מאת: טלי פרלסון

תלמידי מחקר (מ.א. ודוקטורט), ואף סטודנטים במהלך לימודי הבוגר, עורכים ראיונות כחלק מהעבודה האמפירית שלהם. לקראת עריכת הריאיון, משתתפים הסטודנטים בקורסים מתודולוגיים וקוראים מאמרים קלאסיים ועדכניים שממפים סוגיות רבות הכרוכות בביצוע ריאיון, ביניהן המורכבות, הקשיים והשאלות האתיות שבריאיון אקדמי. עם זאת, חשבנו כי למידה מניסיונם המעשי בראיונות של חברי סגל מנוסים תשפוך אור על דרכי עבודה שונות ותסייע בפרקטיקה הממשית של מתודת הריאיון. לשם כך שאלנו שישה חוקרים מאנשי הסגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה לגבי ניסיונם כמראיינים במסגרת מחקרים שהם עורכים. הם איתרו בעבור תלמידי מחקר בראשית דרכם כמה נקודות למחשבה ומשוכות שמומלץ לשים לב אליהן בהכנה לקראת ראיונות ראשונים. החוקרות והחוקרים שעמם שוחחנו הדגישו שוב ושוב כי הדרך היחידה ללמוד לראיין היא ההתנסות המעשית, ואגב כך פיתוח סגנון אישי והעדפות אישיות: "זה משהו שלומדים בזמן העבודה. אף אחד לא יכול להכין אותך. צריך פשוט לצאת ולעשות את זה." החוקרים חשפו היבט כלשהו של אופן ההתמודדות שלהם עם היבטים שונים של הריאיון. ההצעות המופיעות כאן הן כמובן שונות זו מזו, ובחלקן אף סותרות אחת את השנייה, כך שמסמך זה אינו מספק "כללי עשה ואל תעשה", אלא זוויות שונות של חוויית הריאיון שראוי לתת עליהן את הדעת.

 

• המטפורה לריאיון:

חלק מהחוקרים מדברים על הריאיון כעל מפגש אנושי ואינטראקציה מתהווה:

"הריאיון הוא מפגש אנושי, שיחה. אמנם שיחה אינסטרומנטלית שיש בה משימה, אבל זה מפגש בין שני אנשים,שמובילים אותו הסקרנות והעניין שמגלה האחד בשני."

הםמוכנים לדבר על עצמם באופן אישי וחושף, בשאיפה להגיע אל "מתחת לציפורניים" של המרואיין.

"כדי להגיע עם בן-אדם למקום עמוק אתה צריך להשתתף. אני מגיע למקומות מאוד אישיים,קשיים שלי, חלומות וסיוטים שלי…וזה אף פעם לא ממקום של הצגה."

אחרים רואים בריאיון דיאלוג מקצועי.זהו דיאלוג תחום בגבולות ברורים היטב:

"את צריכה להיות מאוד מצומצמת ומאוד פרופסיונאלית ביחסים שהם יחסים בין-אישיים , וכשאת צריכה להיות מקצוענית מול חומר, מספרים או תוכנת מחשב, אז זה יותר קל לעומת כשאת צריכה להיות מקצוענית מול בני אדם…"

 

מראיינים אלה נזהרים לא לשאול את המרואיין שאלות אישיות, פרובוקטיביות או מאולתרות. המראיין מתמקד בשאלות המתוכננות, ומאפשר למרואיין לענות באריכות.

 

• העבודה  עם השאלות:

אחד החוקרים, שמניח כי כל מרואיין ייקח אותו למקום אחר, מעיד על עצמו שהוא "שם את הדף בצד", וממליץ לרפרף עליו בסוף הריאיון על מנת לוודא שלא נשכחה שאלה חשובה. שיטתה של חוקרת אחרת הפוכה מזו, והיא מעדיפה להתחיל בשאלות המתוכננות, קודם הפשוטות ואחר כך המורכבות, ורק בסוף הריאיון היא נוטשת את הדף.

 

• ·         סדר השאלות ונוסחן:

רוב החוקרים מציינים את העייפות של המרואיין כנתון שנלקח בחשבוןבהכנת הריאיון. לעתים הםמעדיפים לפתוח בשאלות המרכזיות ולהשאיר לסוף את השאלות האינפורמטיביות או את אלה שחשיבותן פחותה. חלק מהמראיינים בוחרים לפתוח בשיחה צדדית או בשאלות על רקע משפחתי ואישי כדי ליצור קרבה ופתיחות. כדאי לשאול שאלות קצרות ולא מסורבלות, בשפת דיבור ולא בשפה מליצית,וחשוב שהשאלות תהיינה פתוחות, שאין עליהן תשובת כן או לא.

 

• ההיבטים הטכניים:

מקום המפגש: בבחירת מקום המפגש, מציינים החוקרים כי מידת הפניות של המרואיין היא משתנה קריטי שיש לשים לב אליו. החוקרים מקיימים את הריאיון בבית המרואיין או במקום עבודתו.לעתים מתקיים הריאיון במקום ציבורי, אולם לגביו קיימתתמימות דעים שזהומיקום פחות מוצלח, משום שהואבדרך כלל רועש וקשה להקליטבו בצורה טובה. כל החוקרים מדגישים את חשיבות ההתאמה של המראיין לנוחות המרואיין, בצד שמירה על נוחות בסיסית גם למראיין. היתרון שמצוין ביחס לריאיון ביתי הוא נוחות המרואיין וההזדמנות להכיר את סביבתו. יש חוקרים שאף עושים שימוש בהקשר זהבריאיון, ושואלים על הסביבה החיצונית או על חפץ כזה או אחר. האינטימיות הנוצרת בסיטואציה כזו נתפסת לא פעם כחיובית ומוסיפה לריאיון. החיסרון בריאיון בבית המרואיין הוא שלעתים דווקא האינטימיות מסבה אי נוחות, וכןעלולות להיות הפרעות מצד משתתפים נוספים שמצטרפים לשיחה. ריאיון במקום העבודה מתאים במקרים שבהם הריאיון עוסק בהיבטים מקצועיים, אולם גם פה עלולות להיות הפרעות.

שימוש במכשיר הקלטה: מרבית החוקרים משתמשים בו, אך לא כולם. יתרונותיו שלמכשיר ההקלטה מתמצים בכך שהוא מפנה את המראיין מהצורך לתעד והוא פנוי לנהל את השיחה. חסרונות ההקלטה נעוצים בחופשיות השיחה, משום שמרואיינים מסוימים נרתעים מהמכשיר ונזהרים בנוכחותו. על כן יש חוקרים שמעדיפים לסמוך על זיכרונם. הם עורכים רישום כללי תוך כדי הריאיון,ומיד בתום הריאיון עורכים רישום מדויק יותר. כך יש גם גיבוי במקרה שמכשיר ההקלטה לא עובד. כשמקליטים, חשוב מאוד להציג את מכשיר ההקלטה בתחילת הריאיון, ולהיענות לסירוב מצד המרואיין (או לרצונו להקליט גם הוא או לקבל עותק של ההקלטה). כל החוקרים הדגישו כי הכרחי להבטיח למרואיינים שזהותם לא תיחשף, ולא להפר הבטחה זו.

שקלוט: מרבית החוקרים ציינו את חשיבות שקלוט הריאיון,שמהווה "חלק בלתי נפרד מן המתודה", והדגישו כי כדאי מאוד לעשות זאת בטרם עוברים לריאיון הבא. מומלץ לשקלט לבד, כי כך מתאפשרות הפנמה והעמקה בחומרים, וכן מתחדדתההכנה לקראת הריאיון הבא על-ידי הסבתתשומת הלב לנושאים שעליהם כדאי לשאול ולאלה שהוחמצו בריאיון הקודם.

"כשאת משקלטת את נכנסת שוב לתוך הריאיון, את מפנימה את הנושא… הידע נכנס פנימה ואת יכולה להיות ביקורתית ואת יכולה לחלץ את הדברים החשובים. יש המון פעמים שלא הייתי קשובה תוך כדי הריאיון כי הייתי עצבנית או לחוצה, לא ידעתי מה חושבים עליי או מה השאלה הבאה…"

 יחד עם זאת, הובעה הבנה לאילוצי זמן שמקשים על מימוש כוונה זו, אך גם מימוש חלקי שלה הוא משתלם.

ריאיון בשניים: יש יתרונות ליציאה לריאיון עם מראיין נוסף, בעיקר כשהמראיין איננו מנוסה. התגברות על המבוכה, יכולת שימוש בשתי פרספקטיבות, וחלוקת תפקידים הם חלק מן היתרונות של ריאיון בזוג. יחד עם זאת,ישנם חוקרים שעובדים לבד מתוך שיקולים של העדפה אישיתושיקולים טכניים, ומתוך מידת הקרבה לחומר ולמרואיין.

 

• מרואיינים מסוגים שונים:

מהשיחות עם החוקרים עולה כי כל מרואיין ומרואיינת חשובים ותורמים למחקר, בין שתשובותיהם צפויות,או חריגות ומפתיעות, ובין שאינם עונים כלל ומאלצים את המראיין לחשוב על השאלות מחדש. מתוך השיחות עלו כמה "אבטיפוסים" של מרואיינים:

המרואיין "הדברן" שיש צורך לכוונו לעיקר כאשר נראה כי הריאיון מתארך.מרואיין כזה הוא נוח לשיחהלעומת שלושת ה"אבטיפוסים" האחרים:

המרואיין "השתקן" שמתקשה לבטא את מחשבותיו.

המרואיין "הסיסמתי", שמספק תשובות תבניתיותולא אישיות.

המרואיין "שכפאו שד", שהגיע למפגש אך לא משתף פעולה (לעתים מתנשא או עוין).                          

את שלושת האחרונים אפשר לדובב באמצעות דוגמאות מתוך דברי מרואיינים אחרים, בעזרת שאלות ספציפיות המבקשות התייחסות לסיטואציה קונקרטית,או על ידי בקשה להתייחסות לחומרי קריאה שהמראיין מביא איתו או מספר עליהם.

חלק מהחוקרים נוקטים במידה מסוימת של חשיפה אישית כדי ליצור שיחה כנה ומשוחררת יותר, ומיעוטם אף עושה שימוש בשאלות פרובוקטיביות באופן ישיר. החוקרים אינם נבהלים משתיקות. דווקא רגע כזה עשוי לתת למרואיין את מרווח הנשימה שהוא זקוק לו כדילהתבטא ביתר חופשיות. בסיכומו של דבר,יש הסכמה על כך שכל מרואיין מביא את מה שברצונו לתת. אחרי מאמץ מסוים, חשוב לכבד את קו הגבול שהותווה על ידו.

ישנו גם מרואיין "המשתמש בביטויים בעייתיים" (גזעניים, שוביניסטיים וכיו"ב), שמולו המראיין נע בעדינות בין הרצון לתעד את דבריו בלי לחנך או לבקר, ובין חוסר הזדהות עם הדברים.

כמה מהחוקרים התייחסו גם למרואיין שנוגע בכאב או בקושי אישי עז במהלך הריאיון. הם תיארו זאת כדבר קשה המפגיש אותם עם מורכבות הריאיון ככלי וכמערכת יחסים.

"אין מה לעשות, אני עושה מניפולציה, את באה לבן-אדם ואת מדברת איתו, ואחר כך את לוקחת את המילים שלו ואת מכניסה אותן לתוך מעטפה קונספטואלית… אבל אם אתחיל לחשוב ככה, אני לא יכולה לעשות מחקר…אני משלימה עם זה."

כל החוקרים מציינים את העובדה ש"אנשים אוהבים לדבר על עצמם" כמאפיין אנושי,שכאשר הוא מתרחש בריאיון, הוא נעים לשני הצדדים.

 

• ·         מקומו של המרואיין:

כל החוקרים מודעים לסוגיית הכוח שעולה בריאיון, לעתים עד כדי תחושת אי-נוחות אישית.

"ריאיון הוא מלאכותי, הוא חשוף, הוא פולשני, הוא מפריע לאדם, את צריכה להפריע למישהו בחיים."

החוקרים מזכירים שוב ושוב שאין לשכוח כיהמרואיין "עושה לך טובה", ויש לראיין מתוך עמדה של הכרת תודה.

"צריך לזכור שהחבר'ה שם נותנים לך משהו… נותנים לך מתנה. את לא נותנת להם כלום. אנתרופולוגים זה סוג של עלוקות. צריך להכיר בזה ולהתנהג בהתאם. זאת אומרת לכבד את זה שהם נותנים מזמנם, כנראה בלי תמורה, כי הם לא יקבלו ממך כלום, וצריך לזכור את זה כל הזמן."

בהקשר לכך מזכירים כל המשתמשים במתודה כי יש להיות כנים בהצגת שאלת המחקר, להסוות את פרטי המרואיין ולקחת אחריות רבה לא רק על מה ששואלים, אלא גם על מה שעומדים לשמוע.

"זו שיחה שתמיד, מבחינתי,אני יודעת מה לשאול בה ומה לא. זו שיחה שלוקחת אחריות לא רק על מה שאת אומרת או שואלת, אלא גם על מה שאת עומדת לשמוע. אני לא מוליכה למקומות שאני לא יכולה לקחת אחריות אחרי זה. אני לא נכנסת למקומות האלה."

 לקיחת האחריות מתבטאת בהימנעות מכניסה לתחומים אישיים מדי ובשמירה קפדנית על גבולות ועל מקצועיות. המרואיין מקבל הזדמנות להשמיע קול, להתבונן בעצמו ולהשתמש בתובנות של החוקר על התופעה.לעתים המראיין מציע גם תמורה ממשית כמו הרצאה, שי או תשלום.

 

• ·         סיום הריאיון ופרידה

סיום הריאיון נעשה מתוך רגישות לרצונו של המרואיין לסיימו, ומתוך כבוד ללוח הזמנים שנקבע. החוקרים פונים למרואיין בשאלה אם הוא רוצה לומר או לשאול דבר מה, בבקשה ליצירת קשר עתידי במקרה של רצון להבהרה או תוספת, ובהכרת תודה.

 

הערה לסיכום: השיחות עם החוקרים היו ארוכות ומורכבות. כל השמטה או פישוט של הדברים על אחריות הכותבת, ואין לראות בדברים הללו כל תחליף להתנסות ממשית ולקריאת טקסטים שנכתבו בנושא.

תודה לחוקרים שהסכימו לפנות מזמנם ומניסיונם ונענו בנעימות (ע"פ סדר האל"ף-בי"ת): פרופ' תמר אלאור, ד"ר איתן וילף, פרופ' גד יאיר, ד"ר ישראל כ"ץ, ד"ר מיכל פרנקל, ד"ר נורית שטדלר.

תודה מיוחדת לטליה שגיב על הרעיון ועל העזרה בדרך; לרות לוין-חן, לליאור חן ולאלה בר יוסף.