מאת: אחמד חליחל

כשהתבקשתי לכתוב בפקפוק על המחקר שלי התלבטתי באם לכתוב על עבודת הדוקטוראט או להתייחס לעבודות שאני מנסה לקדם היום. בכל מקרה, עיקר המחקר שלי מתמקד במחקר על המשפחה הערבית בישראל ובמיוחד על מעמדה ומקומה של האישה בין הגאות (המודרניזציה) לשפל (המסורת). להצגת המחקר אחזור בהמשך, תרשו לי להתחיל את הכתבה בהגדרת הזהות שלי כחוקר.

למרות שרכשתי השכלה בשלושה נושאים (דמוגרפיה, סוציולוגיה וסטטיסטיקה) יש כאלו שעדיין מזהים אותי כסטטיסטיקאי.במיוחד אנשים שהכירו אותי מתקופת הלימודים שלי בתואר ראשון (בסטטיסטיקה וסוציולוגיה) ובתואר שני (סטטיסטיקה ודמוגרפיה) או מעבודתי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הלמ"ס). העבודה שלי בלמ"ס מאז סיום התואר השני גרמה לתפנית בחיי. ההיחשפות לנתונים הרבים גרמה לי להתעניין פחות בסטטיסטיקה ויותר בדמוגרפיה וסוציולוגיה. במיוחד לאחר שהתרשמתי שחוקרים במדעי החברה שמתעניינים באוכלוסייה הערבית אינם מנצלים מספיק את מאגרי הנתונים הקיימים בלמ"ס. לכן, את התואר השלישי בחרתי לעשות בדמוגרפיה. את האמת, עד היום קשה לי להפריד בין דמוגרפיה לסוציולוגיה. צירופו של החוג ללימודי אוכלוסייה באוניברסיטה העברית, כמגמה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עזר לי להזדהות גם כסוציולוג.

קשה מאד להציג תופעה דמוגרפית מבלי להציג אותה בנתונים סטטיסטיים ומבלי לקשור אותה לדיסציפלינות אחרות במדעי החברה (במיוחד: סוציולוגיה על רוב תחומיה, אנתרופולוגיה וכלכלה). בכדי להבין את הגורמים לכל תופעה יש צורך בניתוח סטטיסטי, כאן אני נעזר בידע שרכשתי בסטטיסטיקה.

כסיכום חלק זה, תרשו לי להזדהות כ- "סוציולוג כמותני". למה לא דמוגרף?! כי אני עוסק בהצגה ובניתוח של תופעות חברתיות בנוסף לתופעות דמוגראפיות קלאסיות (פריון, נישואין וגירושין, תמותה והגירה). יש כאלו שיבחרו לתייג התעסקות בשינויים בהשכלה ובתעסוקה למשל כתופעות דמוגראפיות. אני בחרתי לתייגן כתופעות חברתיות כלליות, כי מצד אחד תופעות אלו מהוות תופעות עצמאיות שיש להסבירן אך מצד שני הן חלק מההסבר החברתי-כלכלי לשינויים ברוב התופעות הדמוגראפיות. במילים אחרות רוב ה"דמוגרפים" (או הסוציולוגים הכמותיים) עוסקים בהצגה כמותנית של תופעות דמוגרפיות ותופעות אחרות, מנתחים אותם בכלים סטטיסטיים ומסבירים אותם בכלים תיאורטיים ממדעי החברה (בעיקר תיאוריות סוציולוגיות כלכליות ודמוגרפיות).

לפני שנים רבות ,עוד הייתי רווק, השתתפתי בשיח של גברים ערבים "משכילים" על האישה המועדפת. ליתר דיוק, עם איזו אישה כדאי להתחתן? אחד המשתתפים היה נשוי טרי ודיבר מתוך כאב "תדאגו שיהיה לה רישיון נהיגה לפני הנישואין – זה עולה לי הרבה כסף"; אחר (עוד היה רווק) דיבר על המקצוע שלה "כדאי לכם להתחתן עם מורה – אתה לא צריך להתחלק איתה בהגעה מוקדמת לבית. כשאתה מגיע אתה אוכל ונח".  לא דיברנו על יופי ולא על אהבה. השיח היה פשוט רציונאלי ונטול רגשות. מבחינה מעשית הם צודקים, זה נוח.  הבעיה עם השיח לא הייתה המעשיות שבו אלא תפיסת העולם שלנו בחלוקת התפקידים בין המינים. אני טוען שתפיסת העולם שלנו, גם כמשכילים, היא עדיין מסורתית. הגבר עדיין נתפס כ "המפרנס העיקרי" של המשפחה: עם בואו לבקש את ידה של אישה הוא צריך להוכיח עמידות כלכלית (דירה משלו והכנסה מובטחת).

רציתי לדבר על נשים ופתאום אני מדבר על שיח של גברים!

בדוקטוראט עסקתי בשינויים בדפוסי הנישואין בקרב נשים מוסלמיות במרכז וצפון ישראל. העבודה הייתה מחולקת לשני חלקים. החלק הראשון עסק בהישארות נשים ברווקות עד גיל מבוגר; בחלק השני עסקתי בבחירת בן זוג מאותה חמולה לעומת חמולה אחרת תוך אבחנה אם זה מאותו יישוב מגורים או מיישוב אחר. אתמקד להלן בעיקר בחקירת ההישארות ברווקות.

הרבה הופתעו כאשר הצגתי את הנתונים. הופתעו מכך ששיעור ההישארות ברווקות בקרב נשים ערביות גבוה משמעותית מזה של הנשים היהודיות. דמוגרפים לא הופתעו מעוצמת התופעה והם מסבירים את התופעה על ידי המושג "דוחק בנישואין – Marriage Squeeze".  דוחק בנישואין מתרחש כאשר יש מחסור בגברים. המחסור בגברים יכול להיווצר כתוצאה ממוות סלקטיבי מסיבי של גברים (במלחמות למשל) או מהגירה סלקטיבית של גברים. מחסור בגברים יכול להיות וירטואלי (קרי, אין מחסור ממשי בגברים) בחברות בהן קיים מבנה גילאים בצורת פירמידה וקיים פער חיובי בין גיל הגבר לגיל האישה בעת הנישואין. מבנה גילאים של פירמידה נובע בעיקר מרמת פריון גבוהה. השילוב בין מבנה גילאים של פירמידה עם הפרש בין גיל האישה לגיל הגבר יוצר מחסור וירטואלי בגברים, שגורם לכך שנשים רבות לא מצליחות למצוא גבר.

להסרת ספק, התופעה אינה מתוך בחירה בחיים מודרניים. להפך, היא תוצאה של ההמשכיות בתפיסת חלוקת התפקידים המסורתית בין המינים. השאלה המרכזית היא למה יש פער בגיל בין הגבר לאישה? אני טוען שחלוקת התפקידים המסורתית היא הסיבה העיקרית. האישה נכנסת לשוק הנישואין מיד לאחר סיום הלימודים והגברים נכנסים לשוק הנישואין רק לאחר שהם מוכיחים עמידות כלכלית. כלומר, גם אם האישה הייתה רוצה להתחתן עם גבר בגילה, היא הייתה צריכה להמתין מספר שנים עד שהוא יתבסס, אך מכיוון שהיא רוצה להתחתן בגיל צעיר היא נאלצת לחפש גבר שכבר ביסס את עצמו (לרוב יותר מבוגר). לא נמצא שום ביטוי תרבותי שבו יש העדפה לפער בגילאים, עובדה לכך היא שיותר ממחצית (לפי תוצאות המחקר בדוקטוראט) שנישאות בגיל מבוגר (מעל 25) עושות זאת עם גבר בגילן או צעיר מהן. ביסוס נוסף לטיעון זה, נמצא בשכיחות המצומצמת של התופעה בעבר. מה, הם היו פחות מסורתיים?! לא! פשוט, גם הגברים התחתנו בגיל צעיר מאד.

הרבה שואלים אותי, איך פותרים את ה"בעיה"? אני אוהב לתאר זאת ב"מצוקה" (במקום "בעיה"). צמצום התופעה על ידי התרת נישואין פוליגאמיים אוהרחבת שוק הנישואין (הגדה המערבית וירדן) אינם נראים ריאליים בהוויה הישראלית ובכל מקרה, גם אם הם גורמים לצמצום התופעה, הם מביאים איתם מצוקות אחרות. ההצעה שלי בדרך כלל היא לשפר את מעמדה של האישה בשני תחומים, הורדת הפריון ושינוי בתפיסה המסורתית בחלוקת התפקידים. הורדת הפריון לרמת התחלופה (2.1 ילדים לאישה) יגרום להעלמת הדוחק בנישואין רק בדור הבא. השינוי בתפיסה שהעמידות הכלכלית לקראת הנישואין צריכה להיות בחלקה של האישה כמו הגבר כאחד. שינוי זה עשוי להביא לדחיית גיל הנישואין של האישה, דבר שיתרום לצמצום הפער בין גיל הגבר לגיל האישה.

ניתן לפתור את ה"בעיה" מבלי לצמצם את התופעה. ה"בעיה" היא המצוקה של נשים אלו ושל משפחותיהן. מצוקת הנשים היא הימנעותן ממימוש מיניותן והמצוקה של המשפחה היא החשש ממימוש מיניותן והפגיעה ב"כבוד המשפחה". האישה הרווקה נמצאת בדילמה מוסרית. מצד אחד היא רוצה לנצל את זכותה הלגיטימית למימוש עצמה כאישה ומצד שני היא רוצה להימנע מלפגוע בכבוד משפחתה. לכן כאן דרוש שינוי תרבותי הרבה יותר עמוק מאשר שינוי בתפיסת חלוקת התפקידים. שינוי בתפיסות לגבי התנהגותה המינית של האישה עשוי להביא לצמצום המצוקה אך שינוי זה לא נראה ריאלי בשנים הקרובות.

אין לי ספק שהתופעה של הישארות ברווקת משנה ותמשיך לשנות את התפיסות התרבותיות לגבי מעמדה של האישה הערבייה. אחת התפיסות שניתן לראות הוא שינוי עמדות של המשפחה הערבית לגבי העדפתם של הנישואין האנדוגאמיים. בדוקטוראט מצאתי שאחד הגורמים שהביאו לירידה בנישואי הקרבה ועלייה בנישואין אקסוגאמיים היא הדוחק בנישואין. יותר ויותר נשמעים ביטויים כמו "יותר חשוב שתתחתן, פחות חשוב עם מי!"

תופעת הרווקות גורמת למשפחה הערבית לחפש אסטרטגיות ל"שיווק" הנשים בשוק הנישואין. אחת הדרכים לשיווק היא שינוי עמדות לגבי השכלה. העדפתם של גברים צעירים לנשים עם השכלה תיכונית ומעלה גורמת למשפחה להסכים שהנשים ירכשו השכלה על תיכונית. העדפתו של הגבר הערבי לאישה עם השכלה לא נובעת רק מהרצון שתהיה לו אפשרות לעזרה כלכלית, היא נובעת גם מהתפיסה שחינוך ילדים הינו חלק מתפקידיה המסורתיים של האישה. אחרת לא ניתן להבין את הסתירה בין ההעדפה לאישה משכילה לבין פעילות מצומצמת של האישה הנשואה בשוק העבודה. הסברים מדעיים יותר נקווה שיתקבלו במחקר שמעסיק אותי בחודשים הקרובים. מחקר שעוסק בהשפעת ההשכלה, הנישואין וגידול הילדים על פעילותה של האישה הערבייה בשוק העבודה.

לסיכום, היחשפותה של החברה הערבית בישראל לדפוסי התנהגות מודרנית של האישה, הביאה ללא ספק, לספיגה של חלק מדפוסים מערביים אלו. ניתן להסכים עם הישאם שראבי שהחברה הערבית

עברה ממצב של שליטה קלאסית של הגברים במשפחה (Patriarchy) למצב שבו הפטריארך מנצל את השינויים המודרניים ומתאימם לצרכים של המשך השליטה שלו (Neopatriarchy). המעבר לאסטרטגיה החדשה של השליטה הגברית מעידה על מלחמת הישרדות של הגבר הערבי. כמה זמן הוא ישרוד? האם יהיה עוד שלב לקראת ה"מודרניזציה"?.