשון מפרידה שבת אחת, אך נראה כאילו בסוף השבוע השוק עובר מטמורפוזה ומשנה לגמרי את דמותו. אני מהלכת בשוק ותמהה על הקצב האיטי שבו אני הולכת ובו מתנהלים הדברים סביבי. רגע לפני היציאה מאחת הסמטאות אל השוק הפתוח, אני עוד מצפה להתקל בזרימת ההמון המאפיין את ביקוריי הרגילים בשוק, להדחק בין אנשים ממהרים, עמוסי שקיות ניילון ועגלות. אבל אני יוצאת אל רחוב חצי ריק. הצועדים והצועדות בו מהלכים לאיטם עם תיקים קטנים תלויים על כתפיהן. מדי פעם שקית ניילון קטנה מבצבצת מבין ידיים, מרמזת על רכישות קטנות. הבהילות של הקונים בערב שבת פינתה את מקומה לאיטיות המתענגת של התיירים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

חיידקים, אנשים וחברה – אתגרים חדשים לאנתרופולוגיה של טבע, תרבות ומה שביניהם

מאת: לירון שני

הניסוי הצליח ובגדול. העכבר השמן הוריד במשקל, והעכבר הרזה השמין. תוצאות ניסוי זה הפכו את מחקריהם של אנשיהמעבדה של ג'פרי גורדון מאוניברסיטת וושינגטון למפורסמים ולמצוטטים ביותר. הסיבה להתרגשות מהתוצאות לא הייתה רק התוצאה הסופית, אלא בעיקר הסיבה לשינוי במשקלם של עכברי המעבדה – החיידקים. גורדון ואנשיו השתילו חיידקים ממערכת העיכול של העכבר הרזה בקיבתו של העכבר השמן. כלומר, החיידקים השפיעו על המשקל.

אז מה משמעותי יותר, הגנטיקה או הסביבה? בוויכוח ישן זה נוטים לרוב מדעני החברה לכוון יותר לכיוון הסביבה. סוגיות של השמנה, לחץ, בריאות ועוד מוסברות בהתמקדות במבנים החברתיים, באי שוויון, ביחסי כוח חברתיים ועוד. אך בשנים האחרונות מחקרים רבים מראים שיש להכניס עוד גורם לתוך הוויכוח הזה – חיידקים, או ביתר דיוק, החיידקים שבתוך גופנו.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

בין הרי הגולן לבורדו: על ציונות כמושג חסר טעם

מאת: טל גליקמן

זה 11 חודשים שאני משקה את העוברים והשבים בחנויות יין שונות ברחבי הארץ, מספרת להם על מיטב היקבים המקומיים, מכירה להם את זני הענבים, הארומות והטעמים המגוונים המתפתחים על אדמתנו. עיסוק "הטעמות היין" החל אמנם כמשרה זמנית ונוחה לעת לימודיי באוניברסיטה, אם כי אט-אט החל לקלף את קליפותיו והתגלה כצוהר להבנת תרבות "אניני הטעם" בארץ. המפגש בין הישראלי הגאה ל-15 אחוזי אלכוהול חשף כיצד הוא משתמש ביין ככלי ללבישת רושם "נעלה" יותר מן הישראלי המצוי, תוך נשיאת פנים לתרבות היין של אירופה.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

על אינטרסקסואלים: רשמים מהכנס הסוציולוגי

מאת: אסף שניאור

מו כל אגודה שמכבדת את עצמה, פעם בשנה מארגנת האגודה הסוציולוגית הישראלית כנס בו מתכנסים סוציולוגים רבים מהארץ ולעיתים אף מהעולם לדון ולהיחשף לתחומי המחקר השונים והמתחדשים של חבריהם לתחום. השנה, התארח הכנס באוניברסיטה העברית בירושלים, כאשר ד"ר מיכל פרנקל ומיכל אסא-ענבר מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה היו אמונות על ניהולו.

במחשבה ראשונה ה"כנס הסוציולוגי" היה נשמע לי כמו מקום אפור בו אנשים עם מודעות עצמית וחברתית גבוהות למדי מגיעים בעיקר כדי להשתכשך בביצה המקומית, לרכוש הון חברתי ולהפגין הון תרבותי וזאת כדי לגרוף עוד מספר נקודות בדרך לתקן המובטח. אבל כידוע אחרי כל מחשבה ראשונה קיימת זו שאחריה והיא על פי רוב קצת יותר מעמיקה (בייחוד שהיא אפוסטריורית). במהלך הכנס מצאתי את עצמי יושב במושב מרתק מאין כמותו בו הרצו אחת אחרי השנייה ארבע דוקטורנטיות מוכשרות את עיקרי משנתן. כל כך מרתק היה המושב שעל אף שהתעכב מעט התעקשתי להישאר במחיר איחור מודע לעבודה. ביציאה ממנו התקשרתי בהתרגשות לידידה טובה וספרתי לה על שעה וקצת של הנאה צרופה שלא זכיתי לה מאז שלמדתי בישיבה.

המושב בו בחרתי לקחת חלק נקרא: "להוריד את המקף: כינונה של זהות דיאלקטית בחברה רב תרבותית".

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

"בא לי סנדוויץ' או סלט?": מחשבות על האוכל בקמפוס הר הצופים

מאת: איתי ארצי

ניתן לומר שהמזון שהסטודנטים אוכלים מעסיק אותם עד מאוד, והם טרודים בשאלות כמו באיזו מסעדה באוניברסיטה מוכרים את האוכל הכי זול, הכי טעים או הכי בריא. לעומת זאת, אלה שמביאים מזון מוכן מהבית מנסים למצוא מיקרוגלים ש"אף אחד לא מכיר" ובכך לחסוך זמן הפסקה יקר. באופן כללי, קיבלתי את הרושם שלמרות המגוון, סטודנטים רבים לא מרוצים מאפשרויות ההזנה בקמפוס הר הצופים. בכתבה זו אנסה לנתח בכלים סוציולוגיים את האוכל ואפשרויות ההזנה המוצעים לקהל השוהים באוניברסיטה.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

"לתפוס גלגל": עיצוב מרחב רכיבה בישראל 2003-2006 || טור מיקרו-סקופ

מאת: אסף חזני

בתחילת עבודת השדה, בעודי רוכב על האופניים בהרי ירושלים, פגשתי ברוכבת אופניים שהתעניינה במעשי. דיברנו, וסיפרתי לה שאני כותב עבודת דוקטורט באנתרופולוגיה. היא התלהבה ואמרה שאני בוודאי נמצא הרבה באפריקה ופוגש שבטים מעניינים. אמרתי לה שאני פוגש שבט מאוד מעניין, אבל לא באפריקה. היא התעניינה ושאלה "איזה שבט"?; "שבט רוכבי האופניים", אמרתי לה. "וואו", התלהבה, "היכן השבט הזה?" "את ואני חלק מהשבט", עניתי לה. הרוכבת הסתכלה עלי במבט מרחם, משל הייתי חוצן, ובצומת הקרובה נפרדו דרכינו.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מי צריך אוזניות?! על 'השמעה בציבור' וטשטוש הגבולות בין הפרטי לציבורי

מאת: רואי חסון 

בעת נסיעה ב'קרון השקט' ברכבת המטרו של טוקיו, הרהרתי ביני ובין עצמי במחשבה עד כמה שקט זה יכול להיות טורדני, במיוחד לאוזניים ישראליות הרגילות לזמזומי טלפונים ולשאר רעשי הרקע. מחשבות אלה הולכות ומתבהרות לנוכח תופעה חדשה, המוכרת בוודאי לכל מי שנוסע תדיר בתחבורה הציבורית: תופעת "ההשמעה בציבור".

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

עידן חדש לאקדמיה ? חקר ה'עידן חדש' והרוחניות העכשווית באקדמיה

מאת: רחל ורצברגר

ב-8 למרץ התקיים באוניברסיטת חיפה הכנס הישראלי השני לחקר רוחניות עכשווית. במשך יום ארוך אחד התקיימו, בשלושה סבבים של מושבים, קרוב ל-120 הרצאות וסדנאות חווייתיות שונות על קשת רחבה של נושאים. כמי שבשנים האחרונות עוסקת בחקר הזיקה בין היהדות והרוחניות העכשווית, ושהשתתפה בכנס כמרצה וכשומעת, לא יכולתי להימנע מן ההתרשמות כי הכנס הנוכחי היטיב לשקף, לטוב ולרע, לא רק כמה מהמאפיינים העיקריים של המחקר העכשווי על  הרוחניות העכשווית והעידן החדש – אלא אף את התופעה עצמה.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מישהו יכול להחליף אותי?

מאת: מתן שחק

רוברט היינליין, מסופרי המדע הבדיוני היותר יצירתיים, הגדיר את המדע הבדיוני כ"השערה מציאותית על אירועים עתידיים אפשריים, המבוססת בצורה מוצקה על ידע והכרה של העולם האמיתי, עבר והווה, ותוך הבנה של הטבע וחשיבות השיטה המדעית"1. על פי הגדרה זו יש הרבה מן המשותף בין כמה מהסוציולוגים הקלאסיים ובין כמה סופרי ובמאי מדע בדיוני מפורסמים – שתי האסכולות מנסות לומר משהו על ההשלכות העתידיות של מגמות טכנולוגיות וחברתיות קיימות, ומתוך כך, להיטיב להבין את המציאות החברתית העכשווית. להבדיל, המדע הבדיוני אינו נזקק לבחינה מדוקדקת של המציאות לאור כללי פרוטוקול ברורים, אלא מצייר ביד חופשית עתיד אפשרי בו מוקצנים היבטים מסוימים של המציאות החברתית העכשווית, ובכך מאיר מגמות קיימות באור חדש ולעיתים ביקורתי.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

סוציולוגיה של הגוף || בחזית המחקר

מאת: סיגל גולדין

המפגש הראשון שלי עם הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה של הגוף התרחש לפני כ-15 שנה, בשני קורסים שלימדו אז באוניברסיטת תל-אביב חיים חזן ומאירה וייס. למדתי גם אצל דלילה אמיר, העוסקת בתחום שנים רבות ומנהלת את הסקציה באגודה הסוציולוגית הישראלית (ראו גיליון אחרון של 'סוציולוגיה ישראלית' בעריכתה). המפגש עם התחום, שהיה חדש מאוד אז בישראל, היה עבורי מסקרן ומאתגר מאוד. באותה תקופה גם הוקם באוניברסיטת Nottingham Trent כתב-העתBody & Society  בעריכתם של Mike Featherstone ו-Bryan Turner, ולמזלי הרב התאפשר לי לנסוע לשם ללימודי הדוקטורט ולהצטרף לקבוצה של דוקטורנטים ומרצים שעסקו במחקרי גוף וחברה בהנחייתו של פרופ' Featherstone (הדוקטורט שלי עסק בניתוח סוציולוגי של הגוף האנורקטי בתרבות צרכנים).

כפי שאני מבינה זאת כיום, סוציולוגיה של הגוף הוא תת-תחום בסוציולוגיה בת זמננו העוסק בחקר הגוף האנושי בפרספקטיבה חברתית, תרבותית והיסטורית.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

נשים עיוורות [לא] רואות מגדר: כינון זהות נשית בקרב נשים עיוורות || טור מיקרו-סקופ

מאת: ד"ר גילי המר

הפעם הראשונה בה הבעתי במילים את רעיון המחקר שלי הייתה לפני כשנתיים וחצי, בפגישה אישית עם ד"ר עזיזה כזום, במסגרת סמינר אמפירי לתואר שני בנושא 'סוגיות מבוא במגדר'. מעט לאחר מכן, ניסחתי בכתב את הרעיון הכללי במסגרת 'תרגיל פנטזיה' בקורס שיטות מחקר איכותניות למוסמך, של פרופ' תמר אלאור. במסגרת התרגיל התבקשנו, בין השאר, לתאר פנטזיה מחקרית אותה היינו רוצים לבצע ואת התובנות הסוציולוגיות הטמונות בה. כתבתי כי ברצוני לבחון חוויה מגדרית ללא חוש ראייה, ואת תהליך בו נשים עיוורות מלידה או מגיל צעיר מאד מעצבות, יוצרות ומשמרות נורמות הנוגעות למגדר, נשיות ומיניות בחברה. כל זאת, בקונטקסט חברתי רווי ייצוגים וויזואליים של מיניות ונשיות, ובדיאלוג עם תיאוריות פמיניסטיות בנושא המבט המחפצן, והמבט הממשמע כפי שמתואר בפנאופטיקון של פוקו. אני זוכרת כמה חששתי מהעלאת הדברים על הכתב, מן הרגע בו הרעיון עובר מן המחשבה הפנימית אל הדף, "יוצא לעולם", ועומד לראשונה מול ביקורת אמיתית. לשמחתי, המחשבה נפלה על אוזניים קשובות. תמר ועזיזה מלוות אותי כמעט מרגע לידת המחקר ועד היום, ומציבות אתגרים תמידיים במסגרת דיאלוג עשיר, מפרה ובונה. כך, הפנטזיה הפכה לממשית, והצעת המחקר הראשונית לעבודת הסמינר הפכה להצעת מחקר לתזה ובסופו של דבר לפרויקט הדוקטורט.

המשך קריאה >