מאת: אדם קלין אורון

לפני כחמש שנים, בעקבות גרעון תקציבי, שינתה המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה את סדרי העדיפויות שלה – והחליטה לוותר על העסקת דוקטורנטים כמתרגלים בקורסים השונים. עד אז, צוות התירגול במרבית הקורסים הורכב מדוקטורנטים ומאסטרנטים גם יחד, אולם באותה העת, כמה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים ובבת אחת, הצטמצמו אפשרויות התעסוקה של דוקטורנטים במחלקה באופן ניכר. במובן מסוים, הסיפור מתחיל עוד קודם לכן, בראשית שנות האלפיים, כאשר שביתה גדולה של הדוקטורנטים הסתיימה בהצלחה מסחררת – תנאי שכרם של דוקטורנטים שופרו ללא הכר, עד כדי טענות שחבר סגל זוטר (דוקטורנט) מרוויח יותר מחבר סגל בכיר (מרצה במסלול לתקן או בעל תקן). אך, כאמור, כמה שנים אחר-כך הסתבר שמדובר בנצחון פִּירוּס, שכן עלות העסקת דוקטורנט הייתה, כעת, גבוהה באופן ניכר מעלות ההעסקה של מאסטרנט. במצב בו מחלקות וחוגים באוניברסיטה נדרשים לשמור על איזון תקציבי, המשמעות הייתה ברורה – מבלי לקצץ אפילו בשעת תרגול אחת, החלפת הדוקטורנטים במאסטרנטים משמעה חסכון תקציבי משמעותי, גם אם במחיר פדגוגי ואקדמי מסוים. ארגון העובדים של הדוקטורנטים יצא לשביתה נוספת, ואף הצליח לגרום להנהלת האונבירסיטה להעביר תקציב ייעוד להעסקת דוקטורנטים למחלקות ולגופים השונים, אך הנזק כבר נגרם, התקנים לא הוחזרו לדוקטורנטים – ומאז, הם אינם משמשים בתפקידי תרגול במחלקה.

למרות שגם בימינו קיימות משרות לדוקטורנטים במחלקה – בקורסי המיומנות האקדמית, בקורסי המונוגרף ובמשרת ייעוץ – ולמרות זמינות הולכת וגדלה של תוכניות מלגות שונות, בפועל, מרבית הדוקטורנטים במחלקה (בעיקר אלו בעלי המשפחות) לא מסוגלים להתפרנס רק מעבודה באוניברסיטה העברית, ומחפשים משרות נוספות. בכתבה זו בחרנו להתמקד במשרות הקשורות להכשרה האקדמית של הדוקטורנטים בהוראה ומחקר, ואנחנו מביאים תיאורים של כמה משרות. המטרה היא גם להציג כמה אפשרויות תעסוקה הפתוחות בפני דוקטורנטים (ואף מאסטרנטים), וגם לתאר את חוויית העבודה במשרות מרובות; חוויה נפוצה מאוד בשלבים הראשונים של קריירה אקדמית. הדבר חשוב במיוחד, לדעתנו, כיוון ששוק העבודה האקדמי בישראל – תקנים לסגל בכיר באוניברסיטאות וגם במכללות – הוא שוק מצומצם מאוד, ונראה שככל שהיצע האקדמאים גדל, ועמו גם הביקוש למשרות, השוק דווקא מצטמצם עוד יותר. במצב זה, השלבים הראשונים שנזכרו לעיל יכולים להפוך דווקא לקבועים למדי – ובעלי תואר דוקטורט מוצאים את עצמם עובדים במשרות זמניות וחלקיות בכמה מקומות עבודה במשך שנים ארוכות מאוד.

תווי חנייה ממוסדות שונים על מכוניתו של דוקטורנט מרובה משרות.

הכתבה אינה מתיימרת לכסות את כל מקומות התעסוקה האפשריים, אולם ניסינו להציג מגוון אפשרויות (לחצו על שם המחבר לשם מעבר לטקסט הרלוונטי):

הילה כהן-ניסן מתייחסת לעבודתה באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בר אילן, במרכז האוניברסיטאי אריאל ובאוניברסיטה הפתוחה.

יונתן ונטורה מציג את מכללת הדסה והאוניברסיטה הפתוחה.

ד"ר סימה זלצברג מדברת על מכון ברוקדייל.

אדם קלין אורון מפרט על המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ועל בית הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בן גוריון ומכללת ספיר.

 

הילה כהן-ניסן

על אף כמיהתי להקדיש את מרבית זמני למחקר שאני עורכת במסגרת הדוקטורט שלי במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, אני יודעת כי זו תישאר כמיהה בלבד. מדוע? משום שאני ריאלית – צריך להתפרנס! את מרבית זמני אני מחלקת בין עבודה במוסדות אקדמיים שונים, ברובם אני משמשת כמרצה (באוניברסיטת בר אילן, במרכז האוניברסיטאי אריאל ובאוניברסיטה הפתוחה), כמתרגלת (במכללה למנהל – המסלול האקדמי) וכעוזרת הוראה (באוניברסיטה העברית בירושלים). ואם אין די בכך – אני מנחה סדנאות העצמה לנשים ומרצה בארגונים, כעצמאית.

במהלך חמש השנים האחרונות הצלחתי לצבור לעצמי את מקומות העבודה הלא-מעטים הללו, תוך שאני משתלבת בהם בדרכים שונים. אל רובם הגעתי דרך מכּרות שעבדו בהם והמליצו עלי: אל אוניברסיטת בר אילן ואל המרכז האוניברסיטאי אריאל הגעתי דרך מרצה לשעבר שלימדה אותי בבר אילן (שם עשיתי את התואר השני שלי); אל האוניברסיטה הפתוחה הגעתי דרך מכרה שמשמשת כמנחה בקורס התנהגות ארגונית בו אני מלמדת; ואל המכללה למנהל הגעתי דרך מכרה אותה החלפתי כמתרגלת. משרת עוזרת ההוראה באוניברסיטה העברית בירושלים הוצעה לי על ידי המנחה שלי – ד"ר מיכל פרנקל.

 

אוניברסיטת בר אילן במבט על

באופן טבעי, כל אחד ממקומות העבודה הללו שונה בדרישותיו: בחלקם, דרישות ההוראה הן מֻבְנוֹת מאד, כך שהיה עלי להכין קורסים על פי מבנה קיים (זה תקף בעיקר באוניברסיטה הפתוחה, בה חובה להיצמד ליחידות הלימוד של הקורס ולהתאים את דרכי ההוראה לאלו הנהוגות בו זה מכבר) ובחלקם (באוניברסיטת בר אילן ובחלק מהקורסים במרכז האוניברסיטאי באריאל) ניתן לי חופש אקדמי רב יותר הן בדרכי ההוראה והן בבניית הקורסים.

השכר בכל אחד מהמוסדות איננו גבוה במיוחד, אולם הצירוף של כולם מאפשר רמת הכנסה גבוהה למדי. באופן לא מפתיע, מכללה פרטית כמו המכללה למנהל משלמת שכר גבוה יותר מאוניברסיטאות, אולם ההעסקה הסמסטריאלית שמאפיינת את מרבית המוסדות האקדמיים בהם אני עובדת (למעט באוניברסיטת בר אילן – בה העסקתי מוגדרת ל-12 חודשים) מהווה חיסרון בכולם, וביניהם גם המכללה למנהל. לחיסרון זה שני היבטים – האחד, קבלת שכר במשך שמונה חודשים בלבד בכל שנה, והשני – חוסר ביטחון תעסוקתי.

באופן כללי, העבודה בכל כך הרבה מסגרות טומנת בחובה יתרונות לצד חסרונות. היתרון המרכזי הוא הגיוון הרב במשימות, בשותפי התפקיד, באינטראקציות, בסטאטוס וכיו"ב. כל מוסד אקדמי מְזַמֵּן התנסויות שונות בהיבטים אלו, אשר יוצרות חידוש, עניין ואתגר בלתי פוסקים. עם זאת, קיימים גם חסרונות בהתפזרות על פני כל כך הרבה מוסדות – "בזבוז אנרגיה" המתבטא בפיזור תשומת לב ומשאבים (כגון זמני נסיעה ארוכים לאזורים שונים), כמו גם בצורך להתאים כל פעם מחדש לדרישות ולמאפייני המוסד בו אני עובדת. בנוסף, לא ניתן להתעלם מחוסר השייכות למוסד אחד, אשר יוצר תחושת תלישות ומעורבות נמוכה, שאינם תואמים את צרכי ההשתייכות הטבעיים הגבוהים שלי. בנוסף, קיימת חוויה אחת מרכזית – "החלפת הכובעים" המתמדת – שהיא מורכבת למדי. כך, לא אחת אני מוצאת את עצמי בבוקר בתפקיד המרצה שמלמדת במוסד אקדמי כזה או אחר – תפקיד הדורש סמכותיות, שליטה בחומר הנלמד, ידענות, ומוּכוונוּת לתוכן; בעוד שבשעות אחר הצהריים אני מנחה סדנת העצמה לנשים, תפקיד הדורש מיומנויות אחרות לחלוטין – אמפטיה, הקשבה, הכלה, תשומת לב רבה לכל המתרחש ברמה הגלויה והסמויה גם יחד, ומוכוונות לתהליך, לדינאמיקה הקבוצתית והאישית. לעיתים, זו עשויה להיות חוויה מבלבלת ואף מתישה.

הילה כהן-ניסן היא סטודנטית לתואר שלישי במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. היא כותבת על איזון בין עבודה וחיים פרטיים בקרב מנהלות ומנהלים בהיי-טק בישראל ומנהלות ומנהלים לשעבר, בהנחייתה של ד"ר מיכל פרנקל.

 

יונתן ונטורה

לפני מספר שנים התחלתי ללמד בחוג לעיצוב תעשייתי במכללת הדסה. זהו חוג קטן המכשיר כ-25 סטודנטים לעיצוב תעשייתי בכל מחזור. לעבודה הגעתי  לאחר שליחת קורות-חיים וראיון על-ידי ראש החוג. התחלתי ללמד קורס אחד – 'מבוא לאנתרופולוגיה', וכיום אני מלמד 3 קורסים ('חשיבה ותיאוריה בעיצוב תעשייתי', ו'עיצוב בעץ בין תרבויות'). בנוסף, אני משתתף כמרצה אורח בקורסים של מרצים אחרים בחוג ומנחה סטודנטים בשנה ד' לפרויקט הגמר בעיצוב תעשייתי. מבחינת התשלום, מדובר בתשלום דוקטורנט סטנדרטי, כאשר כדוקטור השכר עולה, ובהמשך ישנה אפשרות למשרה מלאה (בתקן כמרצה מן המניין) לפי שעות הוראה כל סמסטר. האווירה בחוג מאוד נחמדה ויש פתיחות רבה גם בעיצוב ופיתוח קורסים וגם בהשתלבות בקורסים קיימים לצד מרצים אחרים (יש מספר קטן מאוד של מרצים "תיאורטיים" שאינם מעצבים).

בנוסף לעבודתי זו, אני עובד גם באוניברסיטה הפתוחה (האו"פ, בקיצור). כל קורס באו"פ "מנוהל" על-ידי רכז, הבוחר במנחים המלמדים את הקורס ברחבי הארץ. בכדי ללמד קורס באו"פ יש לפנות לרכז הרלוונטי לאותו קורס ולעבור ראיון. אני מלמד בשני מסלולים:

1. קורסי ב.א.: בשנה הראשונה לימדתי באו"פ קורס אחד (לצד תרגול של 'שיטות מחקר איכותניות' באוניברסיטה העברית). במהלך 4 השנים האחרונות אני מלמד מספר קורסי ב.א. בסוציולוגיה ('מבוא לסוציולוגיה', 'מבוא לאנתרופולוגיה', 'מבוא לחשיבה חברתית' ו'בין מדינה לחברה: סוציולוגיה של הפוליטיקה') ותקשורת ('תרבות, תקשורת ופנאי בישראל'). בכל הקורסים הללו ההוראה נעשית פעם בשבוע, כאשר בכל סמסטר מקום ההוראה משתנה בהתאם לדרישות האוניברסיטה, כך שניידות היא הכרחית (לי יצא ללמד ברמת אביב, בבאר-שבע, בראשון לציון, ברחובות, באילת, ברמת-גן, בירושלים ובכפר הירוק). חשוב לציין שהאוניברסיטה הפתוחה משלמת נסיעות וביטול זמן. ההוראה מבוססת על חומרי הלימוד של האו"פ (בדרך כלל ספר וחוברות הוראה, ולעתים גם מקראה של מאמרים). בכל קורס הסטודנטים מגישים מספר עבודות במהלך הסמסטר (העבודות נקראות ממ"ן – מטלת מנחה), כאשר המנחה מקבל תשלום על בדיקת כל עבודה. את הממ"נים ניתן לקבל ולשלוח, במרבית המקרים, דרך תוכנה ואתר ייעודים לכך.

2. קורסי מ.א.: השנה התחלתי ללמד מספר קורסים במסלול לתואר שני בלימודי תרבות. במסלול זה ההוראה נעשית פעם בשבועיים ומבוססת על מקראת מאמרים, כך שיש צורך בבניית מערכי שיעור. הסטודנטים כותבים עבודה במהלך הסמסטר ועונים על בחינת בית בסוף הסמסטר. למסלול זה הגעתי לאחר שליחת קו"ח ומעבר של ראיון.

חשוב לציין שבשנה האחרונה, האוניברסיטה הפתוחה מקבלת לעבודה בהוראה קודם כל מנחים במכרזים פנימיים, דהינו, כאלו שכבר מלמדים באו"פ קורס אחר כלשהו.

יונתן ונטורה הוא סטודנט לתואר שלישי במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ובבצלאל. כותרת עבודתו, הנכתבת בהנחייתם של פרופ' תמר אלאור ופרופ' שמואל קפלן, היא "אידיאולוגיה מעוצבת: עיצוב תעשייתי בראי האנתרופולוגיה".

 

ד"ר סימה זלצברג

מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל (היודע יותר פשוט כמכון ברוקדייל) הוא מרכז מוביל למחקר חברתי יישומי בישראל ובעולם היהודי. במכון עוסקים בתחומי מחקר רבים ומגוונים, כמו: מדיניות בריאות, זקנה, ילדים ונוער והאוכלוסייה הערבית בישראל. מחקרי המכון מתמקדים בקבוצות חלשות בחברה הישראלית והיהודית ובהרחבת ההזדמנויות העומדות בפניהן. המכון מקיים שיתוף פעולה עם משרדי ממשלה שונים, וחלק מן המחקרים במכון נערכים לעיתים בהתאם להזמנתם.

שיעור בלתי מבוטל מקרב עובדי המכון הם סטודנטים לתארים מתקדמים. אני הגעתי למכון עם סיום התואר השני, ובאופן די אקראי: בשלב הסופי של עבודת התזה, עת כתבתי את הרשימה הביבליוגרפית, נתקלתי בפריט מסוים בהוצאת "ג'וינט-מכון ברוקדייל – למחקר חברתי יישומי, ירושלים". בדרך זו למדתי על קיומו של המכון ושלחתי למנהלת כוח האדם בו את קורות חיי. נעניתי מהר מאוד וזומנתי לעבור תהליך קבלה.

מועמד הפונה למכון מזומן לתהליך קבלה במידה שכישוריו, לפחות על הנייר, הולמים את דרישות התפקיד הנחוץ במכון באותה העת. במקרים בהם כישוריו של הפונה הולמים תפקידים שונים במכון, אך באותה העת אין למכון צורך בעובדים, מנהל/ת כ"א שומר/ת את קורות החיים במאגר ופעמים רבות חוזר/ת למועמד בשעת הצורך. תהליך הקבלה למכון היה כרוך בבחינה האורכת מספר שעות, שמטרתה לעמוד על מיומנויות המחקר של המועמד. הבחינה כוללת גם בדיקת רמת הקריאה והכתיבה באנגלית. נוסף על הבחינה, עברתי גם ראיון אישי עם החוקר שעימו התעתדתי לעבוד ועם ראש התחום שאליו עמדתי להצטרף. שלבים אלה מתקיימים במכון עד היום במסגרת תהליך הקבלה. בהתאם לתוצאות הבחינה, להתרשמות מהראיון ולניסיונו של המועמד, מחליטים במכון אם לקבלו, לאיזה תפקיד ובאיזו דרגה. לעיתים, מועמד שפנה לתפקיד מסוים עשוי להימצא מתאים יותר לתפקיד אחר הנדרש במכון.

מרבית המחקרים במכון הם בעלי אופי כמותי. כיוון שכך, קיימת העדפה לאנשים בעלי ניסיון במחקר כמותי ושליטה ברמה סבירה בתוכנת ה-SPSS. בה בעת, תפיסת המכון היא שעובד חדש לומד תוך כדי העבודה, ומסיבה זו מקבלים לעיתים גם מועמדים שאינם בהכרח שולטים ב-SPSS, אך מגלים נכונות ללמוד ולהתפתח. בנוסף, קיים לעתים צורך גם בעובדים למחקר איכותני, כך שהדלת אינה חסומה הרמטית בפני מי שאין לו רקע כמותי, וכדאי לנסות. יתרה מכך, בשנים האחרונות עורכים במכון מחקרים המשלבים את שתי המתודולוגיות – כמותית ואיכותנית  כאחת.

הדירוג שניתן לעובד עם קבלתו למכון מותנה בתאריו הקודמים ובעיקר בניסיונו ויכולתו המחקרית. דירוג זה משתנה, על פי רוב, במהלך שנות העבודה במכון, בהתאם למסלול הקידום הקיים במכון (החל מעוזר מחקר דרג א', דרג ב' ודרג ג', עובר דרך חוקר דרג א' או ב', וכלה בחוקר בכיר). עם הקידום בדרגה יש בדרך כלל גם קידום בשכר. הקידום מותנה באיכות עבודתו של העובד ובהתפתחותו המקצועית

ואם בהתפתחות מקצועית עסקינן – ברגע שעובד חדש מתקבל, בין אם על תקן של עוזר מחקר ובין אם על תקן של חוקר, הוא מיד נזרק למים. קרי, מיד מכניסים אותו לעבודה שוטפת ומצפים ממנו לעמוד במשימות. כן, במכון ברוקדייל העבודה מאתגרת, אינטנסיבית וכרוכה בהשקעה רבה. בה בעת, הדבר מבטא כי מהרגע שעובד מתקבל למכון סומכים עליו, מעניקים לו אוטונומיה בעבודתו ומצפים ממנו ללמוד ולהתפתח. ואולם, חשוב להדגיש כי העובד במכון, חדש כמו גם ותיק, אינו בודד במערכה. להיפך, אופי העבודה במכון הוא בצוותים. לעובד יש תמיד כתובת להתייעצות ולקבלת עזרה –מחברי צוות אחרים, מחוקרים מצוותים אחרים, מהיועץ הסטטיסטי במכון ואף מחוקרים ואנשי מקצוע מן החוץ. בנוסף, קיימת במכון ספרייה עשירה ונגישות מרבית למאגרי מידע וכתבי עת. במסגרת הספרייה ניתן להזמין ספרים ומאמרים ממקורות חיצוניים, והדבר בהחלט מקובל.

באופן כללי, המכון מעודד התפתחות מקצועית ולמידה, ומתקיימים במסגרתו מגוון ערוצים לשם כך. אחד הבולטים שבהם הוא קורסים פנימיים הניתנים הן על ידי אנשי מקצוע מהמכון והן על ידי גורמים חיצוניים. בשנות עבודתי במכון היו, למשל, קורסים ב-SPSS, במחקר נרטיבי ובתוכנת אטלס וגם ניתנו שיעורים פרטיים/קבוצתיים באנגלית. בנוסף, המכון גם שולח לעיתים את עובדיו לקורסים חיצוניים כאשר יש בכך לתרום לעבודה השוטפת. לדוגמה, כאשר עבדתי בצוות של חקר מדיניות בריאות נשלחתי לקורס קיץ בתחום של מדיניות בריאות בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית. בנוסף, למכון חשוב להיות עדכני בנוגע לתחומים בהם הוא עוסק, ולכן מרבים לשלוח את החוקרים/עוזרי המחקר לכנסים שונים הנוגעים לנושאי המחקר המתקיימים בארץ ובחו"ל. כנסים אלה מאפשרים לחוקר להתעדכן, כמו גם להציג את עבודת המכון בפורומים נרחבים.

כחלק מן העידוד ללמידה והתפתחות, חוקרים/עוזרי מחקר הלומדים לתארים מתקדמים (שני ושלישי) זוכים לתמיכה מן המכון – וזאת כאשר מחקרם האקדמי הנו בעל זיקה לעבודתם במכון. תמיכה זו מתבטאת בסיוע במימון הלימודים ובמתן שעות לימודים על חשבון המכון. יתרה מכך, יש המחליטים לכתוב את עבודת התיזה או הדוקטורט על בסיס המחקר עליו הם עובדים במכון, ובכך חוסכים מעצמם משאבים רבים. תמיכה ללימודים מתקדמים ניתנת במידה זו או אחרת גם כאשר התיזה או הדוקטורט אינם קשורים לעבודה במכון. אני התחלתי את עבודת הדוקטורט כשנה לאחר תחילת עבודתי במכון, והוצע לי לחבר את עבודת הדוקטורט לעבודתי במכון. הדבר היה מקל עלי במובנים רבים, אך מסיבות שונות החלטתי להתמקד בדוקטורט בנושא שאינו רלוונטי למכון. חרף זאת, זכיתי לאורך כל עבודת הדוקטורט לתמיכה ולסיוע באופנים שונים.

אחד היתרונות הבולטים במכון הוא הגיוון בעבודה והאפשרות להתנסות בהיבטים שונים של מחקר יישומי, על כל שלביו. בנוסף, בשל אופי הנושאים בהם המכון עוסק, העבודה במסגרתו חושפת את החוקר לסוגיות המרכזיות העומדות על סדר היום במדינת ישראל ובחברה היהודית, סוגיות ברמה של מדיניות וקבלת החלטות. כפועל יוצא מכך, במהלך שנות עבודתי במקום הייתה לי (כמו גם ליתר העובדים) התחושה שאנו תמיד נמצאים "בלב העניינים". היבט חשוב נוסף, הוא התנאים הפיזיים: המקום מאוד אסתטי, המשרדים מרווחים ומאוד נעים לעבוד במכון. במאמר מוסגר אציין שקיבלתי את ההחלטה לעבוד במקום לאחר שביקרתי בו וראיתי את השירותים... וחשוב לא פחות: קיימת אוירה טובה בקרב העובדים, עזרה הדדית, ואם חלילה עובד נקלע למצוקה כלשהי, קיימת התגייסות כלל מכונית למענו.

אי אפשר לסיים מבלי להתייחס לתנאי העבודה: התנאים דומים לתנאי העבודה בסקטור הציבורי (כולל קרן השתלמות ופנסיה). העובדים זכאים לשני ימי חופש בחודש, כשבחול המועד סוכות יש חופשה כפויה. השכר החודשי של עוזר מחקר מתחיל בדרג ב' (שזהו הדרג השכיח בו מתקבלים מרבית העובדים למכון), עומד בערך על 6000 ₪.

את עבודתי במכון סיימתי כאשר פניתי לעשות פוסט דוקטורט. על אף שלא עסקתי במכון בתחומים הנוגעים לדוקטורט ובתחומים בהם אני עוסקת כיום בעולם האקדמי, העבודה במכון תרמה לי רבות בפיתוח מיומנויות של כתיבה מדעית, בהכנת מצגות, בעמידה בפני קהל ועוד, מיומנויות המשרתות אותי רבות גם היום בחיי המקצועיים. המעוניינים בהרחבה יכולים לפנות לאתר המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

עבודת הדוקטורט של ד"ר זלצברג נכתבה באוניברסיטת בר אילן, וכותרתה "עולמן של נשות חסידות תולדות אהרן: מעמדן כפרטים וכקבוצה".

 

אדם קלין אורון

במהלך השנה האקדמית הנוכחית אעבוד בחמישה מקומות שונים, ובכל אחד מהם אף זכיתי לתואר שונה. בסמסטר ב', במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, אהיה אסיסטנט המעביר קורס מונוגרף; בבית הספר לתלמידי חו"ל, אף הוא באוניברסיטה העברית, אהיה lecturer ואעביר קורס על Contemporary Israeli society. בסמסטר הנוכחי, באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, אני עמית הוראה; אבל במכללת ספיר אני מורה מן החוץ, למרות שבשני המקרים אני מעביר את אותו הקורס; ולבסוף, באוניברסיטה הפתוחה, אני מנחה בקורס 'מבוא לסוציולוגיה' (על ההוראה באו"פ ראו את דבריו של יונתן ונטורה).

במחלקה אני מלמד כבר כמה שנים – בהתחלה כמתרגל, אחר כך בקורס מיומנות אקדמית, ובשנה הקרובה בקורס מונוגרף שאעביר לתלמידי שנה א' אודות העידן החדש בישראל ובעולם. כדוקטורנט של האוניברסיטה המעוסק בה אני מוגדר כאסיסטנט, והמשמעות היא שכר נאה הכולל גם תנאים סוציאליים נאותים (קרן השתלמות, הפרשות לפנסיה וביטוח בריאות, ובל נשכח – תו חניה לקמפוס), ובעיקר – העסקה על פני ששה חודשים על כל סמסטר. למרות עמימות מסוימת לגבי אחוזי המשרה ומשמעותם שאפיינה את שנות ההעסקה הראשונות שלי במחלקה, תמיד מצאתי את העבודה כאן נעימה ונוחה. הצוות המנהלי שמח לסייע, הבירוקרטיה מינימלית למדי ורוב התלמידים הם בעלי מוסר עבודה גבוה ועניין בחומר. בונוס מיוחד הוא שזהו ביתי האקדמי – כאן אני גם כותב את הדוקטורט – והאפשרות לשמור על קשר עם המחלקה והסטודנטים דרך ההוראה חשובה לי. על רבע משרת הוראה סמסטריאלית במחלקה – קורס שבועי– אני מקבל כ-2000 ₪ לחודש.

אל בית הספר לתלמידי חו"ל ע"ש רוטברג הגעתי בעזרתה של רוי קמא לפני כמה שנים, כאשר הם חיפשו מרצה שיעביר את הקורס 'מבוא לסוציולוגיה'. מאז, בעקבות שינוי בהגדרת מטרות ביה"ס, בוטל הקורס – אך מצאתי שהצוות שם פתוח לקבלת רעיונות לקורסים נוספים. למרות שביה"ס שייך לאוניברסיטה העברית, הוא מוגדר כיחידה חוץ תקציבית – ולכן אני מועסק בו כמורה מן החוץ: לא כאסיסטנט וגם לא כעמית הוראה. המשמעות היא שרוב הסעיפים בהסכמי השכר שנחתמו במהלך השנים האחרונות עם הסגל הזוטר לא חלים עלי. חשובה במיוחד היא העובדה שההעסקה היא רק לחמישה חודשים כל סמסטר. מרבית הקורסים שם, כולל זה שלי, הם דו-שבועיים, כך שהשכר לסמסטר גבוה יותר – אך גם עומס ההוראה. גם כאן, הצוות המנהלי שמח לסייע, כולל הספרנית המסורה של ביה"ס, איריס, שמוודאת שהמקראות מוכנות בזמן. מבנה בית הספר נעים ומתוחזק, גם כן עניין שאין לזלזל בו.

במכללת ספיר ובאוניברסיטת בן גוריון לא רק שאני מעביר את אותו הקורס – אף הוא על העידן החדש בישראל – אלא שבשני המקרים אני עושה זאת במסגרת תוכנית הנמצאת במימון של קרן פוזן, שמדגישה את היות היהדות תרבות, ולא רק דת. מדובר בצירוף מקרים מעניין, כיוון ששני המוסדות פנו אלי בנפרד, ללא כל תיאום ביניהם. אני מעביר קורסים סמסטריאלים, פעם בשבוע, והצלחתי לרכז את ההוראה באותו היום – שמוקדש לנסיעות לדרום ובמרחביו. מההוראה בספיר אני נהנה מאוד: הקמפוס קטן אבל נעים, הסטודנטים מתעניינים ומשתתפים בשיעור, ויש תחושה של סולידריות בתוך המחלקה לב.א. כללי – שבאה לידי ביטוי גם בליווי צמוד ונכונות לסייע של הצוות המנהלי. אני גם נהנה מהנסיעה לשדרות, וממנה לבאר שבע, שמעבירות אותי בנופים חקלאיים יפים – במיוחד הכביש המקסים שבין שדרות לבית קמה, שעובר לצד שמורת בתרונות רוחמה המרשימה. במסגרת העבודה במכללת ספיר אני מרוויח 2,500 ₪ בחודש. באוניברסיטת בן גוריון המצב קצת פחות נעים – הבירוקרטיה שם מערימה עלי קשיים רבים, והצוות המנהלי מגלה חוסר נכונות מוחלט לסייע, למרות המאמצים של המְרַכֵּז האקדמי של התוכנית. כיום, שבוע לפני תום הסמסטר, עדיין אין לי גישה לשירותי המחשוב של הקמפוס ועוד לא קיבלתי תלוש משכורת. מצד שני, בבן גוריון אהיה מועסק במשך ששה חודשים, ובספיר רק במשך ארבעה.

להוראה במוסדות ומיקומים גיאוגרפיים רבים כל-כך יש גם יתרונות. בשבילי, אלו הם בעיקר חשיפה לסטודנטים בעלי אופי שונה (סטודנטים מחו"ל, סטודנטים במכללה, סטודנטים לתארים במדעי הטבע שלוקחים קורסי בחירה ועוד) והנסיעות ברחבי הארץ. נסיעות אלו מאפשרות לי לשמוע מוזיקה במכונית, לראות נופים ולדגום מסעדות ובתי קפה (המנזה בספיר יוצאת מהכלל, למשל) – ואני נהנה מעצם החידוש והחשיפה. על חלק מהחסרונות כתבה כבר הילה כהן-ניסן, אבל מבחינתי, החסרון המרכזי הוא חוסר-הוודאות – אף לא אחד מחמשת המוסדות בהם אני מועסק מתחייב שאעבוד בו גם בשנה הבאה, מה שמייצר עול נפשי וגם איוּם כלכלי.

 

אדם קלין אורון הוא סטודנט לתואר שלישי במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה. הוא כותב את עבודת הדוקטורט שלו על תופעת התקשור בישראל בהנחיית פרופ' יורם בילו.