מאת: בן בורנשטיין

בהתאם לנושא שיחתנו, על מדיום נוסף שמאפשר שימוש נרחב יותר בחושים על מנת להציג סיפור – הסרט האתנוגרפי, נראה רק מתבקש שנגיש את הראיון עם פרופ' תמר אלאור בפורמט מרחיב חושים יותר מן הטקסט הכתוב – ראיון הרדיו. באולפן רדיו הר הצופים, ניהלנו שיחה על פסטיבל הסרטים האנתרופולוגיים הראשון מסוגו שהתקיים בתחילת נובמבר השנה בשיתוף עם סינמטק ירושלים, ובכלל על תחום הקולנוע האנתרופולוגי. [להאזנה ראיון המלא לחץ כאן]

 פרופ' אלאור, שייצגה את האוניברסיטה העברית בשיתוף הפעולה עם הסינמטק, מדברת על הקולנוע כמדיום שיודע לצלוח קהלים. "התמונה והסאונד יודעים לעשות דברים שטקסט לא תמיד מצליח לעשות. אנשים הרבה יותר נרתעים מלקחת טקסט מדעי ליד מאשר לצפות בסרט שעשה אותו או שמעורבים בו מדענים".

"יש כאן יכולת להגיע לקהל המתעניין הירושלמי, שהוא הקהל של הסינמטק, שרגיל להיות מאותגר על ידי כל מיני פסטיבלים. אבל גם מבחינתי, כמי שייצגה את האוניברסיטה בחתונה הזאת, מחשבה עמוקה על הסטודנטים שלנו, ועל היכולת לחדש את החשיפה של התלמידים לעשייה האנתרופולוגית הקולנועית שהיא ותיקה מאוד באנתרופולוגיה, החל משנות ה20', ויחד עם זאת שולית".

 בניסיון לברר מה מבחין את הסרט האנתרופולוגי מכל סרט תיעודי אחר, אומרת אלאור כי זוהי שאלה קשה, אך בצורה פשטנית, ניתן להגדיר סרט אנתרופולוגי כסרט שאנתרופולוג או אנתרופולוגית היו מעורבים בהכנתם. "יש גם אנתרופולוגים שהם בעצמם "film makers", שכורכים את העבודה האנתרופולוגית שלהם בהכנת סרטים על החברות או הנושאים שהם מתמצאים בהם".

"אם הסרט שקוע בתוך קונטקסט, ורואה את עצמו כמסמך חברתי תרבותי פוליטי, וגורם למי שצופה אותו לצאת עם איזושהי תובנה שמשוקעת בתוך הקשר חברתי, אז אותו סרט שהוא ממילא דוקומנטרי, יכול להיות גם סרט אתנוגרפי".

המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה מימנה ותקצבה את כרטיסיהם של קהל הסטודנטים שיכל לרכוש כרטיס לכל הפסטיבל ב20 שקלים, כאשר אורח מן החוץ שאינו מנוי,  היה צריך לרכוש כרטיס במחיר מלא של 37 ₪ לסרט.  "למרות שחששנו בהתחלה, להפתעתנו ולשמחתנו הרבה, האולמות היו מפוצצים. מבחינתנו, מבחינת ההיענות, הייתה הצלחה אדירה. עיקר הקהל היה קהל המנויים הירושלמי, וקהל של סטודנטים, שלא באו במספרים ענקיים, אבל בהחלט היה נוכח".

 בנוגע לשיוך תחום הסרטים האנתרופולוגיים בעולם האקדמי, אם למחלקה לקולנוע או למחלקה לאנתרופולוגיה, אומרת אלאור כי "אני סומכת יותר על תלמיד שלמד אנתרופולוגיה לתואר ראשון ושני, ומתמחה בלימודי הM.A או הדוקטורט שלו בסרטים אתנוגרפיים. יש לה או לו הרבה מאוד ניסיון ויכולות מתודולוגיות שחסרות לאנשים שלומדים רק קולנוע"

כדוגמא לשילוב התחום בעולם האקדמי, מספרת אלאור על האנתרופולוג הבכיר שנכח בפסטיבל, פול הנלי, אנתרופולוג ויוצר סרטים, שהוא ראש תכנית "גראנדה" של הBBC, באוניברסיטת מנצ'סטר, ללימודי אנתרופולוגיה ויזואלית, תכנית נפרדת שמחוברת למחלקה לאנתרופולוגיה.

"יש כמה תוכנית מעטות כאלה בבריטניה, ובארה"ב יש גם לא הרבה. כלומר זה לא משהו שמאוד שגור, אבל הוא מצוי". אלאור אינה אופטימית לגבי צמיחתו של הז'אנר בעולם האקדמי, ומעידה שהדבר שומר על היקפיו השוליים בעולם האנתרופולוגי. "זה מדהים שהמדיום הקולנועי באנתרופולוגיה לא מצליח לאתגר את המדיום הטקסטואלי בעידן כל כך דיגיטלי, כל כך 'יוטיובי' וכל כך זמין".

עם כל ההערכה לאנתרופולוגיה הויזואלית, מסבירה אלאור גם מדוע המילה הכתובה תמיד תישאר חלק בלתי נפרד מן המחקר המדעי. "יש פעולות שאתה צריך לעשות כשאתה כותב כשאין חיזוק ויזואלי, שמחייבים אותך לסוג של חשיבה ותיאורטיזציה ברמה יותר גבוהה. כשאתה מראה תמונה, הפרשנות פתוחה, אבל כשאתה כותב, אתה צריך להגיד לקורא מה הוא קורא. זה מחייב אותך לעוד פעולה מסדר גודל שהוא מעבר לתיאור. אתה צריך לעשות את המעבר לעבודה עיונית תיאורטית, בעוד שבקולנוע וצילום אפשר לחמוק ממנה. לכן אנחנו עדיין מתעקשים על הכתיבה".

מחקריה הקודמים של אלאור עסקו בעיקר בנשים בחברה הדתית והחרדית. לשאלתי האם הייתה מתאפשרת הכנסת מצלמה למחקריה הקודמים, עונה אלאור כי "בעולם החרדי זה כמובן מאוד בעייתי, אבל שום דבר אינו בלתי אפשרי". כדוגמא נותנת אלאור את יוחאי חקק, אנתרופולוג בוגר האוניברסיטה העברית, שחבר לבמאי ויצר 3 סרטים על החברה החרדית.

"כל סוג של תיעוד בחברה החרדית הוא בעייתי. לכן בעבודה שלי בחסידות גור לא חלמתי להכניס רשמקול או מצלמה, אבל  זה לא אומר שאי אפשר. יש כבר היום הרבה סרטים בתוך העולם החרדי, חלקם נעשו ע"י נשים דתיות ואפילו חרדיות".

ברמה האישית, מצביעה אלאור על מכשול שהמצלמה הייתה יכולה להוות במחקריה. "מעניין אותי עולם הסרטים, ואף הייתי מעורבת בסרטים של אחרים, אבל בעולם שאני חוקרת אותו, אני מנסה לייצר סוג של אינטימיות, שהמצלמה שם הייתה נכנסת ביני לבין הסיטואציה".

"המצלמה יכולה להיות גורם של הזרה, ויכולה להיות גם גורם של קירוב. המצלמה יכולה להיות גם סוג של הזמנה או הזדמנות להגיד משהו. אנשים חשים שמופנית אליהם תשומת לב, והם אומרים דברים. הרבה פעמים זה סותם ומגרש וגורם להזרה, והרבה פעמים זה מקרב".

המצלמה היא כמו האנתרופולוג, אומרת אלאור. נוכח, אבל הרבה פעמים אחרי כמה זמן שוכחים ממנו. "הוא הופך להיות משהו שהולך אחריך ואתה מתרגל. הוא נהיה חלק מהצוות".

 לראיון המלא: http://msradio.huji.ac.il/host/tamarelor.mp3