מאת: ד"ר קרול קדרון
כרתי את גלית במחלקה במהלך לימודי המאסטר אך התיידדנו והתקרבנו לפני שבע שנים בזמן ששתינו עבדנו על הדוקטורט ולימדנו במחלקה. מימי לא הכרתי מישהי כמו גלית שסימנה מטרות, עבדה כה קשה להשיג אותן, והתמידה ללא הרף באופן כה ממוקד. היא לא נרתעה מזה שלעיתים רבות היא המשיכה במאבק עיקש למרות אזהרות של קולגות שהיו עלולות לרפות את ידיה. בסופו של דבר היא הפריכה את טענתם. בתקופות שהתחרות הייתה קשה, גלית האמינה בעצמה ובכישוריה הנפלאים, זכתה במלגות ופרסמה, הראשונה בקוהורט שלנו, בכתבי עת מהמובילים בתחומינו. היום אני וקולגות שלי בכל רחבי הארץ מלמדים את מאמריה שמעוררים תמיד עניין רב ודיון מרתק.
שעות רבות שוחחנו גלית ואני על התלאות העומדות לפנינו במסלול האקדמי ובניגוד לרבים מאיתנו גלית לא הרשתה לעצמה להיקלע לרחמים עצמיים או פסימיות מייאשת, אלא חזרה שוב ושוב לעבוד, לחקור, ולכתוב. בנימה יותר אישית גלית הייתה חברה טובה שידעה לעודד, לתמוך, לפרגן ולאחל מזל טוב בצורה כנה ביותר, שוב תכונות נדירות במקומותינו. תמיד תהיתי איך ייתכן שילוב של שאפתנות אדירה ונדיבות מסוג זה. לצד כל זאת, הזיכרון הכי חד שלי של גלית, שמהדהד בי כל השבוע – היא קולה הנעים והחם....
אני אתגעגע אליה ....
ד"ר קרול קדרון היא כיום מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה. תחומי ההתמתחות שלה הינם: אנתרופולוגיה פסיכולוגית, זיכרון והנצחה ועוד.