מאת: ענת בקר

פעמים רבות אני שואלת את עצמי מה יקרה אם יום יבוא ויקום הגולם על יוצרו, הטכנולוגיה תהפוך עורה נגדנו ותשלוט בחייהם של בני האדם. למען האמת, לאחרונה הופכת תהייה זו למציאות עבורי, מאז נכנס ה"אייפון" לחיי. לפני כחודשיים, כאשר מכשיר הפלאפון התמים והישן שלי הראה סימני גסיסה, החלטתי לרשת מאחי הקטן "אייפון 3" מצ'וקמק, קרי, מהזן הנחות ביותר. המפגש הראשוני בינינו לא היה קל, שכן מסך המגע המשוכלל, הפועל בניגוד מוחלט למקשים הפשוטים של פלאפונים מדור שלישי, דורש מגע עדין ומלטף. ככלל, יש לאייפונים תכונה משונה: כאשר הם נופלים נפילה רכה על הרצפה הם נהרסים כליל, שלא כמו המכשיר הישן שלי, שספג נפילות קשות ותמיד שרד אותן כמו גיבור על. וזו בדיוק הנקודה- האייפון דורש יחס. הוא צריך אותנו, את תשומת הלב שלנו, על מנת שיוכל לענות על כל צרכינו.

היחסים בינינו התחילו לא רע בכלל. הסביבה התפלאה לראותי אוחזת בידי את סמל הקידמה ואני מיהרתי להצטדק ולעמוד על יתרונותיו הרבים הכוללים חוויות וירטואליות וויזואליות מרשימות. הוא התריע בפני על מיילים באיחור של שעות, לא צלצל כשכיוונתי את השעון המעורר, נלחץ וחייג לאנשים באופן אקראי והבטרייה שלו נגמרת בכל ארבע שעות לערך. אך על כל הללו סלחתי כאחות רחמנייה. נקודת השבר הייתה בוקר אחד, בו נשאלה השאלה "יחסינו לאן?!" .שוב השעון המעורר לא צלצל והתקשרתי לאימי כדי להפגין קצת מירמור. תגובתה שברה אותי סופית: "קיבלת חשבון פלאפון של 800 שקלים, נראה לי שאת צריכה להחליף מכשיר, את פשוט לא מסוגלת להתמודד איתו". ולפתע הבנתי: אלו אנחנו שמתמסרים למכשירים מתוך המחשבה שהם אלו שמתמסרים לנו. אם להיות קצת יותר פשטנית, אפשר למצות את מערכת היחסים בינינו כשהאייפון פונה אליי: "זה לא אני, זאת את". ואני, אני פשוט לא מסוגלת לזרוק אותו ולחזור לפלאפון הישן.

חברת "Apple" בראה את הגולם והישר מאחוריה צועדות חברות נוספות שדואגות לשפר את איכות חיינו באמצעות פלאים סלולאריים נוספים. אבל יש משהו מיוחד בהמצאות של סטיב ג'ובס שמעיד על יכולת מופלאה להבין את המפגש שבין האדם למכונה, מה שמגולם היטב בשם שניתן למכשיר הקטן: iphone- "אני טלפון". אז נעים באמת להכיר את כולכם- את כל ה"אייפונים" המסתובבים במרחבים הפתוחים של המציאות. יש גם לא מעט "Ipad" ונותרו גם כאלו בעלי סטטוס נמוך הנקראים ."ipod" זו התחושה שאופפת אותי בחודשיים האחרונים, שאני הופכת ל"I"  של ה"phone". אני תמיד זמינה לכל, בכל הערוצים האפשריים ובמרחבי ה"Wi-fi" הפתוחים. הפייסבוק והאימייל מתעדכנים באופן תדיר ויש אפליקציה חדשה שנותנת מענה לכל בעיה. אותם בוראים אף הגדילו לעשות והמציאו אפליקציה שהופכת את האייפון לשומר חוק- כאשר מישהו מנסה לגנוב את המכשיר שלכם מיד מצולמות פניו ההמומות ותמונתו של הגנב נשלחת במהרה אל תא הדוא"ל שלכם. אפשר לדעת איפה אנחנו בכל עת, כי אנחנו מעדכנים, מתעדכנים ומעודכנים.

המושג "הנדסת אנוש" עלה לא מזמן בשיחה עם חברה שהסבירה לי במה היא עוסקת. "הכוונה לממשק אדם-מכונה, לעשות שדברים יהיו ידידותיים למשתמש". לרעיון דומה מתייחסת דונה הארווי ב"מניפסט לסייבורג" העתידני, בו היא מתארת את היחסים המורכבים שבין האדם, המכונה והגבולות שביניהם. היא מבקשת להניח בצד את הרע הנובע מהיחסים הללו ולפרק את הזהויות והקטגוריות הטבועות בחברה. אפשר לדבר על "קצו של האדם" על פי התפיסה המערבית ואפשר גם לכונן מתוכה זהות אחרת וחדשה. הרי ככלות הכל, אנחנו אלה שיצרנו את המכונות שהפכו לחלק בלתי נפרד מאיתנו.

קשה לי לבלוע את הרוק כשאני חושבת על כך שמכשירים כמו האייפון עוזרים לנו לממש את עצמנו בעולם הסייבורגי שהולך ועוטף אותנו. האפליקציות שבחרנו להוריד הופכות את האייפון למי שאנחנו ולמה שאנחנו חולמים להיות. יש לנו כוח חדש ומכונן בידיים, כזה המאיים על החיים החברתיים כפי שנוהגים להתפייט עליהם בנימה רומנטית. העולם הישן, בו אנשים נפגשו ברחוב וקיימו מגע אנושי מוחלף במגע אינטנסיבי המתווך על ידי מכשירים וטכנולוגיה. אווה אילוז בחרה להתייחס לכך באחד מהשיעורים (כן, כן, האייפון הפך לאייקון סוציולוגי גם בתוך האקדמיה), והסטודנטים בכיתה הביעו הסכמה: אנחנו מתמודדים עם הסתירה בה אנו חיים דרך האייפון, מייצרים לנו זהות בלעדית, ובו בזמן חברים בקהילה עצומה של אנשים שונים להם בעלות על מכשיר זהה. קשה לומר מה עומד מאחורי המהלך הזה, בו כולנו ממתגים את עצמנו תוך ניסיון לשמור על "אינדיבידואל ייחודי". לדעתי זוהי חידה פרדוקסאלית קשה במיוחד לפיצוח. ייתכן והניכור שלנו זה מזה מוצא מפלט וחמימות ביחסים המובעים באמצעות האייפון. אנסה להבהיר את עצמי דרך התייחסות להגדרה האלמותיות שהציע קליפורד גירץ למושג תרבות- "רשתות משמעות שטווה לעצמו האדם". הצעתי היא להרחיב זאת למושג "רשתות משמעות טכנולוגיות", משום שאין אנו חווים עצמנו עוד דרך משמעות בלעדית אלא דרך רשתות טכנולוגיות אינסופיות שנבראו על ידי אחרים, בכדי שנוכל לייצר משמעות חדשה לעצמנו.

אני החלטתי שלא לוותר ולנסות להתמסר למה שיכול להוציא אותי מדעתי, אבל באותה נשימה יכול לגרום לי להרגיש מיוחדת. מהיום כבר לא אתבייש להודות: אני, טלפון! זאת מערכת יחסים אמיתית ומחייבת שאני לוקחת על עצמי כבחורה אנלוגית בעולם דיגיטלי.